מדינה חדשה? צפון קולורדו דורשת עצמאות
המתח הגואה בארה"ב הקים תנועת מחאה, הקוראת לייסד מדינות חדשות. "אין לנו ייצוג הולם בתהליך קבלת ההחלטות", מסבירים ראשי המאבק
עוד ב-nrg מעריב
- "אין קשר בין שחרור פולארד לשחרור הרוצחים"
- לבני מעריכה: אבו מאזן ידחה את ההסכם
- נתניהו: ממשלת לבנון היא האחראית לירי מתחומה
לא מעט נכתב בשנים האחרונות על התהום העמוקה שפעורה בין מדינות החופים הליברליות ובין מדינות הדרום השמרניות. בין חוקי הנשק הקשוחים של ניו-יורק וניו-ג'רזי ובין תרבות הנשק המתירנית של טקסס ואלבמה.
בין המאבק לאישור נישואים חד-מיניים במדינות המזרח והמערב ובין המאבק לשימור מוסד הנישואים המסורתי של לא מעט מדינות במרכז ארה"ב ובדרומה. בין הנטייה הליברלית הברורה של מדינות הקצה ממזרח ומערב ובין אלפי סניפי תנועת המחאה השמרנית "מסיבת התה" שקמו בשנים האחרונות, בעיקר בדרום ארה"ב.
אלא שבשנים האחרונות, על רקע שורה של רפורמות חברתיות ופוליטיות, גלשה המתיחות גם לגבולות שבתוך המדינה עצמה. מקולורדו שבצפון דרך מרילנד שבמזרח ועד קליפורניה שבמערב. יותר ויותר תנועות מחאה מסרבות להשלים עם הסדר הפוליטי הקיים ומבקשות להקים לעצמן מדינה חדשה, שתהיה נאמנה לתפיסת עולמם הפוליטית וברוב המקרים גם השמרנית של חבריה.
"נמאס לנו שמתעלמים מאיתנו. אנחנו עייפים מכך שאנחנו לא מיוצגים מבחינה פוליטית", מסביר שון קונווי, ראש מחוז וולד שבצפון קולורדו, ומי שהוביל בחודשים האחרונים את מאבקם של 11 מחוזות להתנתק ממדינת האם, קולורדו, ולהקים מדינה חדשה בשם קולורדו הצפונית.
המהלך של קונווי, כפי שהסביר במסיבת עיתונאים מיוחדת שערך לאחרונה ביחד עם שותפיו למאבק, משקף את המתיחות הגדולה בין תושבי המחוזות הפרבריים והחקלאיים שבצפון קולורדו ובין תושבי הערים הגדולות והמפותחות, ובראשן הבירה דנבר.
זו הלכה והחריפה בעקבות שורה של רפורמות שהוביל בשנתיים האחרונות מושל המדינה הדמוקרטי ג'ון היקנפלופר. בראשן חקיקה מגבילה נגד תעשיית הנשק המקומית, כמו גם תקנה חדשה המחייבת הפקה של אנרגיה חלופית בכמויות גדולות מכפי שהיה מקובל עד כה.
"בתור תושבי הפרברים אנחנו לא מקבלים ייצוג הולם בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה", מסביר למעריב שותפו של קונווי למאבק וראש עיריית פורט לופטון, טומי הולטון. "אנחנו רואים מציאות של פוליטיקה בריונית. היא מאפשרת לפוליטיקאים של דנבר לשלוט בכוח הזרוע ולקבוע תקנות וחוקים בעייתיים שפוגעים בעיקר בנו, אבל לא ממש משפיעים עליהם, כמו למשל ההגבלות על תעשיית האנרגיה המקומית".
ואולי מדובר בכפירה בכללי המשחק הדמוקרטים, בסירוב לקבל את רצון הרוב במדינה שבחר במושל דמוקרטי? "מה שאנחנו עושים זה גם חלק מהמשחק הדמוקרטי", משיב הולטון. "אנחנו דופקים על השולחן ודורשים לקבל ייצוג הולם יותר בתהליך קבלת ההחלטות. מה שקורה בקולורדו קורה היום בלא מעט מדינות ברחבי ארה"ב.
זה קורה באזורים רבים בצפון ניו-יורק, שלתושבים שלהם נמאס שההחלטות מתקבלות בערים הגדולות. בצפון קליפורניה, שתושביה מבקשים להתנתק מלוס אנג'לס. באזורים בנברסקה, שמבקשים להתנתק מהשילטון הריכוזי של אומהה. וזה קורה גם בקולורדו, כשהמטרופולין העירוני מקבל החלטות בעייתיות על חשבון התושבים במחוזות המרוחקים".
גם אם קונווי והולטון לא יודו בכך, לכולם ברור שמדובר במהלך פוליטי מובהק של קבוצות שמרניות שמסרבות להשלים עם הסדר הפוליטי החדש בראשות הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של ארה"ב. במקרה של קולורדו, בדיקה של נתוני ההצבעה בבחירות האחרונות מגלה כי לו היו הופכים אותם מחוזות למדינה עצמאית, הרי שזו הייתה הופכת למדינה השנייה הכי שמרנית בארה"ב, אחרי יוטה.
מנגד, בקולורדו כולה נהנה אובמה בבחירות האחרונות מיתרון של חמישה אחוזים על פני יריבו הרפובליקני מיט רומני. אך לא רק בקולורדו. כך, למשל, גם במקרה של סקוט סטרזלסיזק איש מחשבים ממדינת מרילנד, שמוביל בחודשים האחרונים מאבק דומה להקמתה של המדינה ה-51, שתוקם בשטחם של האזורים הפרבריים של מרילנד.
"אני רואה בעצמי אזרח רגיל שחולה ועייף מלהיות חולה ועייף כל הזמן", הוא הסביר כשקרא ל"גירושים בהסכמה", והבהיר כי "הגיע הזמן לקמתה של המדינה ה-51". סטרזלסיזק , בדיוק כמו קונווי והולטון, מתקשה להסתיר את הטינה הגדולה שהוא חש כלפי המטרופולין המפותח והליבלרי, אנאפוליס.
שם התקבלו בשנים האחרונות לא מעט החלטות בעייתיות מבחינתו, בהובלת המושל הדמוקרטי מרטין אומאלי למשל חקיקה מגבילה על תעשיית הנשק, העלאת שיעורי המסים ומתן אפשרות לימודים למהגרים לא חוקיים.
סטרזלסיזק, בדיוק כמו שותפיו למאבק במדינות שונות בארה"ב, לא מאמין בכוחם של יושבי העיירות והערים המבודדות להתמודד בהצלחה מול המטרופולין המבוסס והמתועש. "הם משחקים משחק קשוח עם כללים נוקשים, במגרש קשה, ובנוסף הם שולטים בשופטים", הוא מסביר.
"גם בתהליך בחירות נורמלי התוצאה ידועה מראש. אנחנו צריכים עוד מדינות כדי שכל אחד יוכל לחיות במדינה שמייצגת אותו בצורה הטובה ביותר".ג'וש פריסק, בעל חנות נשק מקומית במערב המדינה, תומך גם הוא ברעיון ההתנתקות.
"אנאפוליס מתעלמת מאיתנו", הוא מסביר. "יש לאנשים שם סדר עדיפויות שונה. הסביבה שבה הם חיים שונה. האופן שבו הם רואים את עצמם שונה, ומה שהם מצפים מהממשל שונה". ועדיין , כפי שברור לכולם, מדובר יותר בצעד מחאתי מאשר במהלך אופרטיבי בעל סיכויי התממשות.
החוקה האמריקאית קובעת באופן מפורש כי פירוקה של מדינה קיימת לטובת הקמתה של מדינה חדשה מחייבת אישור של בית הנבחרים המקומי של המדינה, כמו גם של הקונגרס האמריקאי. הפעם האחרונה שמהלך כזה אושר ונעשה בהסכמה הייתה לפני 150 שנה, בשיאה של מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, עם הקמתה של המדינה החדשה "מערב וירג'יניה".
אז היו אלה חמישים מחוזות מצפון מערב מדינת וירג'יניה שהתפצלו בשנת 1863 משאר חלקי המדינה שהייתה חלק מהקונפדרציה שהתנגדה לביטול חוקי העבדות. 150 שנה אחרי, אף אחד באה"ב לא חושש מגלישה אלימה למלחמת אזרחים נוספת. ועדיין, חמש שנים לאחר עלייתו של הנשיא אובמה, נראה שהבחירה ההיסטורית לא רק שלא איחדה את העם האמריקני, היא פילגה אותו עוד יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם