האם המערב יקנה את התרגיל של ולדימיר?
גל השחרורים של מתנגדי פוטין מהכלא אינו מעיד על מטמורפוזה שעבר נשיא רוסיה מדיקטטור לאביר זכויות האדם, אלא על מסע יחסי ציבור שמנסה לבלום את הידרדרות מעמדו הבינלאומי ואת גל החרמות נגד אולימפיאדת החורף בסוצ’י
אלא שלמציאות, כרגיל, היו תוכניות משלה. זה התחיל עם נשיא גרמניה יואכים גאוק, שהודיע בתחילת דצמבר כי אינו מתכוון להגיע למשחקים בסוצ’י. העיתון הגרמני “דר שפיגל” מיהר לפרסם כי גאוק החליט למעשה להחרים את המשחקים בעקבות ההפרה השיטתית של זכויות אדם בידי שלטונות רוסיה וההתנכלות המתמשכת לפעילי האופוזיציה. דוברו של גאוק, תומאס שופל, סירב לאשר או להכחיש. “הנשיא פשוט החליט לא לנסוע לסוצ’י. לא נפרסם דבר על המניעים שלו”, אמר שופל.
כמה ימים אחר כך הצטרף נשיא צרפת פרנסואה הולנד לעמיתו הגרמני. במהלך ראיון בתחנת הרדיו “אירופה 1” הודיע שר החוץ הצרפתי לורן פביוס כי שום בכיר צרפתי, כולל הנשיא הולנד או פקידים רשמיים, לא יגיע למשחקי החורף האולימפיים בסוצ’י. גם פביוס סירב לספק הסבר רשמי להחרמת המשחקים, אך למרבית הפרשנים הפוליטיים בצרפת לא היה ספק כי גם כאן מדובר במחאה נגד הפגיעה בזכויות האדם ברוסיה.
הבאה בתור הייתה הנציבה האירופית לצדק, אזרחות וזכויות אדם, ויויאן רדינג, ולצערו של פוטין, התברר כי זה היה רק קצה הקרחון. בשבועות שלאחר מכן הלכה והתארכה רשימת המנהיגים שהודיעו כי לא יגיעו למשחקים. ברק אובמה, דיוויד קמרון ואפילו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הצטרפו לעמיתיהם האירופים וריסקו לפוטין את החלום להפוך את המשחקים האולימפיים לחגיגה פרטית ולמפגן הזדהות של מנהיגי העולם עם רוסיה ואיתו. ממנהיג כמעט כל יכול הפך פוטין לפתע למי שנאלץ להילחם על תדמיתו האישית ועל תדמיתה של רוסיה כמעצמה גלובלית.
מיד לאחר שהחל את הקדנציה השלישית שלו כנשיא רוסיה, במאי 2012, ניסה פוטין למצב את מעמדו כאלטרנטיבה לאובמה וכמנהיג החזק בעולם יחד עם הנשיא האמריקאי. בתוך זמן קצר היה נדמה כי כל דבר שהנשיא האמריקאי יאמר או יעשה, פוטין ינקוט את העמדה ההפוכה.
כשהאמריקאים וכוחות נאט”ו איימו במתקפה צבאית נגד נשיא סוריה בשאר אסד בעקבות השימוש בנשק כימי נגד המורדים, פוטין התייצב לצדו של אסד ומנע את המתקפה האמריקאית ברגע האחרון, תוך שהוא מתווך בין הצדדים עד להשגת הסכם. גם האיראנים יכולים לזקוף בעיקר לזכותו של הנשיא הרוסי את העובדה שארצות הברית לא החמירה את הסנקציות על טהרן, ובמקום זאת ישבו הצדדים לשולחן המשא ומתן.
פוטין גם הוכיח שאינו מתרגש מאובמה כשהחליט להעניק מקלט מדיני למדליף האמריקאי אדוארד סנודן. במקביל המשיך הנשיא הרוסי לפעול להגשמת חזונו הגדול - האיחוד האירו-אסיייתי - שעליו הצהיר בשנת 2011, ובמסגרתו הוא מבקש לאחד מחדש בשנת 2015, תחת הנהגתו כמובן, חלק ממדינות ברית המועצות לשעבר לגוש גדול שיהווה אלטרנטיבה לאיחוד האירופי.
אט-אט הצליח פוטין לבסס את התדמית ששאף לה. הכרסום במעמדו של אובמה וההיסוס שהפגין הנשיא האמריקאי גרמו לרבים לראות בנשיא הרוסי את המנהיג החזק בעולם, האיש שעל פיו יישק דבר. לפתע הפך פוטין למנהיג שמנהל את הסכסוכים הגלובליים ולמתווך בניסיונות להגיע להסכמי שלום.
בסוף חודש אוקטובר אפילו קיבל פוטין רוח גבית והכרה רשמית במעמדו החדש, כאשר מגזין “פורבס” הכתיר אותו בתואר “המנהיג החזק בעולם”, מקום אחד לפני אובמה, שהחזיק בתואר בשנה הקודמת. אך האם המשימה באמת הושלמה?
אלא שבמקביל, מאז עלייתו המחודשת של פוטין לכס הנשיאות החלו להתרחש אירועים שונים שהצביעו על כך שמצב זכויות האדם ברוסיה מזכיר יותר ויותר את הימים האפלים של התקופה הסובייטית. ידיעות על מעצרים, התנכלויות ואפילו אלימות פיזית נגד פעילי אופוזיציה ומתנגדיו של פוטין החלו להתפרסם בכלי התקשורת כמעט מדי יום.
מנהיגי המחאה וההפגנות ההמוניות שהתקיימו לאחר הבחירות לנשיאות, כמו הבלוגר המפורסם אלכסיי נבאלני, מצאו עצמם עומדים לפתע בפני כתבי אישום ונידונים לעונשי מאסר בתואנות שונות. בנות להקת הפאנק “פוסי ריוט”, שפרצו לקתדרלה של מוסקבה בפברואר 2012 ופתחו בשירי מחאה נגד פוטין, נידונו לשנתיים מאסר.
30 פעילי ארגון “גרינפיס” שביקשו למחות על קידוחי הנפט של ענקית האנרגיה “גזפרום” נעצרו ונכלאו. לכך ניתן להוסיף את הרקורד של פוטין עוד מהקדנציות הקודמות בתפקיד, שם מצאו את עצמם כמה ממבקריו החריפים מאחורי הסורגים עם כתבי אישום משונים. גורלם של אחרים היה טוב פחות, וחלקם אף מצאו את מותם בנסיבות מסתוריות ברוסיה או במדינות אחרות.
בחודשים האחרונים החל גם הפרלמנט הרוסי תחת שלטונו של פוטין להעביר סדרת חוקים שהגבילו ופגעו בצורה קשה בזכויותיהם של ארגונים לא ממשלתיים, קהילות מיעוטים והקהילה ההומו-לסבית ברוסיה.
חוק “סוכנים זרים” הקובע כי כל ארגון לא ממשלתי הנהנה מתמיכה כספית של מדינה זרה ייחשב ל”סוכן זר”, הביא לפשיטות תכופות של משטרת רוסיה על משרדים רבים של ארגונים כאלו ולסגירתם של אחרים. החוק נגד תעמולה הומו-לסבית הביא לגל של התקפות על חברי הקהילה ההומו־לסבית, כאשר רבים מהתוקפים גם דאגו לתעד זאת בווידיאו ולהעלות את הסרטונים לרשתות חברתיות שונות.
חברי פרלמנט, ובהם שר הספורט ויטלי מוטקו, הצהירו כי אתלטים גאים שיפגינו בפומבי את נטיותיהם המיניות במהלך המשחקים עלולים למצוא עצמם מאחורי סורג ובריח. הוועד האולימפי הבינלאומי נזעק לדרוש הסברים והתחייבות מראשי הקרמלין כי אף אתלט לא ייכלא בגלל נטיותיו המיניות. הביקורת בעולם על הפרת זכויות האדם השיטתית ברוסיה הפכה חריפה יותר ויותר, ומעמדם של הנשיא פוטין ורוסיה כמובילי מהלכים גלובליים החל להיסדק.
במהלך החודשים האחרונים, בעת שהאיחוד האירופי ואוקראינה ניהלו משא ומתן על הסכם סחר חופשי, החל הקרמלין להפעיל לחץ כבד על ראשי השלטון בקייב לוותר על ההסכם ולהצטרף לאיחוד ה”אירו־אסיה” של פוטין. הלחץ הרוסי כלל גם החרמת חברות ומוצרים אוקראיניים ואיומים בחלוקת אוקראינה על ידי המיעוט הרוסי המתגורר בה.
הלחץ עבד. כמה ימים בלבד לפני חתימת ההסכם בין האיחוד האירופי לאוקראינה, הדהים הנשיא האוקראיני ויקטור ינוקוביץ’ כשהודיע על ההחלטה לוותר על האיחוד האירופי ולחתום על ההסכם עם רוסיה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתם של מנהיגי המערב וראשי האיחוד האירופי.
מאותו רגע הפכו המילים למעשים. בזה אחר זה הודיעו מנהיגי המערב על הכוונה להחרים את המשחקים האולימפיים בסוצ’י. אובמה גם הודיע כי יצרף למשלחת האמריקאית את אגדת הטניס לשעבר בילי ג’ין קינג ושחקנית ההוקי קרח קייטלין קייהו, שתיהן לסביות מוצהרות, במה שנראה כמו התרסה כלפי ראשי הקרמלין בעקבות המדיניות האנטי־הומוסקסואלית.
פוטין, שראה את חלומו הגדול על כבוד המלכים הבינלאומי הולך ומתפוגג, החליט לנקוט צעד מפתיע. הוא ניצל את העובדה שרוסיה מציינת החודש 20 שנה לחוקה הרוסית והודיע על החלטתו להעניק חנינה המונית לכ־20 אלף בני אדם, חלקם יריביו הגדולים שנכלאו בשנים האחרונות.
בנות “פוסי ריוט”, פעילי גרינפיס והאוליגרך לשעבר מיכאיל חודורקובסקי, שנחשב ליריבו הגדול של פוטין עד מעצרו בשנת 2003, היו רק חלק מרשימה של אסירים מפורסמים שפוטין ניאות לפתע לשחרר, במהלך שנראה כמתוזמן היטב ומיועד לבלום את הביקורת העולמית על הפרת זכויות האדם ברוסיה. החנינה ההמונית, קיווה פוטין, תסייע לשפר את תדמיתו ולשנות את דעתם של חלק ממנהיגי העולם שהחליטו להחרים את המשחקים בסוצ’י.
בימים האחרונים שוחררו חלק גדול מהאסירים לביתם. מרביתם טענו מיד כי קיים קשר הדוק בין שחרורם לעובדה שפוטין חושש מהחרם העולמי של המנהיגים לקראת סוצ’י 2014. כמה מהם אף קראו לראשי המערב לא להפוך את אולימפיאדת החורף לחגיגה הפרטית של פוטין. גם למרבית הפרשנים הפוליטיים ולמנהיגי המערב לא היה ספק כי מדובר בתרגיל יחסי ציבור של הנשיא הרוסי, כפי שהגדירה זאת מריה אליוכינה, אחת מחברות “פוסי ריוט”, דקות אחדות אחרי שיצאה מהכלא.
"רוצות רוסיה ללא פוטין". צפו בבנות ה"פוסי ריוט" ששוחררו בראיון לסי-אן-אן:
אנדריי פיונטקובסקי, פרשן פוליטי ממוסקבה, טוען כי אין שום ספק לגבי מה עומד מאחורי החנינה ההמונית של פוטין. “כל יום שחולף מביא חדשות על מנהיג אחר בעולם שהחליט לא לבוא למשחקים בסוצ’י”, הוא אומר. “פוטין החליט שמשהו חייב להיעשות, בעיקר עם חודורקובסקי שהוא האסיר הפוליטי המפורסם ביותר ברוסיה. העובדה שחודורקובסקי לא ביקש חנינה, אבל הוא משוחרר בכל מקרה, מוכיחה שפוטין אכן היה זקוק לכך יותר מאשר חודורקובסקי עצמו”.
סטניסלב בלקובסקי, אנליסט פוליטי בעל קשרים עמוקים בקרמלין בעבר, מסכים עם עמיתו. “האסירים שוחררו במהירות שלא נראתה בעבר במערכת בתי הכלא המסורבלת ברוסיה”, מסביר בלקובסקי. “כנראה הייתה פקודה חד משמעית לעשות זאת במהירות האפשרית”.
לראשונה מאז חזר פוטין לתפקיד הנשיא, הוא מצא את עצמו במלכוד. מצד אחד היה שמח המנהיג הכל יכול של רוסיה לראות את מבקריו החריפים ממשיכים להינמק בכלא עד יומם האחרון או לפחות עד סוף תקופת מאסרם. מצד שני, הוא יודע שאם הוא רוצה לשקם את תדמיתו האישית ואת תדמיתה של רוסיה כמי שמובילה תהליכים גלובליים ולעצור את הביקורת המתגברת מצד המערב, הוא חייב לנקוט “צעדים בוני אמון” שיוכיחו כי הוא בעצם מנהיג הומני המכבד זכויות אדם.
בעיני מרבית מנהיגי העולם, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, והם כבר לא יגיעו למשחקים האולימפיים בסוצ’י. רובם גם אינם מאמינים כי החנינה ההמונית מצביעה על שינוי אמיתי באופיו של המנהיג הרוסי. פוטין, מצדו, יוכל תמיד להתנחם בחברתו של נשיא שווייץ, אולי מאורר, שהודיע כי יגיע לטקס פתיחת המשחקים ואף יצא להגנתו של הנשיא הרוסי.
אך האם פוטין הוא אכן עדיין אותו “דיקטטור אכזר”, כפי שטוענים מתנגדיו, שהפך את עורו רק לקראת אולימפיאדת החורף בסוצ’י או שהמנהיג הרוסי אכן מכבד את זכויות האדם של אזרחי רוסיה? את התשובה נקבל כנראה רק בתום המשחקים האולימפיים בסוצ’י 2014.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם