הזכות לראות פורנו בלי להתבייש
חסימת אתרי פורנו לא תוביל לצמצום האלימות או לחברה מוסרית יותר. אבל היא תפגע בזכויות יסוד של הפרט ותהפוך אותנו לציבור שמרן וסגור
מי שיחשוק במסע ארוטי בנבכי הרשת יצטרך להודיע על כך למוקדני הספק, משמע להבהיר בצורה לא חשאית כי הוא מעוניין לצפות בפורנו. אני רוצה להבהיר את הנקודה - את או אתה אוהבים לצפות בפורנו בחדרי חדרים? אנא הודיעו על כך בריש גלי הנימוק להצדקת הצעה זאת היא הגנה על קטינים.
לטענת המציעים, חשיפה לפורנו היא שגורמת להידרדרות מוסרית וחברתית של הצעירים היום ואחריתה מי ישורנו. טענה אחרת, שמסתתרת מתחת לפני השטח, היא שפורנו הוא עניין של ניצול נשים, שהרי כל הנשים שמופיעות שם הן רפות שכל וחסרות יכולת שליטה עצמית או חופש בחירה ועל כן ראוי להגן עליהן באמצעות צמצום הצפייה וביוש הצופים.
האמת, המטרה מוצדקת. הגנה על קטינים מנזקי הצפייה ברשת או מנזקים שייגרמו להם על ידי קטינים אחרים שהושפעו מפורנו היא ראויה. אין על כך ויכוח. אפשר גם לדבר על הנזקים הנפשיים שגורמת צפייה בפורנו ועל סכנת התמכרות לכך. אבל, הדרך להגיע לכך היא על ידי חינוך הסברה והנגשת מסננים חינם ולא על ידי נקיטת פטרנליזם משפטי המפר זכויות חוקתיות ומתערב לנו בחיינו הפרטיים.
ראשית, נבחן את השאלה האם באמת הפורנו הוא הגורם לכלל הצרות והאלימות בעולם? בואו נבחן חברות שבהן אסור או קשה לצפות בפורנו. האם שם נגלה חברות מוסריות יותר? בגרמניה הנאצית וברוסיה הסטליניסטית לא היה פורנו באינטרנט. ביבשת אפריקה הנגישות לאינטרנט ולפיכך לפורנו נמוכה, ואף על פי כן ילדים מעורבים במעשי רצח עם והאלימות ביבשת זו מרקיעה שחקים.
באפגניסטן עד לא מזמן לא היה אינטרנט וזה לא מנע מאנשי הטליבן להשתית אלימות רצחנית. והאם אפשר לומר שבישראל החברה החרדית היא מוסרית יותר מהחילונית? הצחקתם אותי. אתם חושבים שבסוריה היעדר המוסריות נובעת מצפיית יתר בפורנו?
אם כן קשה להוכיח קשר בין פורנו לבין חברות אלימות, אז בואו נשאל את עצמנו האם החוק הזה הוא חוקתי? האם מותר למדינה לקבוע עבור אזרחיה כי עליהם להיכנס לרשימת ..."מאוננים ברשת". סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע מפורשות כי הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית. אסור להיכנס לצנעת חייו של אדם או לפגוע בסודותיו האישיים או להתערב בכתביו וברשומותיו הפרטיות. מציעי החוק מבקשים להפר ברגל גסה עיקרון זה. למעשה מדובר בהקמת אח גדול, שיפנה לכל מנוי אינטרנט, ויתחקר אותו האם הוא רוצה לצפות בתכנים ארוטיים.
יש מי שטוען כי מקרי האלימות המינית הרבים שמבצעים בני נוער הם ההצדקה לחקיקה דורסנית כזאת. ובכן, מקרי אלימות תמיד התרחשו, ללא קשר לפורנו ברשת. היום פשוט מדברים על זה יותר, פתוחים לזה יותר, הקורבנות לא חוששים לחשוף את זה. חסימת הפורנו לא תפסיק את זה.
החוק מהווה גם ביטול גס של הרצון הציבורי והאוטונומיה ההורית. שהרי, לפי החוק היום חברות האינטרנט מחויבות לספק לנו מסנן פורנו חינם לפי בקשה מפורשת שלנו. אבל מסתבר כי הציבור לא רוצה את המסננים הללו. הצעת החוק הזו מבקשת לכפות על ציבור ההורים את מה שההורים לא חושבים שנחוץ. אם כך, זכות חוקתית נוספת מופרת כאן – הזכות ההורית לחנך ולגדל את ילדיך לפי ראות עיניך.
זה לא שיש הורים שרוצים לעודד צפייה בפורנו אצל ילדיהם, אלא הם לא חושבים שיש צורך בהזמנת מסנן. תארו לכם שמחר יחליטו המחוקקים כי יש לחייב הורה לנסוע רק ברכב יקר ובטיחותי מכיוון שבתאונות דרכים נפגעים ילדים רבים. אחרת, הם יוכלו לנסוע רק באוטובוס.
חברה פתוחה, ליברלית ומערבית חייבת לאפשר פעילות פורנוגרפית חופשית, גם אם היא נתפסת כמעשה נמוך. בחברה כזו אין לאפשר לקבוצה אחת לכפות עמדות מוסריות על המיעוט ובטח ובטח לא על הרוב. מדוע? כי אם שוללים את הנמוך ביותר פוגעים באופי המערבי-ליברלי של המדינה. כל פגיעה כזו היא פתח לפגיעות נוספות בעתיד. אני חוזר ומשבח את הקו החינוכי שבו נקטה מציעת החוק ולפיו יתחילו לדבר עם הילדים ועם ההורים בצורה ברורה לגבי הסכנות לצד היתרונות שבחופש אינטרנטי.
בהכנת המאמר סייע ד"ר שוקי שגב ממכללת נתניה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם