תחקיר: המתווך הסודי שהביא לחתימת הסכם הגרעין
שחרור מרגלים ומדענים, מניעת ההתקפה על סוריה ותיאום מפגשים בין איראן למערב: הדרך להסכם עברה מתחת לאף של ישראל בעומאן
בתי המלון המשקיפים על השדה מארחים מבקרים מכל העולם, אך מטוסי חיל האוויר אינם מעוררים את החשדות שעלולים לעורר מטוסים אמריקניים ואיראניים רשמיים. חברי המשלחות יורדים בזריזות מהמטוסים ויוצאים דרך שדרות 18 בנובמבר (על שם יום הולדתו של הסולטן הנוכחי, קאבוס בן סעיד אאל-סעיד, בשנת 1940) למתקן שנבחר בקפידה, במרחק קילומטרים ספורים ובשכנות לשגרירות האמריקנית בבירה מוסקט. כך החלה הפגישה הראשונה בערוץ הדיפלומטי החשאי בין איראן ובין ארצות הברית.
הסולטנות הקטנה עומאן - שטחה פי 14 משטח מדינת ישראל, מספר אזרחיה פחות מחצי מספר אזרחי ישראל - רחוקה מאיראן רק 50 קילומטרים, בנקודה הצרה ביותר של מיצרי הורמוז במפרץ הפרסי. מרחקה מארצות הברית בלתי נתפס, אך כשאר נסיכויות המפרץ היא מקיימת יחסים דיפלומטיים סבירים עם האמריקנים. עם זאת, מאז 2008 הפכה עומאן אט-אט למרכז דיפלומטי שאין להמעיט בערכו בכל הנוגע למדיניות יחסי החוץ האמריקנית במזרח התיכון בכלל, ובפרט באיראן.
אחת מדמויות המפתח בסיפור הזה, המתאים לסיפורי אלף לילה ולילה, הוא ד"ר סאלם בין-נאסר אל-אסמעילי, מנכ"ל החברה לפיתוח והשקעות של עומאן ויועצו הקרוב של הסולטן אאל-סעיד. ב-2008 פרסם אסמעילי את ספרו "כוס הקפה - מדריך למערב כיצד להצליח במשא ומתן עסקי במזרח התיכון ובמדינות המפרץ".
העלילה הנרקמת בספר מציגה איש עסקים אמריקני מצליח, שמנסה להקים שלוחה במזרח התיכון ונכשל בגדול. הוא מתכונן לשוב לאמריקה, מובס, אך פוגש בסולטן ומספר לו את סיפורו. הסולטן מבין שכישלונו של האמריקני לא נבע מהמודל העסקי, אלא מאי הבנה של העקרונות והמנהגים המקובלים שהשתרשו באזור באלפי שנות שבטיות. הוא מלמד אותו כיצד להצליח בעסקים, באמצעות "תרבות, סגנון, אמון וכבוד".
הספר, שנראה כאחד מספרי ההדרכה העסקית דוגמת "אבא עשיר אבא עני", נקרא כעת כספר להדרכה בדיפלומטיה אוריינטלית: הוא יצא לאור טרם בחירת אובמה לנשיאות, ואפשר לקרוא בו היום את הסיפור על תפקידו של סולטן עומאן וחבר יועציו כמתווכים המאפשרים למערב לשאת ולתת עם מדינות המזרח התיכון.
כבר מסוף שנות ה-90 משרת אסמעילי את הסולטן אאל-סעיד כשליחו להסכמי סחר כלכליים בינלאומיים. את השכלתו (תארים במדעי הרוח, בתקשורת, בהנדסת תעשייה וניהול, במנהל עסקים ובפילוסופיה) רכש ד"ר אסמעילי באוניברסיטאות בבריטניה ובארה"ב, והדבר הפך אותו לפנים החדשות של סולטנות עומאן מול העולם המערבי.
מאז 1996 מכהן אסמעילי כמנכ"ל המרכז להשקעות, ובמסגרת תפקידו הוא פועל לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי עם ארה"ב. לא רק בשל כך הוא נחשב לאורח רצוי בשגרירות האמריקנית במוסקט: בשל חינוכו במוסדות האקדמיים האמריקניים ובגלל שליטתו באנגלית, אנשי השגרירות נעזרים בו מפעם לפעם, למשל בסיוע לסטודנטים אמריקנים הלומדים בעומאן. קשר פשוט, לא אסטרטגי. אך הדברים השתנו מאוד ב-2008, והגיעו לשיא השנה, כשאיסמעילי - ועומאן - הפכו למנהלי הזירה המרכזית של הדיפלומטיה החשאית בין איראן למערב.
הסולטן הנוכחי של עומאן, אאל-סעיד בן ה-73, הוא צאצא של שושלת השולטת בעומאן כבר יותר מ-250 שנה. הוא נשלח בגיל 16 לאנגליה להשלים את לימודיו, ובגיל 20 אף התחנך באקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט. בסיום לימודיו בשנות ה-60 התגייס לחיל הרגלים הבריטי ושירת ביחידה מובחרת שהוצבה על אדמת גרמניה במשך כשנה.
לאחר שחרורו מהצבא נרשם קאבוס ללימודי שלטון מקומי באנגליה, וב-23 ביולי 1970 הכריז על עצמו כסולטן הבא: אביו סעיד אבן-תיימור - לטענתו - ויתר על הכתר. כשהוא זוכה בתמיכת הממלכה הבריטית, הגלה קאבוס את אביו ללונדון ושינה את שם הממלכה ל"סולטנות של עומאן ".
האב, אבן-תיימור מת בגלות בלונדון, והקשר המיוחד לממלכה הבריטית נשמר עד היום במפגשים עם מפקדי הצבא הבריטי ועם משפחת המלוכה. החיבה למערב הולידה גם מערכת יחסים בין הסולטן לארצות הברית, הכוללת גם שיתוף פעולה צבאי מסוים, אולם לפני כעשור פשטה בשגרירות האמריקנית במוסקט דאגה מהקשר הכלכלי הנרקם בין עומאן לאיראן.
החשש היה שאיראן תשתמש בעומאן כדי לעקוף את הסנקציות הכלכליות החלות עליה. האדם שהדאיג את האמריקנים יותר מכל היה דווקא ד"ר אסמעילי, שמרכז ההשקעות בראשותו הקים משרד בעיר הנמל האיראנית בנדר עבאס ב-2003. בסדרה של מברקים שמקורם בשגרירות ארה"ב במוסקט, שנחשפו ב"ויקיליקס", אפשר לראות כי השגרירות עוקבת אחר פעילות מרכז ההשקעות, ושמו של אסמעילי הגיע לידיעת מחלקת המדינה.
החששות האמריקניים לא היו חסרי יסוד. "יחסים קרובים, אבל לא קרובים מדי", כך הוגדרה עד לאחרונה מערכת היחסים בין עומאן לאיראן. הממשלה במוסקט פעלה לשימור הידידות עם שכנתה מעבר למיצר: פקידים מעומאן נוסעים מעת לעת לפגישות באיראן, וערוצי התקשורת הרשמיים נשמרים באמצעות השר לענייני חוץ יוסף בן-עלאווי בן-עבדאללה, שנוסע באופן מתמיד בין איראן ובין הסולטנות.
המשטרה והצבא העומאניים שומרים גם הם על ערוצי תקשורת עם עמיתיהם האיראניים, בנושאים הקשורים לביטחון המפרץ, הברחות של סחורות והגירה בלתי חוקית. שתי המדינות מנהלות מדיניות חוץ המחזקת את היחסים ביניהן בתחומי התיירות, הביטחון, הסחר וההשקעות, ומנהלות יחד ועדה לדיאלוג אסטרטגי, שדנה בסוגיות דו-צדדיות ואזוריות.
אבל היחסים גם "לא קרובים מדי": שירותי הצבא והביטחון של עומאן זהירים בכל הקשור לכוונות האיראניות, וחוששים שהן נובעות מהרצון לעקוף את הסנקציות יותר מחיבה גדולה או מאינטרסים שלובים. בשל החשד, גופי הביטחון דוחפים את הממשל בעומאן לכיוון המערב וארה"ב, ומתחזקים קשרי עבודה תכופים עם מפקדי הצבאות של ארה"ב ובריטניה.
"איראן היא מדינה גדולה עם שרירים, ואנחנו חייבים להתמודד עם זה", הבהיר הסולטן אאל-סעיד בפגישה עם בכירים אמריקנים במהלך שנת 2008, והוסיף כי המליץ לאיראנים "לבחון את יחסיהם עם ארה"ב כמדינה, ולא על סמך ממשל כזה או אחר". אין מקורות המבהירים איך הגיבו האיראנים להמלצתו של אאל-סעיד, אך האמריקנים - וזה ברור לחלוטין - הבינו את הרמזים, והחלו לפתח את הנתיב הדיפלומטי העומאני, בדרך להסכם הגרעין לפני שבועיים.
הראשון לזהות את הפוטנציאל הגלום בדיפלומטיה של הסולטן היה שגריר ארה"ב בסולטנות גארי גראפו, שהגיש את כתב ההאמנה שלו לאל-סעדי במרץ 2006. בעל תואר ראשון במתמטיקה מהאקדמיה הצבאית של חיל האוויר האמריקני ובוגר בית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד, גראפו התעניין בעיקר בהיבט העסקי של הסולטנות. מרגע כניסתו לתפקיד עקב אחר מרכז ההשקעות של עומאן בראשות אסמעילי, כפי שעלה כאמור ממברקי השגרירות אל מחלקת המדינה שנחשפו ב"ויקיליקס".
כבר ב-13 בינואר 2008 ביקש השגריר גארי גראפו מהמחלקה המסחרית במחלקת המדינה "לסייע להסדרת ביקורו בוושינגטון של ראש מרכז ההשקעות של עומאן". במברק ששלח ציין השגריר כי ד"ר אסמעילי "יהיה בוושינגטון ב-30-28 בינואר 2008, כדי לדון במאמצי קידום הקשורים ליישום הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב לעומאן. הוא יתלווה לביקור חבר משפחת המלוכה סייד פייסל אל-סעיד, השר למורשת לאומית ולתרבות של עומאן".
במברק פורט הרקע האישי של ד"ר אסמעילי: "נולד באיברה, עומאן, ובילה את רוב ילדותו בזנזיבר. מקיים קשר מצוין עם השגרירות. שולט באנגלית ואחד מבני השיח העיקריים של עומאן מול קהלים זרים. יושב גם בכמה דירקטוריונים בעומאן, כולל דירקטוריון בנק מוסקט, ונותן חסות לסטודנטים אמריקנים הלומדים בעומאן. הארגון שהוא מנהל פועל בדומה לשירות החוץ המסחרי, ומשמש כלי מרכזי בפעילות לפיתוח עומאן".
הידידות בין השגריר ובין אסמעילי הקנתה לו מקום ושם במחלקת המדינה האמריקנית. ב-2009, מעט לפני שעזב את תפקידו בסולטנות, זימן השגריר גארי גראפו את אסמעילי לשיחת פרידה. השניים חולקים רקע אקדמי ודיפלומטי זהה: שניהם צמחו לתפקידיהם הדיפלומטיים מהמערכות הכלכליות של המדינות שהם מייצגים. הספר של אסמעילי, שהושק כמה חודשים לפני פגישת הפרידה, ניתן לשגריר במתנה.
על שירותו בעומאן יזכה גראפו לפרס הנשיא לעובדי שירות החוץ לשנת 2009. את מקומו יתפוס ריצ' רד שמיירר, שינהל את המשלחת הדיפלומטית בעומאן בין ספטמבר 2009 לאוגוסט 2012. אחריו תיכנס לתפקיד גרטה הולץ, בכירה בשירות החוץ ובעלת ניסיון בענייני המזרח התיכון. במשמרתה יתנהלו השיחות החשאיות על הגרעין בין איראן לארה"ב, לא הרחק ממתחם השגרירות במוסקט.
בפורום הכלכלי העולמי "דאבוס" במאי 2009, שהתכנס בצדו הירדני של ים המלח, השתתף גם ד"ר אסמעילי כאחד מנציגי עומאן. בראיון שמסר במהלך הכנס דיבר אסמעילי על הצורך ב"מודלים לחיקוי", ולא רק במזרח התיכון. "אנחנו זקוקים לאדם שיוכל לספק חזון, מנהיגות, יושרה, יכולת הקשבה ויכולת לקחת את המדינה קדימה", אמר אז אסמעילי. "אדם ללא מנהיגות וחזון לא ידע לאן הוא צריך ללכת, ובהיעדר השראה הוא לא יוכל להוביל אחריו אנשים".
אמר , ועשה. בחודשים שלאחר מכן החלה הדיפלומטיה של עומאן, ככל הנראה גם בהובלתו של אסמעילי, לפעול בערוץ חשאי לפתרון סכסוכים בין איראן ובין המערב. האירוע הראשון שאסמעילי מקושר אליו התרחש ב-18 בספטמבר 2010: המטיילת האמריקנית שרה שרווד, שנעצרה כשנה קודם לכן באיראן עם שני חברים והואשמה בריגול, ירדה לצדו ממטוס חיל האוויר של עומאן בנמל התעופה במוסקט - שעות ספורות אחרי שהמריאה מאיראן, רגעים לפני שעלתה על המטוס שיביא אותה בחזרה לארצות הברית.
מפה והלאה, חדי העין העוקבים אחר הציר איראן-עומאן-ארה"ב יזהו את פניו החייכניות של אסמעילי שוב ושוב במקרים של שחרור אסירים, שבויים, מעוכבים וחשודים בריגול. בספטמבר 2011 הוטסו מטהרן שני חבריה של שרווד, שיין באואר וג'וש פתאל, במטוס פרטי של צבא עומאן לאחר תשלום חצי מיליון דולר בערבות. עורך דינם האיראני חשף שאת הסכום שילמה עומאן, בעלת בריתה של ארצות הברית.
בעקבות התיווך המוצלח בשחרורם של שלושת המטיילים האמריקנים שנחשדו בריגול, הצהירו הרשויות באיראן ב-17 באוקטובר 2011 כי הם דוחקים בסולטנות לפעול באופן דומה לשחרור אזרחים איראנים מבתי כלא בארה"ב. "אנו מקווים שתפקידה של עומאן אינו מוגבל לשחרורם של אסירים אמריקנים", אמר שגריר איראן בעומאן, חוסיין נושעבדי. "אנו מצפים מהסולטנות לסייע לאיראן בהשגת חירות לאסירים החפים מפשע שלנו בארה"ב".
הבקשה לא נפלה על אוזניים ערלות. בסוף 2011 התקיים לראשונה במוסקט שבעומאן מפגש בין דיפלומטים איראנים לעמיתיהם האמריקנים במטרה לבחון דרכים לפתרון מחלוקות הדדיות. הפגישות התקיימו בחסות המשלחות הדיפלומטיות של שני הצדדים באומות המאוחדות בניו יורק ובז'נבה.
ב-16 בדצמבר 2012 דווח בסי-אן-אן כי אובמה החליט סופית למנות את ג'ון קרי - אז יו"ר הוועדה ליחסי חוץ של הסנאט האמריקני - למחליפה של הילרי קלינטון במחלקת המדינה. עוד לפני מינויו, ובמתואם עם הבית הלבן, יצא קרי בתחילת דצמבר 2012 בחשאי לביקור פתע בעומאן, ונפגש עם הסולטן אאל-סעיד ועם פקידי השלטון, במטרה לכונן בעזרתם נתיב חשאי לדיאלוג בין ארצות הברית לאיראן.
התיווך המוצלח של אסמעילי בשחרור המטיילים האמריקנים עורר את האמריקנים, שחיפשו אז דרך לקיים דיאלוג סמוי עם איראן בסוגיית הגרעין. ההתרוצצות של קרי מאחורי הקלעים הובילה לפגישות רשמיות במוסקט בסוף 2012, שבהן דיפלומטים של מחלקת המדינה נפגשו - לראשונה שלא תחת חסות האו"ם - עם עמיתיהם האיראנים. לפי הסכם שקדם לשיחות התחייבו הצדדים לא לזהות בשם את הנושאים ונותנים, בשל רגישות הדיונים.
הפגישות הניבו עוד עסקאות בניית אמון, שכללו בעיקר שחרור עצורים. ארה"ב נעתרה לבקשת אסמעילי לעצור את בקשת ההסגרה שהעבירה לבריטניה בעניינו של הסוכן האיראני נסראתללה טאג'יק, שגריר איראן לשעבר, שעסק עם איראני נוסף בהקמת חברת קש לצורך רכישת אמצעי לחימה מארה"ב והברחתם לאיראן. טאג'יק, שהמתין להסגרה במעצר בית בלונדון וסבל מבעיות בריאות, שוחרר וגורש לעומאן-היישר לידיו של אסמעילי, המתווך. משם הועבר טאג'יק לטהרן, ושבחים איראניים הורעפו על סולטן עומאן.
בינואר 2013 ארגן אסמעילי את שחרורם של שניים, אמיר חוסיין שאיראפי ושהרזאד מיר-קוליחאן, שהוחזקו בארה"ב באשמת סחר בלתי חוקי באמצעי לחימה וטכנולוגיות אסורות. כלפי חוץ נראה שחרורם הרצוף של שלושת האיראנים כתמורה מאוחרת לשחרורם של שלושת המטיילים האמריקנים באוקטובר 2011.
חילופי אסירים ומרגלים בין איראן לארה"ב מעולם לא התנהלו כמו במלחמה הקרה עם רוסיה, כששני הצדדים מחליפים מרגלים באמצע גשר במזרח גרמניה, אלא בעסקאות במרווחים של חודשים זו מזו כדי להימנע מלהביך את המדינות בהידברות ישירה. ועדיין, בשני המקרים הייתה עומאן הגרסה האיראנית-אמריקנית ל"גשר במזרח גרמניה".
בסוף פברואר 2013 חידשו איראן ושש המעצמות את שיחות הגרעין הרשמיות, בעיר אלמטי שבקזחסטן, בהובלת נציבת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון. בפגישה נמסרה לאיראנים הצעת הקהילה הבינלאומית לפיקוח על תוכנית הגרעין, בתמורה להקלה בסנקציות. דיפלומטים אירופים תיארו את ההצעה כ"צעד ראשון בונה אמון", ולא כעסקה סופית. ראש צוות המשא ומתן של איראן, סעיד ג'לילי, תיאר את ההצעות כמציאותיות, אך אמר ש"הפער עדיין גדול ויש דרך ארוכה לעבור". דובר האיחוד האירופי מייקל מאן סיכם: "הכדור נמצא כעת במגרשה של איראן".
אבל עוד קודם לשיחות הללו, לאחר השבעת קרי לתפקיד מזכיר המדינה ב-1 בפברואר 2013, החלו האמריקנים להעלות הילוך בדרך למציאות פתרון בסוגיית הגרעין האיראני. כאן קזחסטן לא הייתה הגשר: את המסרים האמריקניים קיבלו האיראנים דרך עומאן. עלי אכבר סאלחי, שר החוץ האיראני בממשל אחמדינג'אד, גיבש נייר עמדה בן שלושה עמודים שהוגש לאייתוללה חמינאי, ובו הוא קרא ל"דיונים רחבים עם ארצות הברית".
תשובתו של המנהיג העליון לסאלחי ולשאר חברי הקבינט הייתה שהוא לא אופטימי, אבל גם לא מתנגד לניסיון. מקורות איראניים שנחשפו לנייר העמדה של סאלחי אמרו כי שר החוץ "סיכן את הקריירה שלו ואת הביטחון שלו. . . כי הוא ראה במכתב אבן דרך בהיסטוריה הדיפלומטית של איראן". אבל התשובה של חמינאי דווקא הקפיצה את המניות של סאלחי, ובחודש אוגוסט מינה אותו הנשיא הנכנס רוחאני לממונה על סוכנות הגרעין של איראן.
בשבועות הבאים גיבשו הצדדים את צוותי המשא והמתן שלהם, על רקע הפגישות הדיפלומטיות הלא פוריות בקזחסטן. האיראנים הרכיבו צוות שמובל בידי שר החוץ (בתחילה סאלחי, ובעקבותיו - אחרי הבחירות - מוחמד זריף), ובמעגל הפנימי סייד עבאס אראקצ'י, סגן שר החוץ לענייני המשא ומתן, ומג' יד רבאנצ' הי, סגן שר החוץ לענייני אירופה וארה"ב.
האמריקנים מצדם מגבשים צוות שבו מיטב אנשיהם במחלקת המדינה ובמועצה לביטחון לאומי: מזכיר המדינה ג'ון קרי, יועצת הנשיא למגעים מדיניים ואלרי ג'ארט והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, מזכיר המדינה האמריקנית לעניינים מדיניים ויליאם בארנס ועוד ועוד - וכן השגרירה בעומאן, גרטה הולץ.
הצוות הדיפלומטי הבכיר של עומאן כלל את הסולטן אאל-סעיד ואת סגנו, ראש מועצת השרים סייד פהאד בן-מחמוד, וכן השר לענייני חוץ המזכיר הכללי של מחלקת החוץ ושגריר עומאן בטהראן. בשלב זה מסתיים תפקידו של ד"ר אסמעילי כאיש המפתח בערוץ הדיפלומטיה החשאי והוא נבלע בצל המשלחות הרשמיות, אך דמותו ממשיכה לצוץ מעת לעת במפגשי ליווי, גישור ותיאום בין הצדדים.
לאחר הפגישה הראשונה במרץ 2013, שפתחה את הפגישות הבילטרליות במסגרת הערוץ החשאי, ביקשו האיראנים עוד צעד לבניית אמון, שבא כנראה בצורת שחרורו של פרופ' סייד אטרודי מוג' טבה ב-26 באפריל, כחודש לאחר פתיחת השיחות החשאיות.
אטרודי, מהנדס בכיר מאוניברסיטת שריף בטהרן וסוכן משרד המחקר והלוגיסטיקה של משרד ההגנה האיראני, נעצר בשדה התעופה בלוס אנג'לס בסוף דצמבר 2011 בעקבות מידע מודיעיני שלפיו ניסה לרכוש מכשור מדידה לפרויקטים צבאיים הקשורים לתעשיית הטילים והגרעין של איראן. נגד אטרודי הוגש בינואר 2012 כתב אישום שסעיפיו נותרו חסויים, אולם ההליכים עוכבו, כנראה בהוראה מגבוה.
אטרודי בן ה-54, שפעל באוניברסיטאות הטכנולוגיות האיראניות המזוהות עם פרויקט הגרעין במסלול הצבאי, זכה בתחילת 2011 בפרס האיראני הגבוה ביותר למדע וטכנולוגיה - פרס קאריזמי הבינלאומי ה-24. את הפרס, על פיתוח של שבב מקלט, הוא קיבל בנוכחות נשיא איראן, שר ההגנה האיראני ושר המדע. שני פרופסורים אחרים שזכו בעבר בפרס, פרופ' מסעוד עלי מוחמדי ופרופ' ארדשיר חוסיינפור, חוסלו בשנים האחרונות כחלק מהמלחמה החשאית בפרויקט הגרעין של איראן במסלול הצבאי.
לאמריקנים ברור שאטרודי הוא דג שמן, האוחז במידע על תוכנית הגרעין של איראן ובידע שעלול לקדם את פיתוחה - בעיקר במסלול הטילים וראשי הקרב הגרעיניים. מחקריו הגלויים של אטרודי עסקו בפיתוח מיקרו-שבבים לצרכים אזרחיים - למשל, לאביזרי בטיחות לתעשיית הרכב - אך באותן טכנולוגיות משתמשים גם בתעשיית הטילים והחלל.
בשנות ה-90 עבד ב"לניר טכנולוג'יס", חברה בינלאומית שבסיסה בארה"ב, העוסקת בפיתוח מיקרו-שבבים עם שימושים שהם גם צבאיים - לטילים וללוויינים. במקביל שימש אטרודי יועץ חיצוני לחברות בארה"ב, ומהן ניסה - לפי האמריקנים - לרכוש מכשירי מדידה מדויקים שארה"ב סיווגה ככאלו הנדרשים לפיתוח תוכנית הגרעין האיראנית.
במרץ, בעת שכתב התביעה בעניינו היה אמור להתברר בבית המשפט בארה"ב, החלו האמריקנים את סבב הדיונים הראשון מול האיראנים בעומאן. כחודש אחר כך, כאמור, גירשה ארה"ב את אטרודי היישר לזרועותיו של המתווך העומאני אסמעילי. משם ימשיך לטהרן.
לאחר השחרור פרסם משרד החוץ של עומאן הצהרה קצרה המעידה על תרומתו של הסולטן לשחרורו של אטרודי מסיבות הומניטריות. אטרודי נראה בריא למדי כשירד מהמטוס בשדה התעופה של מוסקט, ולאחרונה הוא אף חזר לבירת עומאן כדי לחתום עם מרכז ההשקעות של המתווך אסמעילי על עסקה לייצור אביזרי בטיחות בענף הרכב של עומאן.
והשיחות התקופתיות בין האמריקנים ואיראנים נמשכו. ב-21 במאי ביקר קרי בעומאן במסווה של שיחות על עסקה צבאית, אבל המטרה העיקרית שלו הייתה לדון עם הסולטן אאל-סעיד על התקדמות הנתיב הדיפלומטי בדרך לעסקה בנושא הגרעין. בפגישה שהתקיימה בארמון הסולטן נוכחו בכירי משרד החוץ של ממשלת עומאן, וכן שגרירת ארה"ב בעומאן גרטה הולץ והשגריר לשעבר ריצ'רד שמיירר, כעת סגן עוזר מזכיר המדינה לענייני דיפלומטיה ציבורית במזרח התיכון.
ואז, במידה מסוימת, נשברה החשאיות - לפחות בכל הנוגע לתפיסתה של איראן את עומאן כמגשרת הגונה בינה ובין ארה"ב. במאי 2013, בעיצומו של התהליך שהוביל סולטן עומאן לבניית האמון בין איראן לארה"ב, פרסם חוסיין נושעבאדי, שגריר איראן בעומאן עד אוקטובר 2012, מאמר באתר "דיפלומטיה איראנית" שכותרתו "הקשרים החכמים של עומאן באיראן ובארה"ב".
נושעבאדי שרטט במאמר את התפקיד של עומאן כמגשרת: "יש יחסים טובים בין איראן לעומאן בפתרון בעיות מסוימות ומתחים שנוצרו בינינו וכמה מדינות אחרות. . . לעומאנים השקפה חיובית על איראן ועל מעמדה כמעצמה עם תרבות עשירה, והסולטנות רואה באיראן מדינה אחות וחברה. הגישה הזו באה לידי ביטוי בהצהרות רבות שהשמיע הסולטן ובכירים בשלטון. זה אומר שהם מתייחסים לאיראן בכבוד בשל האמון והשכנות הטובה".
לשאלה אם ייתכן שתפקיד התיווך של עומאן יורחב לעוד נושאים ביחסיים שבין איראן לארה"ב, ענה השגריר לשעבר: "כששתי מדינות מנהלות קשרים טובים ולא מסתכלות זו על זו בשליליות או בחוסר אמון, באופן טבעי הדבר מאפשר לשוחח על עניינים שונים ביתר קלות. התנאי הראשון לקבלת עצה הוא אמון. היות שאנחנו סומכים על עומאן ועומאן סומכת עלינו, ההתייעצויות ביננו הניבו תמיד פירות".
הגישה הפתוחה והמקרבת של איראן כלפי עומאן התבטאה במיוחד בחודש הראשון לכהונתו של חסן רוחאני בתפקיד נשיא איראן, לאחר הבחירות במדינה. בהשבעתו של רוחאני בפרלמנט בטהרן ב-4 באוגוסט נכחו סגן ראש ממשלת עומאן, ולצדו גם המתווך אסמעילי. השניים באו גם לעבוד, וניצלו את ההזדמנות כדי לתאם סדרת פגישות בין צוותי המשא ומתן האמריקניים והאיראניים. לקראת סוף החודש, ב-25 באוגוסט , התארח סולטן עומאן בטהרן, בביקור הממלכתי הראשון בבירת איראן מאז נכנס חסן רוחאני לתפקידו. גם למשלחת הזו הצטרף אסמעילי.
בהמשך הביקור נפגש הסולטן במעמד הנשיא רוחאני גם עם המנהיג העליון, עלי חמינאי, וסקר בפניו ובפני ראש הצוות האיראני לשיחות עם המערב את ההתפתחויות האחרונות בזירת המשא ומתן החשאי. אסמעילי, שהגיע על תקן יו"ר הרשות הציבורית של עומאן לקידום השקעות ופיתוח, קיים סדרת פגישות עם בכירי משרד החוץ ומשרדי המסחר והכלכלה של איראן.
אסמעילי וסולטנות עומאן מילאו ככל הנראה תפקיד חשוב גם בדיפלומטיה הקשורה למלחמת האזרחים הסורית. כבר ב-2009, הרבה לפני פריצת המלחמה, פיתח אסמעילי קשרים כלכליים עם משטר אסד, ששיאם במזכר הבנות שנחתם בדמשק ב-7 באוקטובר 2009.
"מזכר ההבנה נועד להכשיר את הקרקע לזיהוי הזדמנויות להשקעה במגזר הפרטי של שתי המדינות", הסביר אסמעילי בראיון לתקשורת בעקבות ההסכם. "לסוריה ולעומאן קשרים פוליטיים מצוינים. עם זאת, בצד הכלכלי, אנחנו עדיין צריכים לעבוד על שיפור ערוצי התקשורת באמצעות חילופי ביקורים ותערוכות".
אסמעילי ביקר בדמשק עוד לפני חתימת מזכר ההבנות. ב-2008 נפגש בבירת סוריה עם בכירי השלטון, ובהם גם השר להשכלה גבוהה חיאת ארמאנזי, ראש השדולה הסורית בבריטניה ואחיו של אמר ארמנזי, ראש הסוכנות הסורית למחקרים מדעיים, האחראית על ייצורו, אחסונו והרכבתו של הנשק הכימי של משטר אסד. הקשרים הללו סייעו לאסמעילי במשברים העתידים לבוא.
בתחילת 2013 גברו הדיווחים שאסד מפעיל נשק להשמדה המונית נגד בני עמו על רקע הקרבות עם המורדים. הקריאות להתערבות צבאית בסוריה הביאו את ארה"ב לנסות לגבש קואליציה בינלאומית שתסייע למורדים בסוריה להגן על עצמם מחד, ומאידך תאפשר פעולה צבאית במקרה שטבח האזרחים בסוריה לא ישאיר לקהילה הבינלאומית ברירה אחרת.
ב-21 באוגוסט, בעיצומם של הדיונים החשאיים בין איראן לארה"ב בעניין הגרעין, התחילו לזרום מסוריה דיווחים על יותר מאלף בני אדם שנהרגו במתקפה כימית בדמשק. האיראנים, המעורבים עד צוואר במלחמה בסוריה, זוכרים את "הקו האדום" של הנשיא אובמה בנושא הנשק הכימי בסוריה, ואת התחייבותו שלא לאפשר לאסד "שימוש שיטתי" בנשק הכימי.
כמה ימים אחר כך מתברר מספר ההרוגים העצום, וסרטונים המתעדים את ההמונים הגוססים ואת מאות הפצועים, ובהם ילדים רבים, מספקים הוכחות חד-משמעיות לגבי שימוש בגז סארין נגד אזרחים. הלחץ הבינלאומי לתקוף בסוריה גובר, וצוותים בריטים ואמריקנים החלו ביצירת "בנק מטרות" לתקיפה.
ב-24 באוגוסט , יום לפני ביקורו של סולטן עומאן בטהרן, הודה נשיא איראן הנכנס חסן רוחאני כי בסוריה הופעל נשק כימי נגד אזרחים, ובלי להצביע על המשטר הסורי הוא גינה בתוקף כל שימוש בנשק כימי. "הרפובליקה האסלאמית קוראת לקהילה הבינלאומית לעשות כל שביכולתה כדי למנוע שימוש בנשק כזה בכל מקום בעולם", אמר רוחאני, "ובמיוחד בסוריה".
ימים לאחר מכן, ב-27 באוגוסט , אמר מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי במהלך מסיבת עיתונאים כי "משמעות ההתקפה הזו חורגת מעבר לסכסוך בסוריה, שגרם סבל רב כל כך". בכך הוא רמז, כך חשבו אז, על הפעילות של איראן במישור הגרעיני. עכשיו ברור שקרי התחשב גם בהשפעתה של תקיפה אמריקנית בסוריה על ההישגים שנרקמו בערוץ הדיפלומטי החשאי בעומאן.
ביום רביעי, 11 בספטמבר 2013, ציפו כולם לנאום שבו יכריז נשיא ארצות הברית ברק אובמה על תקיפה קרובה. במקום זאת הופתעו הכל לשמוע כי הנשיא החליט לעצור בשלב זה את תוכניות התקיפה בסוריה, ולנסות לסיים באופן דיפלומטי את המשבר, בהסכם שיוביל לפירוקה של סוריה מנשק כימי. בישראל מעריכים היום כי לשיחות החשאיות בין איראן לארה"ב היה חלק נכבד בהחלטה של אובמה להימנע מתקיפה בסוריה ולאמץ את ההסדר הדיפלומטי שגיבשה בסוגיה.
ב-24 בספטמבר נפתחה בניו יורק עצרת האו"ם, ובמרכזה הדיון בתוכנית הגרעין האיראנית. העצרת כללה נאומים של נשיא ארה"ב ברק אובמה ושל נשיא איראן חסן רוחאני. השניים לא ניצלו את ההזדמנות כדי לשוחח פנים אל פנים והסתפקו בשיחת טלפון לפני המראתו של רוחאני בחזרה לטהרן.
שרי החוץ של שתי המדינות, לעומת זאת, בהחלט ניצלו את ההזדמנות: לראשונה מאז המהפכה האיראנית נפגשו בעצרת האו"ם שר החוץ האיראני ומזכיר המדינה האמריקני. מאז שמרו השניים על קשר טלפוני עד חתימת ההסכם עם המערב לפני שבועיים.
באוקטובר, לאחר המאמץ הדיפלומטי הגלוי בעצרת האו"ם, חזרו צוותי המשא ומתן של הצדדים לעבודתם וקיימו שני סבבי דיונים. לפגישה הסופית הצטרפה סגנית מזכיר המדינה ונדי שרמן, שהובילה מאז באופן אישי את השיחות עם איראן בז'נבה.
לאחר כמה סבבי דיונים גלויים ומתוחים, ועם לפחות משבר גדול אחד, הכריזו הנושאים ונותנים ב-24 בנובמבר כי הגיעו להסכם לפיקוח על תוכנית הגרעין של טהרן בתמורה להקלות מוגבלות בסנקציות ובתמורה להכרה בזכותה של הרפובליקה האסלאמית ביכולת גרעין למטרות שלום. ההסכם נחתם בין איראן וחברות קבוצת P5+1 - ארצות הברית, צרפת, גרמניה, בריטניה, סין ורוסיה - אחרי יותר מארבעה ימי משא ומתן בז'נבה שבשוויץ.
בהסכם הותוותה גם חבילה של צעדים בוני אמון, כדי להקל על עשרות שנים של מתחים ועימות בין הצדדים. עומאן לא הייתה חלק מהדיונים הגלויים הללו, אבל לכל הנושאים ונותנים ברורה תרומתה העצומה - ותרומתו של המתווך המוביל שלה, איסמעילי - לחיבור המחודש בין איראן ובין המערב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם