אריאל שרון: טרגדיה של איש וריקבון של חברה
שרון מכר את נשמתו ליריביו ולרודפיו והפך את כולם למלחכי פנכתו. הוא נהנה מזה, אבל בסוף נפל כמו עץ כרות
בתמונות מהתקופה האחרונה שלפני נפילתו אפשר לראות על פרצופו את ההנאה האירונית שהוא מפיק מהסיטואציה. כאילו אומר - תראו את הצדיקים האלה, מהתקשורת דרך האקדמיה ועד מערכת המשפט, רק תעשה את רצונם הפוליטי וכל שחור בפיהם יהפוך לבן.
פתאום הם התחילו לשבח את כל התכונות המגונות שלו, שבמשך שנים קוללו באלפי מאמרים ונאומים ובעשרות הפגנות - הנחישות הבלתי מתחשבת, הצפצוף על מוסדות דמוקרטיים ועל שותפים, הזלזול במפקד הבוחרים, התחמונים וחצאי האמיתות ("יש פתרון לכל מתיישב"), השימוש בכוח בלתי סביר כלפי מפגינים - כל אלה הפכו למושאי הערכה והערצה בפיהם של האברמוביצ'ים והאתרוגנים. פניו הצוחקות של אריק שרון אומרות: אוי, איך הם זינבו בי בשיניים לטושות, איך הייתי כבר על סף נפילה מכיסא ראש הממשלה באמצעות מערכת המשפט, קרוב מאוד להיכנס לכלא. והנה בא רעיון ההתנתקות, וכל שומרי שלטון החוק כשכשו בזנבם והסתלקו להם. לא מצחיק?
הדרך שלו להיחלץ מהמלכודת העידה על ריקבון עמוק של האליטה הישראלית, הרבה יותר עמוק מכל פרשיות האי היווני וסיריל קרן גם יחד. שרון מכר את נשמתו לרודפיו והחליט להרוס ולעקור את המפעל שהוא היה מגדולי בוניו ומגניו. כמה עצוב בשבילו ובשבילנו שהדבר הצליח. היישובים נעקרו, המתיישבים גורשו ולא שוקמו עד היום. ההתנתקות לא השיגה אף אחת ממטרותיה - הרצועה הפכה לקן טרור ענק, מטחי טילים ממנה שיתקו שוב ושוב את חצי מדינת ישראל כולל חוות השקמים, מעמדה הבינלאומי של ישראל לא רק שלא השתפר אלא הידרדר לשפל אחרי שפל. רק דבר אחד הצליח מעל ומעבר לצפוי: אריאל שרון הפך ליקיר השמאל, והתקשורת על כל אגפיה התגייסה למענו בכל עוצמתה וכוחה המאחד. הוא עצמו התבונן בחיוך ציני ורחב בשונאיו לשעבר המכרכרים סביבו בחנפנות, נראה כמאושר ונהנה מהאירוניה, אבל בסופו של דבר נפל כמו עץ כרות.
אבל לא רק את עקירת היישובים הגיש אריאל שרון ליריביו ולשונאיו על מגש של כסף. את הקורבן היותר גדול שהעלה על מזבחם כבר לא כל כך זוכרים לו, אבל הוא היה ראש הממשלה הראשון שהוציא מפיו את המילים "מדינה לפלסטינים". עד כמה שזה נשמע היום מוזר, לא עשו את זה לפניו לא רבין ולא פרס, לא נתניהו ולא אהוד ברק. גם נשיאי ארה"ב וראשי מדינות אירופה שלפני ימי שרון לא דיברו במפורש על מדינה פלסטינית, כי מקובל היה בעולם שישראל מתנגדת לזה.
כשהובאו לכנסת הסכמי אוסלו, אמר בני בגין לשמעון פרס: למעשה אתם הולכים להקים מדינה פלסטינית. פרס התרגז ונעלב. הוא דפק באגרופו על הדוכן וצעק בזעם שלוש פעמים: "לא תקום מדינה פלסטינית, לא תקום מדינה פלסטינית, לא תקום מדינה פלסטינית!" שרון פרץ את הסכר הזה, ורק אחרי שהמדינה הפלסטינית יצאה מפיו, הצטרף גם נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש, והיה הנשיא האמריקאי הראשון שמדבר על מדינה פלסטינית.
וזו כנראה השעה להגיד די. נמאס לנו לשמוע על המדינה הפלסטינית. נמאס לשמוע שהיא בוודאי תקום כי אין אפשרות אחרת, ובמיוחד נמאס לשמוע שהיא תושיע ותגאל את ישראל, את העם היהודי ואת הציונות, כי הקמתה של מדינת חמאס ואלקאעידה ברמאללה היא בכלל אינטרס ישראלי ויהודי ראשון במעלה.
גם ביקורו ה-12 של ג'ון קרי הבלתי נלאה הוא הזדמנות נאותה להגיד את זה סוף-סוף בקול רם: די עם השטויות האלה. אני יודע שזו היום הדעה המקובלת כמעט על כל הפוליטיקאים וכל מעצבי דעת הקהל, ובכל זאת היא רעיון הזוי ומטורלל. גם בגדי המלך החדשים היו רעיון שמוסכם על כולם והמלך היה עירום. מדינה פלסטינית לא תושיע אותנו, אלא תהרוס אותנו. רוב הפוליטיקאים הוותיקים שהיום מצדדים בה דיברו נגדה בחריפות רבה וכתבו נגדה בספריהם, וזה כולל לא רק את בנימין נתניהו, אלא גם את שמעון פרס, וכמעט את כל מי שביניהם. העובדה שהיום הם נסחפו לתמוך ברעיון שהיה רע מאוד בעיניהם, ושהם ידעו להסביר יפה מאוד למה הוא רע, לא אומרת שעכשיו הם חכמים יותר. דווקא להפך, ההסברים הקודמים שלהם היו הגיוניים וההסברים של היום מוזרים ותלושים מן המציאות.
מדינה פלסטינית תמטיר גשם של קטיושות על פתח תקווה וגראדים על תל אביב, תשתק מפעם לפעם את נתב"ג ותחנוק את הכלכלה הישראלית. גנרלים בעלי קול עמוק יספרו לכם כאילו יש לצה"ל מענה על זה. אבל אין לו. רק לפני שנה הכניסו מחבלים מעזה את כל תושבי הדרום למקלטים, וכך הם יכניסו גם את תושבי גוש דן ויחנקו את המדינה. במקום להקשיב לקולות העמוקים והמרגיעים של הגנרלים שמרמים את עצמם, תקשיבו להיגיון הפרטי שלכם. סעו פעם לצומת רנטיס, רבע שעה נסיעה מכביש שהם-ראש העין. משם אפשר בקלי קלות להפיל מטוס נוסעים שנמצא בדרכו לנחיתה בנתב"ג. אפשר לעשות את זה באמצעות טיל שהוא והמשגר שלו יחד נכנסים לתוך בגאז' של סובארו משפחתית, או לשק צד של אוכף חמור. סעו רבע שעה מזרחה ותראו את זה. ואתם יודעים איך זה: אם זה אפשרי - זה יקרה. ונסו לשער מה יקרה לתיירות לישראל, ולכלכלה הישראלית, יום אחרי שמטוס כזה יופל על מאות נוסעיו ומטענו.
"אל תפחידו אותנו ואל תהלכו עלינו אימים", צועקים בתגובה תומכי הרעיון המטורלל של מדינה פלסטינית, ומיד מפחידים אותנו ומהלכים עלינו אימים בהפחדות המדינה הדו-לאומית. היא תהרוס את מדינת ישראל, תוביל לאסון בקנה מידה היסטורי ותחסל את המפעל הציוני, לא פחות. תפסיקו עם זה. המחשבה כאילו אפשר להיפטר מהערבים על ידי גדר הפרדה היא ילדותית. בין הים והירדן יש בקושי מקום למדינה אחת, בוודאי לא לשתיים. ואי אפשר להיפטר מהערבים, הם יושבים על האדמה שלנו ואנחנו אחראים להם. לא באנו לכאן להקים שטייטל יהודי שאחראי רק לבית הכנסת שלו וסומך על הקיסר ירום הודו שיגן עליו מפני פרחחי הגויים שמסביב. אנחנו מסוגלים להתמודד עם הכפלה של מספר האזרחים הערבים בישראל. הרעיון הציוני לא יתמוטט מזה. שתי מדינות יביאו אסון על ישראל. מדינה אחת תביא לישראל ברכה ושגשוג, וגם שלום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם