בשם קהילה שחיה את העלבון: לא נשתוק יותר

כמעט 20 שנה אחרי שהפגנתי נגד השמדת תרומת הדם של יוצאי אתיופיה, גיליתי שאנו עדיין אזרחים סוג ב'. אם לא נשנה, לא תהיה תקווה

פנינה תמנו שטה | 12/12/2013 9:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אתמול בבוקר חזרתי מדרום אפריקה עמוסת רגשות מטקס האשכבה לנלסון מנדלה. הייתי חלק ממשלחת הכנסת שייצגה שם את מדינת ישראל. מנדלה שינה את פניה של דרום אפריקה, הוביל אותה משיעבוד לחרות. כשירדתי מחדרי בכנסת לתרום דם חששתי שיערימו עלי קשיים, אבל חשבתי שאולי בזכות היותי חברת כנסת אתקל במציאות שונה.

> מד"א סירב לתרומת דם מח"כית אתיופית
> חיילים אתיופים: מפלים אותנו בשירות הקבע

אבל חיכתה לי אכזבה מרה. הייתי ממש בהלם. הייתי עדיין תחת הרושם העז של התחושות המרגשות מטקס האשכבה של מנדלה, ופתאום זה מתפוצץ לי בפנים. דווקא בארץ שלי, במדינת ישראל שאני אוהבת כל כך, מתייחסים אלי כאל אזרחית סוג ב'.

ב-1996, כשמעריב­חשף את פרשת הדם של עולי אתיופיה והתברר שבנק הדם משמיד את שקיות הדם עם התרומות שלנו, יצאתי כנערה בת 16 להפגין ברחובות. ספגתי גז מדמיע כדי לשנות את המצב. והנה, כמעט 20 שנה אחרי אומרים לי בכנסת שהדם שלי לא מתאים, שלכל יוצאי אתיופיה יש דם נדיר, שגם אם ייקחו אותו, יקפיאו אותו. נפגעתי ונעלבתי עד עמקי נשמתי.

אני לא כועסת על האנשים שישבו בעמדת ההתרמה. הם לא אשמים, הם מקבלים הנחיות מלמעלה. זו מדיניות של אפליה בין דם לדם. הרי אפשר לבדוק כל מנה ולראות אם היא ראויה לתרומה. אבל מעדיפים את הפתרון הקל ופוגעים בקהילה שלמה. קל להעליב אותנו כי אנחנו אתיופים אבל אני פה מגיל שלוש. עברתי כל כך הרבה בחיי ואני לא מוכנה לשתוק עוד. שמחתי לשמוע מנשיא המדינה, מראש הממשלה, מיו?ר הכנסת ומשרת הבריאות, שיש לתקן את המצב ושהם יפעלו בכיוון.

לא מדובר בעניין אישי שלי. אני רק סימפטום. מדובר בקהילה שלמה שחיה ונושמת את העלבון הזה. חייבים להפסיק את זה, ואם צריך שיביאו מומחים מחו"ל שיתנו פתרון איך להפסיק עם האפליה הגורפת של הדם שלנו. צבע לא צריך להיות סימן זיהוי.

עכשיו אני מתבשרת על הנתונים הקשים לגבי שירות יוצאי אתיופיה בצבא הקבע. גם זה סימפטומטי. אם רוצים שיהיו קצינים יוצאי אתיופיה בצה"ל צריך להתחיל מלמטה. צריך לסייע למתגייסים לסיים את השירות, לפתור להם את המצוקה הכלכלית והחברתית, להפחית את הנשירה. אסור לעשות קורסים נפרדים לאתיופים. חייבים לגדל פה דור של קצינים יוצאי העדה כדי שיהיו חיקוי לאחרים. אחרת אין תקווה.

התחלתי מהלך עם ראש אכ"א אורנה ברביבאי כדי לפתור את הבעיה. הנתונים שנחשפים במעריב מלמדים שהדרך עוד ארוכה. הבעיה היא לא בחיילים. יש חסמים בצבא שמונעים מיוצאי אתיופיה להגיע לקצונה.
מנדלה לימד אותנו שצריך לעבוד קשה כדי להוריד את הגזענות. התקרית אתמול לימדה אותי כמה הדרך עוד ארוכה וכמה צריך להילחם כאן בדעות חשוכות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

פייסבוק