איחרנו מזמן את הרכבת בנושא ההתנחלויות
על התוצאה הטרגית אפשר ללמוד מדברי ראש השב"כ לשעבר, גם אם רה"מ ואנשיו יאמרו שהוא מנותק מהמציאות (אחרי 40 שנה בשטח, כן?)
"אצל הערבים יש הרבה מתח ותסכול", ניתח דיסקין. "מאות אלפי פלסטינים זועמים בשטח ואי אפשר לבנות רק על הכלכלה המשתפרת שתרגיע אותם. הדור שם התחלף. הם רואים את האביב הערבי. הם רואים מה קרה במצרים, בתוניסיה, באיראן, בלוב, בסוריה וגם בטורקיה ובאוקראינה. הקונפליקט יכול להגיע אלינו, למיעוטים בתוך המדינה. מה שקרה השבוע בהפגנות נגד מתווה פראוור מעיד על האווירה המתוחה. אנחנו יכולים לראות מאות אלפי ערבים שיוצאים החוצה, ואנחנו והם מאבדים את השליטה בקלות".
הדברים נאמרו שלשום במוזיאון תל אביב. הכנס נועד לציין 10 שנים ליוזמת ז'נבה. טוב עושים המארגנים שהם טורחים לקרוא לזה "יוזמת ז'נבה" ולא "הסכם ז'נבה". זו הייתה יוזמה משותפת לבכירים ברשות ולאנשי שמאל ישראלים, אבל לא כולם אימצו אותה. הציבור הישראלי התייחס אליה בספקנות גדולה, למרות יחסי ציבור ותקציבים גדולים מאירופה שסבבו את העסק. אופיר פינס, שר לשעבר שהיה באירוע, מכנה את יוזמת ז'נבה "הסכם שלום של הסלבס". פינס הגיע מזמן למסקנה שרוב הציבור הישראלי לא באמת רוצה שלום, הפלסטינים לא מעניינים אותו וגם תסריט הבלהות של דיסקין וחבריו לא מזיז לו.
ובכל זאת, יוזמת ז'נבה הוכיחה כי כאשר יושבים ברצינות אנשים משני הצדדים, עם כוונות טובות, אפשר להגיע לתוצאה ברמת ההצהרה. היוזמה מציעה פתרונות בסוגיות הליבה הקשות ביותר. במסמך שחיברו הצדדים מכירים הפלסטינים בפירוש בזכותו של העם היהודי למדינה. על פי המסמך, ירושלים תחולק לשתי בירות באופן שוויוני כמעט, העיר העתיקה תעבור למשטר בינלאומי וההתנחלויות יפונו לתוך גושים על בסיס חילופי שטחים. מעלה אדומים תישאר בידינו, אבל אריאל תעבור לפלסטינים. הפלסטינים יקבלו את זכות השיבה במספרים סמליים, כפופים להחלטת ממשלת ישראל.
עניין השיבה, כולם יודעים, הוא נקודת החולשה של כל יוזמה או הסכם. מנהיג פלסטיני נבחר לא יחתום על מסמך ז'נבה ולא יאמץ אותו בגלל הפשרה המוצעת בזכות השיבה. יוסי ביילין, הרוח החיה מאחורי ז'נבה (יחד עם יאסר עבד רבו הפלסטיני), הציע שלשום נוסחה יצירתית חדשה לעניין זכויות הפליטים והשיבה. המתנחלים, כך אמר, יוכלו להישאר במקומם תחת ריבונות פלסטינית. אחרי חמש שנים מיישום ההסכם ייעשה מפקד אוכלוסין. אם יישארו, נאמר, 50 אלף איש בפלסטין, יוכלו 50 אלף פליטים לחזור לתחומי ישראל. במילים אחרות: אחד על אחד בחילופי שטחים. אחד על אחד בחילופי אוכלוסין.
ומה אומרת היוזמה על סידורי הביטחון בבקעת הירדן, הנושא העיקרי ואולי היחיד שעומד ברגע זה על הפרק ותוקע את המשא ומתן? לפי ז'נבה, צה"ל יישאר על נהר הירדן גם אחרי שרוב ההתנחלויות יפונו (גם מבקעת הירדן), דגל פלסטיני יתנופף מעל הר הבית והפליטים ישובו בחלקם. רק אחרי שלוש שנים מיישום ההסכם יחליף את צה"ל כוח רב- לאומי שישמור על הגבול. לתשומת לבם של ג'ון קרי ובנימין נתניהו.
בין הנוכחים במוזיאון תל אביב הסתובב ד"ר סמיח אל-עאבד, שר לשעבר ברשות הפלסטינית. אחרי ההתפטרות של סאיב עריקאת מונה אל-עאבד כחבר במו"מ הישראלי-פלסטיני. שאלת המפתח היא מה היה קורה אילו אל-עאבד וחבריו היו יושבים ביום חמישי, יחד עם מזכיר המדינה קרי, למשא ומתן עם דיסקין, ביילין, זהבה גלאון והחברים האחרים מיוזמת ז'נבה. האם אכן היינו יוצאים משם עם הסכם אחרי שעתיים? האם הפלסטינים היו חותמים באמת על הסכם שבו הם מוותרים על זכות השיבה, מסתפקים במספרים קטנים של פליטים או מאמצים את היוזמה החדשה של ביילין? האם ישראל הייתה מוותרת אחת ולתמיד על הריבונות שלה על הר הבית?
"הכל תלוי במנהיגות", אמר לי חיים אורון (ג'ומס), איש מרצ ושר לשעבר. "לאן שהמנהיגות תלך, העם ילך איתה". גם דיסקין סבור כך. הוא עדיין לא החליט לאן יוביל את הרעיונות שלו. כאשר פעילים צעירים ביקשו להצטלם איתו,הוא נבוך." זו הסיבה שאני לא רוצה ללכת לפוליטיקה", הוא אמר. מי שעוקב אחריו מקרוב טוען שדיסקין לא יוכל להישאר בצד אחרי ההופעה בסרט "שומרי הסף" והנאום שלשום. בסוף דבריו ציטט דיסקין משיר השלום של יענקל'ה רוטבליט. "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום", קרא דיסקין, ואולי כיוון גם לעצמו.
ביומיים האחרונים ניסה מזכיר המדינה קרי שוב להביא את היום, אבל המשא ומתן עוסק בתחנות הבידוק והחיישנים על נהר הירדן, ואפילו לא מגרד את סוגיות הליבה, ירושלים, הפליטים, הגבולות וההתנחלויות. עו"ד טליה ששון, שחיברה את דוח ההתנחלויות המפורסם, שאלה שלשום במהלך הכנס את ח"כ עומר בר-לב ממפלגת העבודה אם זה ריאלי עדיין לפנות 140 אלף מתנחלים לתוך גושי ההתנחלויות. בר-לב, שאומר בשיחות פרטיות שהוא יהיה ראש הממשלה, אמר שהעניין אפשרי, "גם אם זה יהיה יותר מסובך מאשר בימי ההתנתקות".
ואני אומר, שטויות. איחרנו מזמן את הרכבת. יצרנו מציאות בשטח שאנחנו לא יודעים ולא יכולים להתמודד איתה. על התוצאה הטרגית אפשר ללמוד מדברי דיסקין, גם אם ראש הממשלה ואנשיו יאמרו שהוא מנותק מהמציאות (אחרי 40 שנה בשטח, כן?) ויחזרו לעסוק בענייני איראן.
לפני חודש וחצי ביקר בארץ יורמיר סוקולובסקי, סגן שר במשרד הנשיאות הפולני. האורח המכובד לא הפסיק לדבר דווקא על מה שקורה באוקראינה ועד כמה פולין רוצה שאוקראינה תצטרף לאיחוד האירופי. אנשי משרד החוץ לא הבינו מדוע העניין כל כך בוער בעצמותיו. סגן שר החוץ זאב אלקין סיפר לכולם בדיחה שתבהיר את המצב הגיאו-פוליטי: "ארמני זקן עמד ללכת לעולמו. לפני מותו הוא קרא אליו את בניו. במקום לחלק להם את רכושו הוא הפציר בהם לשמור על היהודים מפני הרוסים."'השתגעת, אבא? בשביל זה קראת לנו', שאלו הבנים.'רק בשביל זה', ענה האב. 'אחרי שהם יגמרו עם היהודים הם יתחילו איתכם'".
ביום רביעי הגיע אלקין לאוקראינה לכנס עם שרי חוץ ממדינות האזור ונחת לתוך קלחת ההפגנות הסוערות בקייב. המציאות הזו לא זרה לו. בגיל 19 הוא עזב את המדינה הזו שבה נולד. היום הוא חוזר אליה כסגן שר חוץ ישראלי. בסוף השבוע יש לו כמה שעות לעסוק בצרות של אחרים. מהמלון בקייב הוא יכול לראות את ההשלכות של האירועים על ישראל ולהוכיח שוב את האירופאים על הטעויות שהם עושים לדעתו בכל מקום. גם אצלנו.
המהפכה הכתומה פרצה באוקראינה לפני תשע שנים. בבחירות בנובמבר 2004 ניצח ויקטור ינוקוביץ' הפרו-רוסי. המפגינים טענו כי הבחירות זויפו ויצאו להפגנות המוניות, נושאים דגלים כתומים שאומצו גם על ידי מתנגדי ההתנתקות אצלנו, חצי שנה מאוחר יותר. בית המשפט העליון באוקראינה קבע בחירות נוספות, שבהן ניצח ויקטור יושצ'נקו. הנשיא החדש מינה לראש הממשלה את בעלת בריתו יוליה טימושנקו.
במהלך הקדנציה העניינים הסתבכו והשניים הסתכסכו. במהלך 2010 חזר ינוקוביץ' לתמונה, ניצח בבחירות וזרק את טימושנקו לכלא מכיוון שעשתה עסקאות גז מפוקפקות עם רוסיה וחתכה קופונים לעצמה. טימושנקו עומדת בעצם במרכז המהומות הנרחבות היום בקייב, שתובעות את ההצטרפות של אוקראינה לאיחוד האירופי, אף שהיא עצמה חולה מאוד ושוהה בכלא. האיחוד האירופי מתנה את ההצטרפות של אוקראינה בשחרורה המיידי של טימושנקו. הנשיא ינוקוביץ' אומר שיש חוק שמונע את שחרורה. האירופאים תובעים ממנו לחוקק חוק חדש. ינוקו ביץ' המיואש נופל לזרועותיו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. וההמונים מפגינים נגדו.
"האיחוד האירופי עושה טעויות בדיוק כמו אצלנו", אומר אלקין ומביט על השלג שנופל על המפגינים מתחת לחלון בקייב. "האינטרס העליון של האיחוד היה לצרף את אוקראינה. זה היה משדר כוח רב ועוטף את מדינות מזרח אירופה בחגורת ביטחון מול רוסיה, אבל הם התעקשו על זכויות אדם לא ברורות והכריחו את ינוקוביץ' לשחרר את האויבת הכי מרה שלו. ינוקוביץ' אמר לעצמו 'מה אני צריך את הצרה האירופית הזו'. גם פוטין לחץ מהצד השני, והוא נכנע לו מרצון".
מי אלה המפגינים בכיכר?
"זה מעניין. המפגינים הם בעיקר לאומנים אוקראינים. הם לא מבינים כי האיחוד האירופי מציע להם הלוואה ענקית דרך קרן המטבע הבינלאומית, אבל השכבות החלשות ייפגעו בהמשך כאשר יחזירו את ההלוואה. פוטין יפסיק להם את היקפי הסחר, את הזרמת הגז. בכל זאת הם מבקשים להשתחרר ממנו כבר".
והאיחוד האירופי לא מנצל את ההפגנות הללו לטובתו?
"בדיוק. בגלל ההתעקשות על טימושנקו הם חטפו סטירה מפוטין. הם מפספסים את נפילת חומת ברלין השנייה. הגבול היה זז. מאזן הכוחות הגלובלי היה יכול להשתנות. כך הם עושים גם אצלנו. אנחנו החזית הקדמית של המערב במזרח התיכון, כמו אוקראינה מול הרוסים. במקום שהם יתמכו בנו הם מתנפלים עלינו בכוח עם הסיפור הפלסטיני וההתנחלויות כל הזמן. זה צריך היה להיות ההפך. הקשר הטבעי והתרבותי הוא איתנו".
כן, אבל מבחינת האירופאים אנחנו מפירים זכויות אדם, כמו ינוקוביץ' שפוגע ביוליה טימושנקו.
"מרוב עצים הם לא רואים את היער. איפה יש יותר זכויות אדם? אצלנו או ברשות הפלסטינית? אצלנו או בעזה ואפילו בגדה, שם מכניסים לכלא אנשים שמתבטאים נגד אבו מאזן? מישהו כאן מתבלבל שוב. פשוט אי אפשר להבין. וחוץ מזה, טימושנקו היא לא טלית שכולה תכלת. תאמין לי".
בינתיים נחלתם הצלחה מול האיחוד האירופי, שלא מפסיק את מימון תוכנית "הורייזון 2020".
"לפעמים צריך להתעקש מולם. בעניין הזה צריך ללמוד מאיראן".
הרב יהודה גליק התהלך בסוף השבוע זקוף גב. גם כך קומתו גבוהה, הזקן האדמוני שלו והליכתו המתנדנדת בולטים למרחקים. בחודש האחרון הוא נחל שני ניצחונות גדולים על המשטרה וכוחות הביטחון אחרי מאבקים שניהל במשך שנים. לפני שלושה שבועות, אחרי 12 ימים שבהם שבת למרגלות הר הבית נגד ההחלטה להרחיק אותו מתחומי כיפת הסלע, הודיעה לו המשטרה כי היא מרשה לו לעלות שוב. ביום שלישי האחרון הורה בית משפט השלום בירושלים לפצות את גליק בסכום של 30 אלף שקל על שני מעצרי שווא לפני ארבע שנים, גם הם כאשר שהה מול עמדת הבידוק בכניסה לגשר המוגרבים שמוביל להר.
המשטרה עוקבת אחרי גליק בשבע עיניים. בעיקר אחרי מוצא פיו. על הר הבית אסור לקיים פולחן יהודי. גליק מודה שהוא מתפלל על ההר, אבל רק מניע את שפתיו בשקט. המשטרה חושבת שהוא לא כזה תמים ומשוכנעת שהוא מסית גם את האחרים, ומכאן הדרך למהומות קלה. גליק הורחק אינספור פעמים מההר. בפעם האחרונה הוא החליט לשבות רעב ליד הכותל. גליק טוען שהוא סבל שם פעמיים. גם בקטע הפיזי, אבל זה פחות נורא, וגם מבחינת ההרגשה הרוחנית שליוותה אותו שם. את הכותל הוא מכנה "חניה אחורית של הסוסים והגמלים. קיר חסר כל חשיבות". בדיוק כך.
"הכותל המערבי הוא חסר משמעות מיוחדת", פוסק הרב גליק. "מי המציא את הקיר הזה בכלל? אפשר לקרוא לו קונספירציה. לקחו מקום לפני 200 שנה וקבעו שהוא קדוש ליהודים. מה פתאום? איפה הוא בכלל מוזכר? קראת עליו בכתבי חז"ל? אצל הראשונים, אצל האחרונים? פרופ' ישעיהו ליבוביץ קבע שזה 'דיסקו-כותל'. אני מסכים איתו. זה כלום. כדי לעלות להר הבית אתה צריך קודם לטבול במקווה, להוריד נעליים. זה מקום קדוש. איזה כללים יש בכלל לכניסה לכותל?"
גליק לא היה מכריז על שביתת רעב אילו היו הורסים את הכותל. "מבחינתי זהו קיר חוסם להר הבית. כמו מכשול. זה מפריע לי. כאשר אני רוצה להתפלל באמת אני עומד ליד אחד השערים, בדרך כלל שער הכותנה, משם רואים את מקום המקדש הכי טוב. בשבילי זה מקום בעל משמעות אמיתית".
ב-14 בנובמבר, שבועיים אחרי שלבש חולצה עם הכתובת "שובת רעב" והסתפק רק במים, קיבל גליק את הטלפון המיוחל ממפקד נקודת המשטרה בהר הבית, שם התבשר כי צו ההרחקה שהוטל עליו מבוטל. המשטרה נכנעה. במהלך חג החנוכה כבר הדריך גליק מאות יהודים שעלו להר, בניגוד חמור לדעתם של רוב הרבנים במדינה. הביקורים על ההר לא עברו בשקט, חיכוכים פרצו כמעט מדי יום בין יהודים וערבים, והמשטרה החליטה כמה פעמים לסגור את השערים בשעות הביקור המעטות ממילא.
הרב גליק התקומם שוב. פסק הדין של השופטת מלכה אביב העניק לו תחושת עליונות כפולה על המשטרה. במהלך 2009 נהג גליק, שהיה גם אז תחת צו הרחקה, לצלם את תחנות הבידוק בכניסה להר כדי להוכיח את טענתו כי יהודים בעלי זקן וחובשי כיפה, כמוהו, מופלים לרעה. בפעם אחרת הוא ניסה לחדש את עבודת הקורבנות והגיע עם גדי קטן למורדות הר הבית. המשטרה ראתה בכך פרובוקציה ועצרה אותו שלוש פעמים. השופטת לא הסכימה עם שני המעצרים הראשונים, גם אם גליק מסומן כפרובוקטור.
גליק כבר בטוח בעצמו ובמעשיו הבעייתיים על ההר. "נחלתי ניצחון היסטורי", הוא אומר. השבוע הוא הקים תנועה חדשה, ליב"ה שמה, ראשי תיבות של "לחופש יהודי בהר הבית". הוא הוביל את הביקורים מול מתפללים ערבים זועמים, שקראו לסלק אותו ואת חבריו. "אני כבר לא אזרח סוג ב'", הוא מספר. "אני אומר תפילה לשלום המדינה על ההר ואומרים שאני מפר את הסדר. צריך להפסיק את הביזיון הזה. המשטרה צריכה להגן עליי מפני הערבים ולא להרחיק אותי, כפי שהגנו על מצעד הגאווה בירושלים".
המשטרה חרדה מכם. צריך דווקא לשבח את הרגישות של כוחות הביטחון.כל הפרת סטטוס קוו על ההר עלולה לגרום לפיצוץ עולמי.
"המשטרה טועה. היא מונעת מאיתנו לעלות להר וגורמת לתסכול אדיר. אתה יודע מה יקרה בסוף? יבוא גולדשטיין חדש ויעשה טבח בערבים או שיגיע מחבל מחמאס ויהרוג עשרות יהודים".
למה שיגיע מחבל מחמאס?
"כי המשטרה לא מגנה עלינו".
ועל זה נאמר: המשך יבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם