שגריר אריתריאה מבטיח גן עדן לחוזרים לארצו
סכינים, מברגים, מקלות, אבנים וליטרים של דם רע: את המהומה שפרצה בקבוצת כנרת בכנס של שגרירות אריתריאה לא ישכחו עוד הרבה זמן. בראיון מיוחד מוסר טספאמרים טקסטה, שגריר המדינה המושמצת, את גרסתו לאירועים הקשים, ולתפקוד ממשלתו
בשבת שעברה הוא הגיע עם מאות אריתריאים לאולם בקבוצת כנרת. לאחר שכמה עשרות מתנגדי המשטר ניסו להצטרף למפגש, במקום התפתחה תקרית אלימה. טקסטה אומר שמתנגדי המשטר הם אלה שהכו את אנשיו, ואילו מתנגדי המשטר טוענים בתוקף כי אנשיו של השגריר הם שהתנפלו עליהם.
35 אלף אריתריאים שוהים כיום בישראל. הם לא מוגדרים פליטים, אולם אינם מוחזרים לארצם בכפייה בשל החלטה בינלאומית גורפת האוסרת על החזרתם למדינתם. השנה חיפש משרד ראש הממשלה בנרות מדינה שתיאות לקלוט אותם. חלקם מצהירים על עצמם כמתנגדי משטר, אחרים קיבלו מהשגרירות כרטיס של חבר בקהילה ומגיעים לאירועים של השגרירות.
במאי, במהלך חגיגות היום הלאומי של אריתריאה ברמת גן, התפרצו מתנגדי המשטר לאולם במחאה על השלטון הדיקטטורי באריתריאה. לפני כשנתיים הפגינו עשרות אריתריאים במשך חודשים ליד בניין השגרירות ברמת גן בדרישה לקיים בחירות דמוקרטיות באריתריאה ולחדול מלרדוף מתנגדים פוליטיים. מתנגד משטר נחקר בחשד שאיים להתנקש בחייו של השגריר.
אפילו בדיון בוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים שנערך בכנסת לפני כשנה וחצי פרץ ויכוח נוקב בין השגריר לבין מתנגד משטר שהוזמן לדיון. “ממשלת נחש שהורגת חפים מפשע”, כינה איסיאס מוביה את ממשלתו של הנשיא האריתריאי איסיאס אפוורקי.
“תודה לך על הבגידה במדינה שלך”, השיב לו השגריר לעיני חברי הכנסת שהשתתפו בישיבת הוועדה. “דיברת כל כך הרבה שטויות, אם אתה רוצה להיות קבצן, אם אתה רוצה לחיות כאן, זו הבחירה שלך”.
שלושה ימים אחרי התקרית האלימה בקבוצת כנרת, מאבטח יושב ליד מזכירת השגרירות ומשגיח על חדרו של השגריר. “אני לא מקבל כאן אריתריאים, רק ישראלים”, מבהיר טקסטה בראיון מיוחד למוספשבת.
“בעיניי מי שמתנהג ככה הוא טרוריסט", הוא אומר. "הזמנתי כמה מאות אריתריאים לטיול לכבוד חג המולד. אני מנסה לארגן חיי קהילה כדי שאנשים לא ישכחו את התרבות ואת הזהות שלהם, אנחנו יכולים להראות לישראלים שלמרות שהגענו מאפריקה אנחנו אנשים רודפי חוק. אני מסביר לאנשים שאנחנו חיים בתרבות שונה, ואם אריתריאי מנסה לעזור לאישה עם עגלת תינוק והיא צורחת - זה מפני שעזרה כזו שמקובלת באריתריאה לא מקובלת בישראל.
"אכלנו ארוחת צהריים ביער לביא, כולם היו שמחים, הצטלמו ואכלו, ואז נסענו לקבוצת כנרת. אחד מחברי הקיבוץ סיפר לאריתריאים על הקיבוץ, הם למדו הרבה, ואז אני הסברתי להם שהם צריכים ללמוד מהישראלים איך לבנות מדינה. לא כל הידע מגיע מלימוד בבתי ספר. למה שלא ילמדו ממייסדי הקיבוץ שהלכו יחפים ולבשו סחבות, אבל הצליחו להקים קיבוצים עשירים?
“אני מסביר להם במפגשים האלה שאסור להם לשתות אלכוהול ושהם צריכים לכבד את המדינה. אני לא יותר טוב מהם, אבל בכמה מובנים אני טוב יותר. פתאום הגיע אוטובוס עם כמה עשרות אנשים שנכנסו לאולם עם מקלות, אבנים, סכינים ומברגים.
"הם ניפצו את החלונות והתנפלו על האנשים שלי. שומר הראש שלי לקח אותי לחדר צדדי. הייתי מופתע, אבל לא איבדתי שליטה. הזמנו את המשטרה שהגיעה אחרי 45 דקות. למזלנו, אף אחד לא מת. בלילה העדתי במשטרה ולמחרת נסעתי למשרד החוץ כדי לדווח על האירוע. זאת בעיה ישראלית מפני שהאירוע קרה בישראל”.
מתנגדי המשטר מכחישים מכל וכל את טענותיו של טקסטה ונשבעים שאנשיו של השגריר הם אלה שפתחו באלימות. “הגעתי לכנרת כדי לשאול את השגריר כמה שאלות”, מספר סהרה פיקדו. “רציתי לשאול אותו מה קורה באריתריאה, רציתי שיגיד לי למה האחים שלי עצורים. מיד כשנכנסנו לאולם השגריר זיהה אותנו, הוא יודע שאנחנו מתנגדי משטר, ואמר לאנשים שלו שאנחנו אתיופים, והם אלה שהתנפלו עלינו וזרקו עלינו אבנים.
"אנחנו נכנסנו לאולם בידיים ריקות. האדם הזה הוא לא השגריר שלי, הוא מייצג ממשלה שהיא לא הממשלה שלי. ככה הם פועלים בכל העולם, לוקחים חבורות של אריתריאים לטיולים, ואז סוגרים אותם באולם ומכריחים אותם לשמוע הרצאות. השגריר הסביר להם איך הם יוכלו לקנות בית באריתריאה ולהעביר כסף דרך בנק גרמני תמורת תשלום של עמלה לממשלה האריתריאית”.
פילימון רזמה, שהגיע אף הוא לקבוצת כנרת, מספר: “היה בלגן. אבי עצור באריתריאה רק בגלל שאני מתנגד למשטר. רציתי לשאול את השגריר כמה שאלות, ואז הם התנפלו עלינו”.
עמנואל ימני רצה להגיע לקבוצת כנרת, אך “לא היה מקום, עשרות אריתריאים רצו להגיע למפגש ולשאול את השגריר כמה שאלות. אני רוצה לחזור לאריתריאה, לא ראיתי את הילדים שלי כבר שש שנים, אבל אם אחזור לשם איעצר, וזה יהיה סוף החיים שלי. השגריר תומך במשטר האכזרי, והוא חלק מהדיקטטורים ששולטים במדינה. אריתריאה היא צפון קוריאה של אפריקה, והשגריר הוא חלק מהממשל. הוא לא השגריר שלי. הוא לא מנהל שגרירות, אלא חנות מכולת שמעבירה כסף לאריתריאה, הם גובים כסף על דרכונים”.
טקסטה זועם, משליך בכעס את העיתונים שתיארו את האירוע בקבוצת כנרת וטוען שמעולם לא ניסה לשכנע את האריתריאים לרכוש בתים באריתריאה ולשלם עמלה לממשלה. “יש אתר אינטרנט מסודר שבאמצעותו אפשר לקנות בתים, אין לנו קשר לזה. העיתונות היום היא מלאת אינטרסים, אתם לא מתארים את המצב כפי שהוא, אלא מוטים לצד אחד”.
אתה מבין למה מתנגדי המשטר כל כך כועסים עליך כמייצג של המשטר?
“לא אכנע להם, אף פעם לא נכנעתי. לא זאת הדרך להביע מחאה. אני מוכן לנהל איתם דיאלוג”.
אריתריאים רבים חשים שאין דרך לנהל דיאלוג עם נציגי הממשלה אחרי שבני משפחותיהם נעצרו, וגם הם יהיו נתונים בסכנה אם יחזרו לאריתריאה.
“זה לא נכון, זאת התמימות שלכם. חלק מהאריתריאים שנמצאים כאן ברחו משירות צבאי והם צריכים להיענש, אם כי העונשים לא קשים. אני לא אומר שאנחנו מאה אחוז, אנחנו מדינה צעירה, זכינו בעצמאות רק לפני 22 שנים, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אי אפשר שכולם יהיו מרוצים.
"אנחנו באותו מצב שבו אתם הייתם בשנת 48’, אבל המצב הגלובלי שונה. היום יש אינטרנט, אנשים רואים שבמקום אחד נהנים, והם חיים במצב קשה. רבים עוזבים את אפריקה, אלפים עוזבים את סעודיה. יש לנו בעיות כלכליות, אבל אנחנו נחושים להתקדם. אני נלחמתי 13 שנים ביערות בשביל המדינה”.
השגריר האריתריאי נזהר במילותיו כאשר אנחנו מנסים להקשות בנושא הפליטים והמדיניות הישראלית בנושא. הוא כן מוכן לומר שאינו רואה מדיניות ברורה בעניין הפליטים. "אם יש לכם מדיניות כזו, תגידי לי מהי”.
מתקן "חולות" הוא מדיניות.
“זו מדיניות? קודם נראה איך מתייחסים אליהם, ואז נגיב”.
אתה בטח מודע למצב הלא פשוט בדרום תל אביב.
“תושבי דרום תל אביב צודקים מהזווית שלהם. הם אנשים רגילים שמנהלים חיים שקטים ופתאום מגיעים אליהם זרים עם צבע עור שונה, טבעי שהם יחושו לא בנוח. ילד שיוצא בבוקר לבית הספר ורואה זר ברחוב שלו נבהל, אני יכול להבין את זה, אולם זה עדיין לא מצדיק אלימות משני הצדדים. לאריתריאים אני ממליץ להתנהג על פי החוק בישראל. ברומא התנהג כרומאי”.
טקסטה, בן 60, נשוי ואב לשלושה, למד מנהל עסקים וניהול בגרמניה, באוניברסיטת בירמינגהם ובאוניברסיטת אסמרה. במהלך לימודיו הצטרף לחזית העממית לשחרור אריתריאה שנאבקה למען עצמאותה של המדינה. ב־91’ אריתריאה זכתה בעצמאות, שנתיים אחר כך התמנה מנהיג החזית איסיאס אפוורקי לנשיא המדינה, ומאז הוא שולט באריתריאה ללא בחירות.
טקסטה עמד בראש נציבות להחזרת האריתריאים הגולים, ולפני תשע שנים מונה לשגריר בישראל. הוא גר בהרצליה פיתוח עם אשתו ואחד מילדיהם. “לפני שבאתי לכאן חשבתי שישראל היא הגיהינום עם הפלסטינים וההתנחלויות והכיבוש והאפרטהייד והמחבלים המתאבדים, אבל כשהגעתי לישראל הבנתי את המציאות שלכם ואת הבעיות שלכם, ואז נעשיתי רציונלי במקום להאשים. למה שלא תעשו אותו דבר ולפני שאתם אומרים שאריתריאה היא דיקטטורה - תעשו תחקיר ותלמדו את המציאות המורכבת שלנו? אנחנו בונים אומה, זו לא בדיחה, זה לוקח זמן”.
“סגנון המנהיגות שלי הוא פשוט וישיר, זול ויעיל”, אמר הנשיא אפוורקי ל”פייננשל טיימס” לפני ארבע שנים. שגריר ארצות הברית באריתריאה, סיימון טיסדאל, קצת פחות התרשם מסגנונו. על פי מסמכי ויקיליקס שנחשפו בדצמבר 2010, הוא תיאר את הנשיא כדיקטטור אכזר ומתבודד שקשה לצפות את התנהגותו.
לפי הדוח האחרון של “יומן רייטס ווטץ’”, עינויים, מעצרים שרירותיים והגבלות על חופש הביטוי וחופש הדת הם דבר שבשגרה באריתריאה. מאז 93’ לא נערכו בחירות במדינה. אמנם נחקקה חוקה, אולם היא לא יושמה. כמו כן, אין אפשרות להקים מפלגות פוליטיות, ארגוני זכויות אדם אינם רשאים להיכנס למדינה, והתקשורת כולה היא בשליטת הממשלה. השירות הצבאי הרשמי נמשך שנה וחצי, אולם הממשלה מאריכה את שירות החיילים לזמן בלתי מוגדר. החיילים ניזונים בצמצום ומקבלים טיפול רפואי לקוי, ונשים חיילות סובלות מהטרדות מיניות של מפקדיהן.
לפי הדוח של “יומן רייטס ווטץ’” לשנת 2013, לפני שנה הודה הנשיא עצמו ששכרם של החיילים ושל פקידי הממשלה הוא כה זעום עד שב־20 השנים האחרונות הם עבדו למעשה בחינם. המצב הקשה גורם לכ־1,500 אריתריאים לברוח מהמדינה מדי חודש וזאת למרות הסכנות שבמעבר הגבול ובדרכים.
באוקטובר ברחו שני טייסים לסעודיה במטוסו האישי של הנשיא. מתנגדי המשטר או כאלה שנחשבים למתנגדים ולא הצליחו להימלט מאריתריאה עצורים במחנות מעצר בתנאים קשים במיוחד, חלקם בתאים תת־קרקעיים ובמכולות, ורבים מתים בעקבות עינויים. ב־2012 מתו בכלא ארבעה עיתונאים, שניים מהם היו במעצר מאז שנת 2001.
טקסטה מעריץ את הנשיא שלו. תצלום של המנהיג תלוי בחדרו. “אני מכיר אותו טוב, נלחמנו ביחד למען העצמאות. הוא הולך עם סנדלים, אין לו שומרי ראש, הנשיא הוא לוחם חופש שנלחם למען העם, וההיסטוריה גרמה לו להיות מנהיג”.
ההיסטוריה גם גורמת לו לשלוט במשך יותר מ־20 שנה בלי בחירות?
“ראינו כבר בחירות באפריקה. אנשים שאין להם מה לאכול הולכים להצביע, ואז הם הורגים אחד את השני. באפריקה רק לעתים רחוקות בחירות הולכות לכיוון הנכון. דמוקרטיה צריכה לבוא ביחד עם שגשוג ופיתוח. דמוקרטיה היא הליך, אי אפשר לעשות לה ‘העתק הדבק’. היו בחירות בקניה, אבל ילדים נרצחו שם במהלך מערכת הבחירות. האם גם אנחנו צריכים לעשות את זה? התוצאה תהיה טבח עם ומלחמת אזרחים.
"אין לנו בסיס לעריכת בחירות. הסודנים ינצלו את המצב ויפלגו את החברה שלנו. אם אתם כל כך מאמינים בבחירות, למה אתם לא מקבלים את חמאס שעלה בבחירות דמוקרטיות? קודם צריך לחנך את העם. גם אם העם מורעב, קודם צריך לחנך אותו. אנחנו מחנכים עכשיו את העם”.
העם באמת מורעב. אריתריאה היא בין חמש המדינות העניות ביותר בעולם עם תוצר לאומי גולמי של 704 דולר לנפש.
“אנחנו חופרים באדמה בידינו, אין לנו טרקטורים, אנחנו עובדים, אנחנו בונים סכרים, נמאס כבר מכל הסיסמאות”.
מצבה הקשה של אריתריאה איננו סיסמה. לפי נתוני יוניצ”ף, 68 אחוז מ־5.5 מיליון תושבי המדינה הם אנאלפביתים, רק לשישה תושבים מתוך מאה יש חיבור לאינטרנט, רק רבע מהנערות לומדות בתיכון, 20 אחוז נישאים בגיל 15, שליש מהתושבים בתת־משקל, ותוחלת החיים היא 62 שנה.
בראיון טקסטה זועם כשהוא נשאל על הדוחות הקשים של ארגוני זכויות אדם. “הכל אינטרסים. אתם לא כותבים על מה שקורה, אלא מוטים לצד אחד. האנשים האמיתיים עובדים בשדה. בקבוצת כנרת ניגשה אליי אישה שלא הכירה אותי והזמינה אותי אליה לכוס קפה. זה החיים האמיתיים, את זה אני אוהב, זה האופי האנושי, זה מה שמעניין אותי ואני מדבר מתוך הלב. את זה אנחנו מאבדים בעולם, היום הכל רק אינטרסים ומניפולציות, לאף אחד לא אכפת אם מישהו ימות ברחוב. אני הקרבתי את החיים שלי למען המדינה שלי”.
קל להקריב קורבנות בהרצליה פיתוח.
“אין לי שום זכויות יתר רק כי אני שגריר. אני חי פה כמו זר כדי למלא את חובתי הלאומית. באריתריאה אני גר בבקתה, אבל אין כמו בבית, במדינה הטובה שלנו, בבית המתוק שלנו”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם