מה קורה בחברה הכלכלית שומרון?
המינוי השנוי במחלוקת, מעשי המרמה לכאורה, המעורבות בשוק האפור והשתיקה מול ההתנהלות בניגוד לנהלים. ומי העז לפתוח את הפה ושילם את המחיר?
עוד ב-nrg מעריב
- "חיזבאללה מבריח טילים מתקדמים אל תוך לבנון"
- הרב אלון מלמד קטינים בישיבה במימון המדינה
- בנט הבהיר לנתניהו: לא נישאר בממשלה בכל מחיר
הממצאים היו חמורים. כך גם המילים שבהן בחרו הבודקים להשתמש. הם דיברו על "התנהגות המהווה מעשים פליליים", על עבירות על חוקי מע"מ, על חשבוניות פיקטיביות ועל מיליוני שקלים שיצאו מהחברה בלי שום תיעוד שמסביר לאן הלכו ועבור מה שולמו.
לנוכח הממצאים, ההמלצות של השניים היו כמעט מתבקשות מאליהן; לפנות למשטרה, להעביר לה את החומרים ולזמן לשימוע מיידי את המנכ"ל חיים בן שושן ואת מנהל מחלקת הבנייה שלום מכלוף כדי להשעותם מהעבודה. מסיקה התבקש להסביר כייצד, למרות הממצאים האלה, הוא ממשיך להחמיא לבן שושן בפני מועצת המנהלים.
כייצד חרף המלצה של הבודק לתבוע את בן שושן על נזקים כספיים שגרם לחברה, הוא בחר דווקא להתחייב לו בהסכם פרישה נדיב שלא ניתן יהיה לתבוע אותו. כייצד, חרף המלצות להעביר את מכלוף מתפקידו, הוא ממשיך להפקיד בידיו פרויקטים בשווי עשרות מיליוני שקלים. "קראתי את כל החומר ולא מצאתי אקדח מעשן", השיב ראש המועצה ביובש, כאילו לא די במה שעלה בבדיקות. "לא מצאו שם שום דבר נגד חיים".
אם יש משהו שחשוב מאוד למסיקה להבהיר זה שאין לו שום מחויבות לבן שושן; שהוא לא נוהג כלפיו בכפפות של משי, כפי שיש מי שטוענים. הקשר בין מסיקה ובן שושן נרקם בשלהי 2007 כששניהם ביקשו להתמודד על ראשות המועצה האזורית שומרון. בן שושן פרש ברגע האחרון מהמרוץ והעביר את תמיכתו למסיקה, שניצח בפער גדול.
החבירה הזו הולידה חרושת שמועות על הבטחה שהעניק מסיקה לסדר לבן שושן תפקיד. השניים הכחישו את הדברים אז ומכחישים גם היום. גם בכתבה הזו לא תמצאו אישוש לעסקה כזו. ובכל זאת, בלי קשר, התנהלותו של מסיקה בכל מה שקשור בתפקודו של בן שושן בחברה בשנים האחרונות, מהדרך שבה סייע למינויו לתפקיד ועד לטיפול התמוה בממצאים הקשים בעניינו - מעוררת לא מעט שאלות.
החברה המרכזית לפיתוח השומרון היא חברה פרטית בבעלות המועצה האזורית ו־22 מיישוביה בשומרון. החברה מבצעת פרויקטים שונים בכל הארץ, רבים מהם בתחום הבנייה ובהיקף של עשרות מיליוני שקלים. מסיקה משמש, כאמור, יו"ר החברה כשהיישובים שמחזיקים במניותיה שולחים נציג מטעמם לדירקטוריון.
החומרים שעליהם מבוססת הפרשה שתגולל כאן מונחים על שולחנו של בית המשפט המחוזי במסגרת תביעה שהגיש יואל נוימן, מי שמכהן כבר שני עשורים כנציג היישוב יצהר בדירקטוריון, ובאמצעות עו"ד חזי צוריאל. בשנים האחרונות הצליח נוימן לחשוף שורה ארוכה של חשדות לשחיתויות ואי־סדרים בפעילות החברה. לא מעט הודות ללחצים כבדים שהפעיל מינתה מועצת המנהלים את רואה החשבון אסף כהן כדי לבדוק את הדברים. כעבור למעלה משנה הניח רואה החשבון כהן ספר בן 94 עמודים, ולצדו 200 עמודי נספחים, המרכזים ממצאים חריפים בחומרתם.
אחרי שהמבוקרים, ובראשם בן שושן, טענו שהדוח עושה להם עוול, נשכר רואה חשבון נוסף, עו"ד רמי אריה, כדי לבדוק גם הוא את הפרשה. הדוח השני, זה של רואה החשבון אריה, היה חמור לא פחות מקודמו. בעקבות הדברים פנה נוימן לבית המשפט והגיש נגד שורה של מעורבים ואחראים לפרשות השונות תביעה נגזרת. מדובר בתביעה שיכול להגיש חבר דירקטוריון בגין נזקים שנגרמו לחברה. אם התביעה מתקבלת, הכספים חוזרים לקופת החברה.
לפני חודש וחצי, שבועיים אחרי שהגיש את התביעה, הודח נוימן על ידי מזכירות יצהר מדירקטוריון החברה. בעקבות ההדחה הזו מבקשים עתה גרשון מסיקה והנהלת החברה שלו למחוק את תביעת הנגזרת שהגיש נגדם נוימן. מי שאיננו חבר דירקטוריון, הם טוענים, לא יכול עוד לתבוע את החברה. הכל התחיל כשהחברה לפיתוח (חל"פ) השומרון זכתה במכרז של המועצה האזורית בנימין לבניית אולם ספורט ביישוב כפר אורנים. חל"פ שומרון הייתה אמורה לקבל על הבנייה בפרויקט הזה 2.168 מיליון שקל וחיפשה קבלן שיבצע עבורה את העבודה.
המודל בפרויקטים מהסוג הזה פשוט. החברה זוכה במכרז במחיר מסוים, מעבירה את הטיפול בו לקבלן ביצוע במחיר נמוך יותר וגוזרת את הרווח מהפער בין שניהם. חל"פ שומרון ביקשה וקיבלה כמה הצעות מקבלנים, אלא שאז, במהלך לא ברור, הטיל המנכ"ל בן שושן את הפרויקט על חברה בשם "אתלקו בע"מ", חברה שכלל לא נטלה חלק בהליך הגשת ההצעות, שלא נחתם איתה שום חוזה ושאיש לבד מבן שושן לא אישר את הבחירה בה.
באוגוסט 2009, על דעת עצמו, הורה בן שושן לחברה הזו להיכנס לשטח וכבר אחרי שלושה שבועות ביקש מהנהלת החשבונות שלו להעביר לה מקדמה על סך 708 אלף שקל. "אתלקו", התברר לרואי החשבון שביצעו בדיקה בהמשך, אפילו לא דרכה באתר הבנייה. מי שכן דרך היה אמנון שמבן, קבלן בנייה אחר, שגם הוא לא היה חלק מהליך הבחירה המוקדם.
זמן קצר אחרי שנכנס לשטח, ועוד בטרם נחתם איתו חוזה, העביר בן שושן מייל לחשב החברה וביקש: "תוציא 600 כולל מע"מ. מדובר בקבלן גדול וידוע שעובד עבור משרד הביטחון והשיכון. נרוויח אותו בהמשך הדרך, הצ'ק צריך להיות מוכן להיום בשעה 13:00". רק מאוחר יותר התברר שבניגוד לדברים של המנכ"ל, שמבן איננו קבלן גדול והוא אפילו לא רשום בפנקס הקבלנים. כך או כך, בן שושן הנחה את החשב שעל הצ'ק לא יירשם "למוטב בלבד". בהמשך, כשייוודע שכל התשלומים של חל"פ שומרון נפרטו בחברות לניכיון צ'קים ואולי גם התפזרו בין כל מיני מעורבים, יתברר למה.
זמן לא רב עבר, הבנייה התקדמה בעצלתיים ולא תאמה שום דבר מהתכנון, אבל לבן שושן זה לא הפריע להורות להעביר לשמבן למעלה מ־300 אלף שקל נוספים, גם הפעם בדרישה שהצ'ק ייצא בלי "למוטב בלבד". הוצאת הצ'ק השני כבר גררה אחריה מכתב אזהרה מצדו של מנהל מחלקת הבנייה בחברה, המהנדס חיים צפריר. "הקבלן קיבל מחל"פ שומרון עד היום כ־905 אלף שקל, פי שלושה מעלות הביצוע. לדעתי, המצב מסכן את חל"פ שומרון", כתב.
צפריר צירף רשימה של התחייבויות שהקבלן שמבן לא עמד בהן. הוא לא הציג רישיון קבלן, הוא לא מינה מנהל עבודה ולא מינה מהנדס שלד. צפריר הציע להפסיק את העבודה עד שהעניינים מתבררים. בן שושן, מצדו, בחר להמשיך קדימה. כחודש אחרי התכתובת הזו הוציא שמבן עוד דרישת תשלום, הפעם על סך 238 אלף שקל.
הפעם החליט צפריר, נוכח הזרמת הכסף הלא ברורה, שהוא מסרב לחתום על אישור התשלום. בן שושן חתם על הנייר והורה לשלם. יומיים עברו לפני שהונפק גם הצ'ק הזה, שוב ללא "למוטב בלבד". בינתיים, בשטח, התברר שיש עם הקבלן הלא מוכר הזה בעיות קשות ובפיקוח העלו כלפיו תלונות רבות, בעיקר על שיטות העבודה ועל חוסר המקצועיות.
רק שלושה חודשים וחצי אחרי שנכנס לאתר והחל לעבוד נחתם עם שמבן חוזה שלפיו "הקבלן מצהיר, מתחייב ומאשר בזה כי הינו קבלן מורשה הרשום אצל רשם הקבלנים בסיווג המתאים". בפועל, כאמור, גילתה בהמשך הבדיקה כי שמבן לא היה רשום ולא היה קבלן מורשה. ההסכם עם הקבלן חייב אותו במתן ערבויות בנקאיות לחברה, אבל שמבן לא העביר מעולם ערבויות כאלה, והאמת היא שאיש גם לא הטריד אותו עם זה.
במאי 2010, בצעד חריג, החליטה המועצה האזורית בנימין להוציא את שמבן מהאתר "לאלתר". זה קרה אחרי דוח חריף של הפיקוח. "ברצוני להוסיף", כתב המפקח, "שאנו מופתעים מאוד שחברה כחל"פ 'הצליחה' לגייס קבלן כה לא מקצועי". אם מישהו חשב שהחברה הכלכלית תתבע משמבן את הנזקים, הוא טעה טעות מרה. נהפוך הוא.
שלושה שבועות אחרי שסולק מהאתר בטרם התקין גג לאולם, הוציא שמבן מכתב לחל"פ ובו השורה הבאה: "מוסכם כי לחל"פ אין דרישות נוספות מאיתנו... החל"פ מוותרת ויתור סופי ומוחלט על כל טענותיה ו/או דרישותיה ו/או תביעותיה". בן שושן, כשההנהלה שמעליו מקבלת ממנו דיווחים שלפיהם הכל לעילא ולעילא, חתם על הנייר הזה בצירוף חותמת החברה, כשהוא מוותר על זכויותיה לתבוע משהו מהקבלן.
אם לא די בכך, במועד סילוקו של שמבן מהאתר התברר כי הוא החזיק אצלו צ'קים דחויים של החל"פ בסך 583,251 שקל בתוספת מע"מ. איש בחל"פ לא ביטל את הצ'קים או הפריע לו לפרוע אותם. חישובים שערך בהמשך רואה החשבון הבודק, ואשר הוגשו לבית המשפט, העלו כי שמבן קיבל בפרויקט הזה תשלומים שהגיעו ל־1.7 מיליון שקל, בעוד הסכום שהגיע לו בפועל עבור עבודתו עמד על משהו כמו 547 אלף שקל.
מכיון ששמבן יצא מהפרויקט בעודו בעיצומו, נאלצה החל"פ לקחת על עצמה את סיומו. בשורה התחתונה, קבע בהמשך רואה החשבון אסף כהן, הפסידה החברה בפרויקט למעלה משלושה מיליון שקל. רואה החשבון רמי אריה שבדק את המסמכים אחריו כיוון גם אל האחראים מבחינתו. "לדעתנו, הקשר בין 'אתלקו' לבין שמבן לבין המנכ"ל כמייצג החברה, וביצוע ההתקשרויות, התשלומים והוויתור, מעורר חשד של מעשים פליליים שנקשרו על ידי הצדדים על מנת להוציא כספים מהחברה שלא כדין, וחשד לעבירות פליליות נוספות שנעשו בהקשר זה".
לפני כמה שבועות הרשיע בית המשפט את הקבלן אמנון שמבן בסחר בחשבוניות פיקטיביות, ובשל נסיבות אישיות והעובדה שהוא מורשע בפעם הראשונה גזר עליו קנס כספי ושלח אותו לבצע עבודות שירות. זמן קצר אחר כך הגיש שמבן, אחד הנתבעים בתביעת הנגזרת של נוימן, תצהיר מרתק לבית המשפט בהליך הזה.
אם תיבדק ותתגלה כמדויקת, הגרסה שמסר שם - לגבי אותם כספים ששולמו לו בלי קשר להתקדמות בבנייה ובלי "למוטב בלבד", ולגבי הדרך שבה הגיע לבנות עבור החל"פ - יכולה לשפוך אור על הפרשה כולה. "בסמוך לשנת 2009 פנה אליי אדם בשם אבי מסילתי והציע שנבצע עבודות בנייה עבור החברה לפיתוח השומרון", הצהיר. מסילתי הוצג בהמשך על ידי המנכ"ל בן שושן לרואה החשבון אסף כהן כ"מספר אחת" בבניין. "מבחינתי, המלצה של מסילתי היא ברזל", אמר.
"על פי ההסכם", מספר שמבן בתצהירו, "אבי מסילתי היה 'מארגן' את התשלומים מהחברה לפיתוח, שלדבריו היו לו בחברה 'קשרים טובים'. בכל פעם שהיינו צריכים כספים, אבי מסילתי היה מתקשר למנכ"ל החברה, מר חיים בן שושן, וזה היה מעביר אלינו המחאות של החברה לפיתוח השומרון, לפקודת החברה שבבעלותי – 'שמבן הנדסה בע"מ'.
"בדרך כלל לא מסרתי לחברה לפיתוח חשבון בכתב בגין העבודות, אלא אבי מסילתי היה מתקשר למנכ"ל החברה ומארגן את התשלום ללא הגשת חשבונות. כך היינו מקבלים המחאות מהחברה לפיתוח. את ההמחאות היינו פודים אצל חלפן כספים בשם 'אחים נאוי השקעות' לשטרות מזומנים. היה מדובר בסכומים גבוהים שביקשנו.
"אבי מסילתי היה נוסע איתי לחלפן, ומיד כשיצאתי עם הכסף היו לוקחים ממני חלק גדול מהמזומנים, לצורכי תשלומים שונים לכאורה... לדוגמה, המחאה על סך 600 אלף נפדתה במזומן, וכשיצאתי עם מעטפות המזומנים - 350 אלף מתוכם נלקחו על ידי אבי מסילתי ושמעון בטיטו לצורך 'הוצאות'. למיטב זיכרוני, בסך הכל נפדו מיליוני שקלים בדרך זו. נגד ההמחאות נתתי לחברה לפיתוח חשבוניות של החברה שבבעלותי, שמבן הנדסה בע"מ".
בטיטו, שמוזכר אצל שמבן, היה פעיל במטה של בן שושן בבחירות לראשות המועצה. השבוע הבהיר ל"מוספשבת" שאין לו עניין להגיב בנושא. מסמכים שהגיעו לידי "מוספשבת" מחברת ניכיון הצ'קים "עולמי נכסים (ב"ה) בע"מ" מאשרים את גרסתו של שמבן על הצ'קים שניכה אצלם. בתוך שבעה חודשים שבהם עבד מול החל"פ ניכה אצלם הקבלן צ'קים בסך כולל של 3.8 מיליון שקל.
כאמור, ליו"ר מסיקה מפריעות מאוד הרכילויות על מחויבות שהייתה לו לסדר לבן שושן תפקיד במועצה אחרי הבחירות. השבוע הסביר לי כי משנבחר, ביקש ממנכ"ל החל"פ הקודם מנחם גרנית להמשיך בתפקידו. "זה מופרך לחשוב שתכננתי לתת לבן שושן את התפקיד כשגרנית ממשיך למלא אותו", נימק, "וכשהתפקיד הוא לזמן לא קצוב ותיאורטית הוא יכול להמשיך לכהן בו עוד שנים ארוכות".
גרנית אישר שמסיקה ביקש ממנו להמשיך בתפקיד, אבל הגרסה שלו לגבי העתיד הייתה מעט שונה. "סיכמתי עם גרשון שאני נשאר ומפנה את התפקיד בדיוק אחרי שנה, לא רגע אחרי", שחזר. כך או כך, מסיקה נבחר לתפקידו ב־27 בנובמבר 2007. בקיץ 2008 הודיע גרנית שהוא עוזב, והנהלת החברה הקימה ועדת איתור כדי לחפש מנכ"ל חדש. בתום מיון וסינון שערכו חברי ועדת האיתור נותרו חמישה מועמדים אחרונים, שנשלחו למבחנים בחברת השמה מקצועית המתמחה באבחונים מהסוג הזה.
על עובדה אחת אי אפשר כנראה להתווכח. חיים בן שושן קיבל בבדיקה הזו את הציון הנמוך ביותר מבין החמישה. את האווירה בחדר הדיונים, שבו בחרו ששת חברי מועצת המנהלים המצומצמת את המנכ"ל החדש, זוכר כל אחד אחרת. שימי ניומן, אחד מחברי ועדת האיתור, הצהיר השבוע באוזניי בביטחון מלא כי הבחירה בבן שושן הייתה נקייה מכל שיקול זר. "גרשון לא התערב", אמר. אחרים זוכרים סיפור מעט שונה. משה חסיד זוכר לחץ של מסיקה לבחור בבן שושן.
"קשה לי לבוא ולומר ישירות איזה לחץ הופעל, אבל נוצרה אווירה סביב השולחן שהוא צריך להיבחר. נוצר לחץ מצדו של גרשון ברמת האווירה. אני לא יכול אחרי שנים לצטט לך משפטים שנאמרו, אבל זו הייתה ההרגשה". חסיד התנגד בחריפות למינוי הזה. "העליתי שורה של טענות שלא קיבלו תשובה מאף אחד. הוא היה החלש מבין המועמדים. הייתה אצלו בינוניות מכרעת בכל מישור. חשבתי שלבחור בו רק כי זה ישרת את ראש המועצה - זה בעייתי ולא נכון. היו מועמדים חזקים ממנו בהרבה".
גם יואל נוימן, שבסופו של דבר תמך אז בבחירה בבן שושן, זוכר את ההרגשה הזו. "גרשון לא אמר לנו 'תבחרו בו', אבל היה ברור שהאיש הוא המועמד המועדף עליו, וזה בפירוש נלקח בחשבון". פרוטוקול הדיון הזה הוא מסמך מרתק שיכול ללמד הרבה. שימי ניומן, מצדו, גרס שאין צורך להתחשב יתר על המידה במבחנים ובחר בבן שושן שאותו כינה "אמביציונר". "הוא היחיד בעל לויאליות מובנית ותפיסה בנושא", כתב.
יואל נוימן הצביע גם הוא, כאמור, בעד בן שושן, אבל הוסיף הערה מעניינת. "לצורכי החברה מתאים חיים בן שושן... יש לו אמביציה, אף שאין הוכחת יכולת עד כה". גרשון מסיקה תרם לפרוטוקול משפט מעורר דמיון. "נותן אמון בחיים בן שושן", אמר. "...מעדיף את הנאמן, הלויאלי, מבין המטרה שיוכל במידת הצורך לחיות 'בתחום האפור'".
משה חסיד היה הבוטה מכולם. הוא "לא מתאים", קבע. "הדוחות המקצועיים צועקים זאת". חסיד מנה אחד לאחד את חסרונותיו. "חוסר יכולת ניתוח מאזנים, איש שטח שמעולם לא הוביל ולא ניהל". המנכ"ל היוצא, מנחם גרנית, שכאמור התקשר אליי השבוע ביוזמתו כדי לסנגר על מסיקה, ישב בדיון ההוא בלי ליטול בו חלק פעיל. אבל גם הוא, מתברר, לא חשב שבן שושן יכול להחליף אותו. "דעתי הייתה לא נוחה מהמינוי הזה. חשבתי שהוא לא מינוי ראוי. כשראיתי את כל המועמדים, כולם נראו לי טובים ממנו".
אלא שכאן לא נגמר הסיפור. כשמשה חסיד הבין שנפלה החלטה בניגוד לדעתו, הוא ביקש להזכיר שיש בעייתיות במינוי של מי שהיה מועמד בבחירות ומעט לפניהן הסיר את מועמדותו והודיע שהוא מעביר את תמיכתו למסיקה. מסיקה, מצדו, לא מצא בעיה להשתתף בהצבעה. עכשיו, כשחסיד העלה את הסוגיה הקשורה בו, הבהיר שישנה חוות דעת משפטית שמכשירה את מינויו של בן שושן גם בנסיבות יחסיו איתו. כשחסיד ביקש לראות את חוות הדעת, מסיקה הבטיח להציג לו אותה בשלב מאוחר יותר.
בינתיים הוחלט שלא לחכות עוד, והחברים הרימו ידיים ובחרו בבן שושן ברוב של חמישה מול חסיד. כמעט חודש עבר מאז ההצבעה עד שמסיקה המציא את חוות הדעת המשפטיות. אז התבררו שתי עובדות מרתקות. הראשונה היא שלא מדובר בחוות דעת אובייקטיבית שהזמינה המועצה או החברה הכלכלית, אלא בחוות דעת שהזמין בן שושן בעצמו מעורך דין שהביא.
השנייה הייתה עוד יותר מעניינת. חוות הדעת שהזמין בן שושן, זו שתאפשר לו להתמודד במכרז, התקבלה אצלו חודשיים וחצי בלבד אחרי שנבחר מסיקה לתפקידו, למעלה מחצי שנה לפני שהמנכ"ל המכהן מנחם גרנית פרש מתפקידו והוקמה ועדת האיתור.
חזרה למיזמי הבנייה. ממש במקביל לבלגן שנוצר סביב שמבן בכפר אורנים זכתה חל"פ שומרון בינואר 2010 במכרז נוסף, הפעם לבניית 118 ממ"דים בקיבוץ ניר יצחק שבנגב עבור המועצה האזורית אשכול. לפי ההסכם, חל"פ הייתה אמורה לקבל על הפרויקט כעשרה מיליון שקל. כשבן שושן ומכלוף חיפשו קבלן שיבצע את העבודה, נפל הגורל שוב, לא ייאמן, על אמנון שמבן.
מהמסמכים שאספו רואי החשבון כהן ואריה נראה כי איש בחל"פ - מהיו"ר מסיקה, דרך הדירקטוריון ועד למטה - לא חשב שיש בעיה לעשות שוב עסקים עם הקבלן הזה. איש גם לא תהה כיצד המנכ"ל בן שושן מגייס בעצמו קבלן לפרויקט בסדר גודל כזה, מדוע לא נערך קודם מכרז ומדוע לא התקבלו הצעות מחיר. גם כאן, ממש כמו בפרויקט הקודם, חתם הקבלן על חוזה המעיד כי "שמבן מצהיר ומאשר בזה כי הוא קבלן מורשה הרשום אצל רשם הקבלנים בסיווג המתאים" וגם שיש לו "הניסיון, המיומנות, המומחיות, הכושר המקצועי... הדרושים לביצוע העבודות".
גם כאן אף אחד לא טרח לבדוק את זה. גם כאן, ממש כמו בכפר אורנים, הוזרמו אליו סכומי כסף גדולים כמקדמות. גם כאן הסתיים הפרויקט בהפסד, הפעם רק של 797 אלף שקל. "עצם הכנסתו לפרויקט מלכתחילה תמוהה", כתב רואה החשבון כהן. בדיקת יומני העבודה העלתה כי אף שהחל"פ לקחה את שמבן כקבלן מבצע, היא בעצמה עשתה את העבודה. היא שילמה במקומו לספקים ואף העמידה איש שלה, שלום מכלוף, במקומו כמנהל עבודה.
רואה החשבון כהן לא מצא במסמכים ולו חשבון עבודה אחד שהגיש שמבן וגם לא שום התחשבנות שתסביר מה הוא עשה בניר יצחק ולפי מה החליטו אם לשלם לו וכמה לשלם לו. שמבן, חשוב לציין, קיבל גם על הפרויקט הזה 1.7 מיליון שקל. "חל"פ לא רצו לקבל חשבונות ביצוע וכנראה הם ידעו למה", מסביר שמבן. "יש לי חשבונות שלא הועברו לחל"פ כי הם לא רצו אותם והם יודעים למה. הם הפסיקו לנו (לאבי מסילתי ולי) את העבודה, כי כנראה שהם הרגישו שאני מתחיל לעשות סדר בנושא 'חלוקת' הכספים".
"מערך התשלומים לשמבן נעשה כולו במעורבותו הניכרת של מר בן שושן", קבע רואה החשבון כהן בדוח שלו שהוגש לבית המשפט. "לא נמצא צידוק לתשלומים שקיבל שמבן בניר יצחק". בין התשלומים האלה, אגב, נמצאה חשבונית שהוציא שמבן בסך 300 אלף שקל ואשר שולמה לו פעמיים. סקנותיהם של שני רואי החשבון היו קשות. כהן מתאר כיצד בן שושן ומכלוף הקשו עליו לברר מה קרה בפרויקטים שניהלו. בן שושן, קבע, נהג במדיניות של "קימוץ במידע". חלק מהקלסרים, הוסיף, היו נעולים בחדרו של מכלוף, וגישתי אליהם הוגבלה. פעם אחת גם סולקתי בבושת פנים.
כהן, כך לפי הדוח שלו, מצא לא מעט גרסאות סותרות ובעייתיות אצל בן שושן. כך, לדוגמה, שושן סיפר לו שלא הכיר קודם את שמבן. מנגד, במייל ששלח לדירקטוריון במועד אחר כתב "הקבלן מוכר לי זה מספר שנים כקבלן אמין, ישר ואיכותי". השורה התחתונה של רואה החשבון כהן הייתה חד־משמעית. "לאור חוסר ההתאמה בין שיטות הניהול והאמצעים שנקט מר בן שושן, מומלץ לסיים מיידית את עבודתו בחל"פ". כהן העיר גם לגבי עתידו של שלום מכלוף.
"מומלץ להשעות את מר שלום מכלוף מכל תפקידיו". רואה החשבון רמי אריה הוסיף: "לדעתנו, הקשר בין שמבן לבין המנכ"ל וביצוע התשלומים כמתואר לעיל מעורר חשד של מעשים פליליים שנקשרו על ידי הצדדים על מנת להוציא כספים מהחברה שלא כדין, ויוצר חשדות לעבירות פליליות נוספות". בפרויקט בדרום הארץ עלו עוד כמה סיפורים תמוהים שהעלו שאלות על הדרך שבה מתנהלת החברה. כך, לדוגמה, התקבלו שלוש חשבוניות לתשלום מקבלן בשם סמי בניאן שהחל"פ הוציאה בגינן המחאות בסך 370 אלף שקל.
אגב, בגין חשבוניות אחרות של בניאן הורשע מאוחר יותר שמבן בשימוש בחשבוניות פיקטיביות. כל הצ'קים הונפקו ללא "למוטב בלבד". כולם נפרטו בחברה לניכיון צ'קים. בשלב מסוים, כשהתברר שהחשבוניות אינן קבילות במע"מ, לא התבלבלו בחברה והחליפו את החשבונית של סמי בניאן בחשבונית זהה להפליא של חברה אחרת, "ראדו שיפוצים וגינון", שמעולם לא סיפקה לחל"פ דבר.
כדי להסוות את החלפת החשבוניות נחתם עם "ראדו" גם חוזה רטרואקטיבי לתאריך מוקדם בכמה חודשים על עבודות שביצע לכאורה בניר יצחק. "החברה שיתפה פעולה עם שימוש בחשבוניות מס לא חוקיות", כתב רו"ח כהן בדוח הבדיקה. "העובדות האמורות מהוות עבירות לפי חוק מע"מ", הוסיף רו"ח רמי אריה, "שכן נוצר שיתוף פעולה המלווה בשינוי מסמכים ורישומים כוזבים בספרי תאגיד כדי להצדיק את החלפת החשבוניות. בשפת היומיום מדובר בחשבוניות פיקטיביות שכל מטרתן היא לאפשר קיזוז מע"מ אף שהעסקה בוצעה בין צדדים אחרים".
סיפור דומה אירע גם עם ספק נוסף שלאחר שהוצא עבורו צ'ק בלי "למוטב בלבד", התברר להנהלת החשבונות בחל"פ כי אין חברה כזו בנמצא. גם במקרה הזה, מצאו רואי החשבון, הוסבה הניירת לחברה אחרת, כאילו ביצעה היא עבודה עבור החל"פ. מדובר, צריך להדגיש, רק בכמה דוגמאות. דוחות הבדיקה מעלים עוד שורה ארוכה.
עם סיום עבודתו הממושכת העביר רואה החשבון אסף כהן שאלונים למעורבים וביקש מהם להשיב. גם גרשון מסיקה, מי שמכהן כיו"ר החל"פ ואמור היה לפקח על מה שנעשה בה, קיבל שאלון כזה. כהן ציין במפורש כי "השאלון הינו אישי ומתבקש כי ימולא באופן זה". מסיקה מילא והשיב. מאוחר יותר טען בפני כהן שהתשובות שהעביר כלל לא היו שלו. "מר מסיקה חזר בו מאחריותו לכתוב בתשובותיו והטיל את האחריות לתשובות על מר בן שושן", סיכם כהן.
כהן מתח על מסיקה ביקורת קשה. "...מוזר הדבר שאף על פי שהתברר לו היקף חוסר השליטה בפרויקט כפר אורנים, לא נעו אמות הספים... גם כשהלך צעד קדימה וכפי שהצהיר בפניי על היות חבר הדירקטוריון יואל נוימן רפרנט תחום הבנייה ו'העיניים שלי בפרויקטים', הרי שבחר להתעלם מאזהרותיו מפני המשבר המתפתח".
אחרי שני הדוחות שהגישו רואי החשבון, דוחות שהעלו שק ענק של חשדות, תמיהות והמלצות להעביר את החומר לרשויות אכיפת החוק, כינס מסיקה ב-10 במרס 2013 ישיבת מועצת מנהלים מצומצמת. האופן שבו התייחס שם לממצאים של רואי החשבון אסף כהן ורמי אריה היה מינורי למדי. השורה התחתונה, נוכח הממצאים, הייתה תמוהה. "חיים החליט לפרוש מרצון מתפקידו כמנכ"ל החברה לפיתוח על מנת לעצור את מחול השדים", בישר. "...מהלך זה יגובה בהסכם פרישה מרצון".
מסיקה בחר להתעלם ממאות העמודים שישבו על שולחנו ותיארו את מה שהתנהל בחברה שהוא עומד בראשה ובן שושן מנהל, ובחר לפרגן לבן שושן בפני הפורום. "חיים... שיקם את החברה שהייתה על סף קריסה... והביא אותה לדירוג ולמיקום מצוין בכל הפרמטרים... מגיעה תודה ענקית לחיים".
הצעת ההחלטה שהביא ואשר התקבלה פה אחד הייתה בלתי נתפסת בנסיבות. "החלטה להצבעה: הפסקת ההליכים וכל הפרוצדורות הדוצדדיים כלפי חיים בן שושן ושלום מכלוף וקבלת בקשתו של חיים לפרישה מרצון... שלום מכלוף יישאר כמנהל בחברת הבנייה של החברה, ועתידו ייקבע עם המנהל החדש של החברה בהסכמה... מכלוף יישאר בתפקידו, ימשיך לטפל ב-13 פרויקטים... בכ-36 מיליון שקל...".
כאילו אין חשדות, כאילו אין ממצאים קשים, כאילו אין הפסדים לא ברורים של מיליונים בשורת פרויקטים. אקורד הסיום של הישיבה, אם כך, לא היה מפתיע, והוא הגיע בסיום דברי הפרידה של בן שושן. כך הוא נרשם בפרוטוקול, מילה במילה: "כולם: מחיאות כפיים, חיבוקים, יישר כוח גדול לחיים". מסיקה, אגב, מתעקש שהוא הכניס להסכם הפרישה עם בן שושן סעיף שיאפשר לתבוע אותו בכל זאת אם יורשע בפלילים. ואם לא יורשע? במקרה כזה העניק לו מסיקה פטור מאחריות לכל מה שנעשה בחברה בתקופתו.
כבר בשלבים מוקדמים החל, כאמור, יואל נוימן, נציג היישוב יצהר בדירקטוריון, להעלות שאלות וספקות. מהר מאוד הוא מצא את עצמו מנהל מלחמת יחיד מול מה שנעשה בחברה. בשלב מסוים העימותים שלו מול מסיקה, שלפי טענתו לא נקט את הצעדים הראויים כדי לנקות את האורוות, הפכו קשים. נוימן האשים את מסיקה ב"מריחה". מסיקה האשים מנגד כי "הדירקטוריון פועל מתוך אחריות ציבורית... מי שפוגע בחברה הכי הרבה זה אתה".
נוימן הגיש תלונה למשטרה ומסר את כל החומר שאסף. את דבר קיומה של החקירה הזו חשף לראשונה חיים לוינסון ב"הארץ" לפני כחודש וחצי, יחד עם עיקרי החומרים שבודקת יאח"ה. ב־29 באוקטובר הגיש כאמור נוימן, באמצעות עורך דינו חזי צוריאל, תביעה נגזרת נגד כל המעורבים בכל הפרשיות שהציף. הסך הכולל של התביעה הנגזרת הגיע ל־26 מיליון שקל. זה ההפסד האסטרונומי שלטענת נוימן גרמו כל המעורבים לחברה.
זמן קצר אחרי הגשת התביעה נפגש ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה עם יושב ראש מזכירות יצהר, משה שמעון. "נאמר לי במפורש ממר שמעון משה כי מופעלים עליו לחצים לפטר אותי מתפקידי כדירקטור עקב התביעה הנגזרת שהגשתי", העיד נוימן בתצהיר שמסר לבית המשפט. מסיקה ושמעון הכחישו שמסיקה הפעיל לחצים.
"נפגשתי עם משה שמעון ושאלתי אותו אם הוא יודע שהוגשה תביעה נגזרת על ידי נוימן ואם הוא מבין את המשמעות", ניסח מסיקה את הדברים. "לא לחצתי עליו". שמעון, אם לשפוט לפי מה שעשה בהמשך, אכן הבין את המשמעות. שבועיים אחרי הגשת התביעה הזו הוא כינס את מזכירות יצהר ופיטר את יואל נוימן מחברותו בדירקטוריון חל"פ שומרון, אחרי שייצג את היישוב בדירקטוריון הזה בהתנדבות במשך 20 שנה.
"עמדת היישוב הינה כי התביעה שהוגשה על ידיך ופעולותיך החד־צדדיות עלולות לפגוע ביישוב משפטית וערכית, ולפעולותיך עלולות להיות השלכות ממוניות על היישוב". נוימן, אם לא ינצח בהליך המשפטי, יסיים כאן את שליחותו בחברה, אחרי שהביא לחשיפת הפרשיות כולן. חיים בן שושן עזב את החברה לפני חודשים ועד לפני כמה ימים עדיין נהנה מחופשת פרישה עם רכב צמוד. שלום מכלוף ממשיך לעבוד בחברה במרץ.
אמנון שמבן: "החברה לפיתוח השומרון לא שילמה עבור הרבה דברים שלי שהושארו באתרים, היא לא שילמה לספק חומרי בניין שהתחייבה לשלם, עבור כלי עבודה חשמליים, עבור מכולות והרשימה ארוכה. העבודה בכפר האורנים הופסקה משום שמה שהם חשבו שיעלה היה נמוך בהרבה מהמציאות, לפי המחיר שהם קבעו, ולא היה להם מהיכן להביא את ההפרשים. בניר יצחק הם רצו יד חופשית יותר כדי שלא יידעו מה שהם מוציאים על חשבון חל"פ".
גרשון מסיקה: "כל הטענות הופרכו בפגישה שהתקיימה עם הכתב. מקור הכתבה במסע הכפשות של מר יואל נוימן, אדם ששאיפותיו האישיות בחברה הכלכלית סורבו. ראש המועצה ויו"ר הדירקטוריון גרשון מסיקה הוא אשר יזם את החקירה ופעל בנחישות ובשקיפות על מנת להביא לחקר האמת ולתיקון הטעון תיקון בחברה".
משה שמעון, יו"ר מזכירות יצהר: "לא הופעל שום לחץ על היישוב להעביר את יואל נוימן מדירקטוריון החל"פ. בעצם הליכתו להליך התביעה באופן עצמאי ובניגוד לעמדתנו הברורה שהובהרה לו כחצי שנה טרם הגשת התביעה - הכריז נוימן כי אינו מייצג אותנו בחל"פ. לפני מספר חודשים הגיש נוימן בעידודנו תלונה במשטרה על טענותיו. לצערנו, במציאות שנוצרה בחל"פ בעקבות תביעתו איננו מרגישים שנוימן יכול להוביל בחברה מהלכים של הבראה נדרשת המשתקפת מהדוחות. אי לכך, החלפנו את נציגנו בחל"פ בתושב אחר על מנת שיקדם מתוך הדירקטוריון את יישום המלצת הדוחות".
חיים בן שושן ושלום מכלוף: "מדובר ברכילות צהובה ושקרית וטענות מופרכות של יואל נוימן ושל עושי דברו. בשנתיים האחרונות אני מצוי במתקפה חסרת תקדים אשר אינה אלא מסע נקם מצד מר יואל נוימן שהיה דירקטור בחברה, חבר בוועדת הביקורת של החברה וששימש גם כרפרנט הבנייה בה. קביעות רבות של נוימן ושל רו"ח אסף כהן ורו"ח רמי אריה נטולות כל בסיס. עלילת שווא. בהמשך גם התברר לי שנוימן בונה או משפץ בית עבורו ו/או עבור בנו תוך שימוש לא מורשה במשאבי החברה. גם האמור הופסק על ידי.
"בעקבות פעולותיי נוימן עשה שימוש בתפקידו כחבר בוועדת ביקורת של החברה על מנת ליצור כביכול 'בדיקה עניינית' אשר לא הייתה אלא ניסיון ל'סיכול ממוקד' שלי במטרה לגרום להכפשת שמי ותוביל להוצאתי מהחברה. הטענה לתשלום לקבלן שמבן מעבר למה שמגיע לו עבור עבודתו אינה נכונה. הן בגין הפרויקט בכפר אורנים והן בגין הפרויקט בניר יצחק, החברה הקבלנית שמבן קיבלה את התמורה שלה הייתה זכאית ולא שקל אחד יותר, בדיוק בהתאם להסכמים בין הצדדים.
"רו"ח כהן ורו"ח ועו"ד אריה מציינים כי 'לא מקובל' להוציא המחאות שלא 'למוטב בלבד'. מדובר בשטות גמורה ואין שום מניעה בדין ו/או בנוהלי החברה להוציא המחאות שהינן סחירות. הדברים מקובלים בתחום הבנייה. הטענה לחשדות למעשים פליליים המופיעה בדוח רו"ח כהן ורו"ח אריה היא טענה אשר מנסה לקחת התנהלות שוטפת של חברה ולהציג אותה ביד מגושמת כ'חשדות למעשים פליליים', הכל בלא כל ראיה ו/או עובדה תומכת.
"לכל היותר מדובר בנושאים הקשורים להתנהלות עסקית של החברה. העובדה שמישהו יכול היה לקבל החלטות שונות מאלה שקיבלה החברה בזמן אמת בוודאי אינה מהווה חריגה מסמכות או יוצרת חשד לעבירה פלילית. בפועל, לא הוצגה ולו ראיה אחת הקושרת אותי לביצוע מעשים לא כשרים בחברה".
את תגובתו של אבי מסילתי לא ניתן היה להשיג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם