ישראל מציגה: הכרזות אוויליות מול כל העולם

לא די בכך שהיא נוקטת בצעדים שחוכמה רבה אין בהם, ממשלת ישראל גם מכריזה על מעשיה באופן שמקים עלינו את העולם

עמוס גלבוע | 6/1/2014 9:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בספר איוב מופיע הפסוק הבא: "אני ראיתי אוויל משריש ואקוב נווהו פתאום". הפרשנות המקובלת עלי לפסוק היא שהאוויל, ובסלנג של ימינו - המטומטם, מכה שורשים חזקים, חוזר בכל פעם על איוולתו, אך יגיע בהפתעה הרגע בו ישלם על איוולתו ורכושו יירד לטמיון. ספר משלי מלמדנו ש"גם אוויל מחריש חכם ייחשב". דהיינו , הכי רצוי לאוויל שישתוק, לבל תתגלה איוולתו, ואם יעשה כך הרי שהבריות עשויים לחשוב שהוא דווקא חכם.

כאשר אני מתבונן בנעשה ובנאמר ובנכתב בימים אלו בארצנו, אי אפשר להימלט מהמחשבה שהאווילים גם מכים שורשים וגם לא מחרישים, אלא להיפך: תוקעים בשופרות האיוולת. לפני שהחל המשא ומתן עם הפלסטינים הכריזה הממשלה שלא יהיו שום תנאים מוקדמים. אבל היו כמה תנאים והממשלה נכנעה ובחרה בשחרור מרצחים במקום להקפיא בנייה בהתנחלויות. בחירה רעה ובזויה.

אבל מה עושה הממשלה? לפני כל שחרור היא מכריזה על מכרזי בנייה בהתנחלויות ובכך יוצרת מיד התנגדות בינלאומית והעולם "שוכח" שאנחנו משחררים מרצחים (מה שאף מדינה נאורה לא עשתה!) ומתמקד בהתנחלויות. ולא רק זאת, משחררים גם מרצחים ממזרח ירושלים על מנת "לחזק את אבו מאזן". כלומר , ממשלת ישראל מכירה בכך שמזרח ירושלים שייכת למעשה לרשות הפלסטינית, ובו בזמן היא נשבעת כי בכל הסדר ירושלים תישאר מאוחדת בריבונות ישראל, כלומר, ירושלים המערבית והמזרחית כאחת.

וכדי להשריש את האיוולת ועדת שרים מאשרת הצעת חוק לסיפוח בקעת הירדן. לספח לא יספחו אבל תרמו בעולם לדימוי השלילי של ישראל ונתנו לפלסטינים עוד תחמושת הסברתית.
ניקח לדוגמה גם את ח"כ אורית סטרוק מהבית היהודי.

היא נשאלה בתוכנית טלוויזיה מהי תוכניתה המדינית המעשית בהקשר ליהודה ושומרון. סטרוק חייכה ולא השיבה. לאחר שדחקו בה היא השיבה בערך כך: לבנות את הארץ, ליישב את ארץ האבות. איני יודע כבר האם זה ימין או ימין קיצוני, אך שורשי האיוולת זועקים מאדמת האבות, לפחות לגבי דידי.

ומנגד קחו למשל מאמר שהופיע בעמודים אלו בסוף השבוע שעבר ועניינו אמירתו של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון כי היה מעדיף חרם אירופאי על פני ירי רקטות על נתב"ג. הכותבת תוקפת את השר אישית (הוא "בור", " חשיבתו חסרת מעוף", וכיוצא באלה "מחמאות") וקובעת: "יכול להיות שאיזה פסיכי בצד הפלסטיני יחליט לירות רקטה לעבר נתב"ג, וגם אם יצליח לפגוע, הרי המכה שינחית צה"ל על העיר שממנה יצאה הרקטה תהיה כה כואבת, שרקטה שנייה כבר לא תוכל לצאת לדרך. גם המטורף ביותר מבין הפלסטינים מבין זאת היטב".

בלי שום קשר לימין ושמאל, אלה דברי איוולת שראוי לשים אותם במסגרת. הם היו כל כך מוכרים לי - זה היה הפזמון בתקליט שהושמע אחרי הסכמי אוסלו ולפני ההתנתקות: הם לא יעזו בכלל לירות עלינו, ואם יירו כדור אחד, צה"ל החזק יכניס להם באבי-אביהם ועזה תרעד כולה!

אכן, האווילות חוזרת על עצמה ומכה עוד שורשים. אתה עומד נדהם ושואל את עצמך: רגע, ואם הרקטה תבוא מגבעה ולא מעיר, אז מה יהיה? ואם היא תבוא מעיר אז צה"ל ישמיד אותה כמו שאסד עושה בחאלב, למשל? רק פסיכים יורים רקטות? פסה אלימות בחברה הפלסטינית? ומה יהיה על התיירות לישראל, ועל חברות התעופה? ויש עוד "אלף שאלות". אכן, הבינה בארצנו יצאה לחופשה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

צילום: דעות

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע

עוד ב''דעות''

פייסבוק