חומצה, הכפשות ויחסי מין: מה קורה בבלט בולשוי
שערוריות לא מפסיקות לצוץ סביב המוסד הרוסי היוקרתי; רק השבוע נשלח למאסר רקדן בכיר, שהזמין השלכת חומצה על המנהל האמנותי
יורי זרוטסקי, שהודה כי היה האיש שהשליך את החומצה, נידון לעשר שנות מאסר. דמיטריצ'נקו מצדו

ההרשעה של דמיטריצ'נקו וחבריו הייתה רק השלב האחרון, ככל הנראה באופן זמני בלבד, בשלל שערוריות שנקשרו בשנים האחרונות בזו אחר זו בשמו של בלט הבולשוי הרוסי.
בקושי חודשיים חלפו מאז השלכת החומצה על פניו של פילין, שכמעט גרמה לו לאבד את ראייתו והביאה אותו לעבור עשרות ניתוחים, וראשי הבולשוי עמדו בפני שערורייה חדשה שאיימה לחסל את ההילה סביב המוסד המפורסם. הפעם הייתה זו אנסטסיה וולוצ'קובה, אחת מהבלרינות הראשיות לשעבר שפוטרה בשנת 2003 בבושת פנים לאחר שראשי הבלט טענו כי "היא כבדה מדי".
בתוכנית אירוח בטלוויזיה הרוסית בחודש מרס השנה טענה וולוצ'קובה כי הבולשוי פעל למעשה כבית בושת ענק, שבו נדרשו הרקדניות לקיים יחסי מין עם הספונסרים העשירים שתרמו כספים לבלט.
"הרקדניות בבלט נדרשו ללכת לארוחות ערב מפוארות בידיעה שלאחר מכן הן יידרשו ללכת למיטה ולקיים יחסי מין עם הפטרונים הראשיים של הבלט, סיפרה וולוצ'וקבה. "זה קרה בעיקר עם הרקדניות הרגילות, אבל גם עם הבלרינות. לפני עשר שנים, כאשר רקדתי בבולשוי, קיבלתי שוב ושוב הצעות כאלו לחלוק את המיטה עם אוליגרכים שונים. כאשר אחת הבנות שאלה מה יקרה אם נסרב, נאמר לה כי היא לא תצטרף למסע ההופעות, ואולי לא תוכל להופיע יותר כלל בבולשוי".
מנכ"ל הבולשוי באותם ימים, נטולי איקסנוב, מיהר להכחיש ואמר: "אינני מוכן להגיב על לכלוך ודברי טירוף. מלבד זאת, רקדניות רבות חיפשו את הקשר המיני עם האוליגרכים".
חלומה הגדול של ג'וי וורמק, רקדנית אמריקאית, היה להצטרף לבלט הבולשוי. בשנת 2009, בהיותה בת 15 בלבד, היא הגשימה את החלום והתקבלה כרקדנית האמריקאית הראשונה אי פעם בבלט המפורסם. לאושר שפקד אותה באותם הימים לא היה גבול. שלוש שנים מאוחר יותר, בראיון שהעניקה למספר כלי תקשורת בארצות הברית, היא כבר נשמעה הרבה פחות מאושרת.
וורמק סיפרה באותו ראיון כי "איבדה את התמימות" בכל הנוגע לעולם הלא כל כך זוהר מאחורי הקלעים של הבלט הרוסי המפורסם. היא סיפרה על גילויי אכזריות כלפי הרקדנים, שחיתות שהשתלטה על ראשי הבלט, ניצול מיני של הרקדניות ועוד.


"הדברים המזעזעים האלו היו רק חלק מההתנהלות היומיומית מאחורי הקלעים של הבולשוי", סיפרה אז וורמק. שנה מאוחר יותר, בחודש נובמבר השנה, היא כבר החליטה לעזוב את הבלט בטריקת דלת. הסיבה: "אחד הבמאים דרש ממני עשרת אלפים דולר על מנת להעניק לי תפקיד סולו באחד המחזות", היא סיפרה. ניסיון הסחיטה הזה, כפי שהיא הגדירה אותו, גרם לה לעזוב את הבלט באופן סופי עם לב שבור וחלום שבור.
ואם כל זה לא הספיק, זמן קצר אחרי תקיפתו של פילין בחומצה נפתחה חזית חדשה שסיפקה הצצה אל התככים של מאחורי הקלעים. המנכ"ל דאז איקסנוב והרקדן הראשי של הבולשוי ניקולאי ציסקרידזה פתחו במאבק פומבי על ניהולו העתידי של הבלט. השניים לא חסכו במילים קשות, ולא נמנעו מלהכפיש זה את זה בכל כלי תקשורת אפשרי. מיותר לציין שהדבר לא תרם לשיפור תדמיתו של המוסד המפורסם.
הסכסוך החל לאחר שבחודש מרס חתמו 300 רקדני הבולשוי, ביוזמתו של ציסקרידזה, על עצומה לנשיא פוטין, שקראה לשחרר את חברם העצור דמיטריצ'נקו. פוטין אמנם התעלם מהבקשה, אבל העצומה שחתמו עליה כל רקדני הבולשוי הרתיחה את המנכ"ל דאז איסקנוב.
מספר ימים לאחר מכן הוא יצא בהתקפה מילולית חריפה על ציסקרידזה והאשים אותו ב"יצירת אווירה עוינת של תככים ומזימות, שהובילה בסופו של דבר להתקפה על המנהל האמנותי של התיאטרון סרגיי פילין". הרקדן מצדו לא נשאר כמובן חייב. "איסקנוב מנצל את ההתקפה האלימה על פילין על מנת לסגור חשבונות. הטענות של הרקדנים, ובכללם דמיטריצ'נקו, הן לגיטימיות לחלוטין, אמר ציסקרידזה.
שניהם טענו אז גם כי הם זוכים לגיבוי מצד ראשי הקרמלין ואנשי העסקים העשירים שתורמים לבלט ונחשבים בעלי השפעה גדולה במיוחד. סמל לניצחונו המתקרב של הרקדן הראשי היה אפשר לקבל כאשר הוא הופיע בשידור חי בערוץ הטלוויזיה NTV, הנמצא בשליטה ממשלתית ומשמש בעיקר את אנשי השלטון הרוסי על מנת לתקוף את אויבי הקרמלין.
ואכן, בחודש יולי השנה פוטר איסקנוב מתפקידו והוחלף על ידי וולדימיר אורין. אלא שאז התברר כי ציסקרידזה חגג את ניצחונו מעט מוקדם מדי, וזמן קצר לאחר מכן מצא גם הוא את עצמו מפוטר בבושת פנים מהבלט על ידי אורין. הטענות על ניצול מיני, אלימות ושחיתות מאחורי הקלעים נשמעות כמעט מפי כל אחד מחברי הבולשוי שמסיים את תפקידו. בהנהלת הבלט אין כמעט אחד שסבור כי שרשרת השערוריות סביב המוסד הגיעה לקיצה.
החשש משערורייה נוספת שעלולה לפרוץ בכל רגע ולרסק לחלוטין את המוניטין של הבלט הרוסי גורם לרקדני ולמנהלי בלט הבולשוי ללכת בימים אלו על קצות האצבעות. רק שהפעם, לא למטרת ריקודים.