פרשת פולארד: אפשר לכופף את ארה"ב
הרגע הנדיר הזה הגיע. זה הרגע לאמירה בצינורות הדיפלומטיים: לא יהיה שחרור מחבלים פלסטיניים ללא שחרור המרגל הישראלי
משום שאת פולארד יש לשחרר בלי שום קשר למה שארה"ב עושה בעולם. את פולארד צריך לשחרר משום שהוא יושב בכלא כבר שלושים שנה. את פולארד צריך לשחרר משום שמרגלים אחרים, הרבה יותר מזיקים ממנו, כבר זכו לשחרור. את פולארד צריך לשחרר משום שארה"ב מגזימה.
ברור שהמעצר שלו הוא לא עונש. הוא בעיקר הרתעה. לא נגד יהודי ארה"ב אלא בעיקר נגד ישראל. ארה"ב היא ענק. ישראל היא גמד קטן לעומתה. והענק הזה לא אוהב שהגמד מתחכם יותר מדי. לארה"ב היו סיבות טובות לכעוס. זו הסיבה שפולארד קיבל עונש כפול ומכופל. אבל גם אם מדובר בעונש לדוגמה, למען יראו וייראו, אז ישראל למדה את הלקח.
לארה"ב ולישראל יש לא רק אינטרסים משותפים אלא גם ערכים משותפים. ענישה מפלצתית היא לא אחד מהערכים הללו. אפילו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מבין את זה. הוא שחרר את היריב המושבע שלו, שזכה לענישה מוגזמת לצורכי הרתעה. מיכאל חודורקובסקי בחוץ. הגיע תורו של פולארד. זה בידיים של אובמה.
עד לפני שנים אחדות היה אפשר לומר ש"הממסד הביטחוני בארה"ב מתנגד לשחרור". לא עוד. לרשימת תומכי השחרור הצטרף גם לורנס קורב, לשעבר תת שר החוץ האמריקני. כך שעבר זמנו גם של התירוץ הישן. שלושים שנה חלפו. הממסד הביטחוני בארה"ב כבר התחלף. הבכירים של היום היו ילדים כשפולארד נכנס לכלא. פולארד היה איש צעיר בימים ההם. עכשיו הוא כבר קשיש. פנסיונר. אדם חולה. הוא טעה. ישראל טעתה. המחיר שולם בריבית דריבית. כל יום שפולארד בכלא הוא פועל יוצא של חוסר היגיון, של אכזריות, של נקמה שעבר זמנה.
האחריות היא גם של ישראל. השנים האחרונות מוכיחות שארה"ב יודעת להתכופף מול לחץ. השתדלנות הישראלית לא הועילה. אבל יש לחץ אמריקאי מתמיד על ישראל. למשל, בנושא שחרור עצירים פלסטיניים, גם כאלה שעסקו בפיגועי טרור רצחניים. ישראל התכופפה. אבל נדמה שיש רגעים נדירים שגם ישראל יכולה לומר לארה"ב: הא בהא תליא. בעוד שבועות בודדים אמורה ישראל לשחרר עוד קבוצה של עשרות אסירים. לא יזיק לה אם תאמר לארה?ב: גם לנו יש דעת קהל. ודעת הקהל הישראלית אינה מסוגלת לסבול לחץ אמריקאי לשחרור רוצחים כל זמן שפולארד, שכבר הפך לקשיש וחולה, ממשיך לשבת בכלא.
הרגע הנדיר הזה הגיע. לא בגלל שארה"ב חדרה לאימיילים או לטלפונים של אולמרט וברק, אלא בגלל שמלאה כוס התרעלה. פולארד נענש. ישראל נענשה. והעונש היה לא רק כפול ומשולש אלא פי ארבעה ופי חמישה. עד היום דיברה ישראל בנימוס. אין צורך לעבור למילים תקיפות מול ארה"ב, שהיא בעלת הברית החשובה ביותר. אבל זה הרגע לאמירה ברורה בצינורות הדיפלומטיים: לא יהיה שחרור מחבלים פלסטיניים ללא שחרור פולארד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם