אריק איינשטיין - הכי קרוב לכולנו
מרוב דוברים על אריק קשה לא להיות קלישאה. גם כאן, אריק כבר ניסח את זה טוב יותר: "אמרו את זה קודם לפניי. זה לא משנה"
חלק מהשירים שהוא כתב מתקרבים לתפילה. הייתי פעם בחתונה של ידידים צעירים מבני עקיבא. בשיא הטקס כל החברים הצעירים של בני הזוג עלו לבמה ושרו יחד את "עוף גוזל". הוברר לי שככה זה בכל החתונות של החבורה הזו. זהו פיוט פרידה: "הגוזלים שלי עזבו את הקן, פרשו כנפיים ועפו".
אני שואל את עצמי אם אני כותב דברים יפים כי ככה צריך. לכן אני מנסה למצוא איזו נקודת ביקורת. אין לי. נדמה לי שגם לאחרים אין מחלוקת איתו, או עם אורח החיים שלו. ההומור של אריק איינשטיין היה גם שטותי וגם חכם. המערכון על העולים שכל אחד מהם מבקר את העלייה הבאה אחריו הוא מסוג יצירות ההומור המתמצתות בעיה באופן שגם כנס אקדמי של שבועיים לא היה מצליח להבהיר.
הצניעות. יש צנוע ידוע שלוקח איש יחסי ציבור לפרסם את צניעותו, ויש צנוע שמבקש שיעזבו אותו עם שאלות על הצניעות שלו. כששאלו אותו מדוע הוא לא מופיע בפני קהל, ענה: "ידידי כאח לי, הנח לי".
אני יודע שמנהליו התחננו שיופיע, שהיו גופים שהציעו לו מיליונים בשביל הופעה אחת. התשובה הייתה לא. "יש לי פתק מהרופא", הוא צחק, וזו אולי תופעה נפשית באמת. אני מכיר לפחות עוד סופרת ישראלית מפורסמת ואהובה שבשום אופן לא תצליחו (אני לא הצלחתי) לשכנע אותה להופיע בפני קהל. אבל יש בכך יותר מזה. מול תרבות ההחצנה עד גיחוך של חיי המפורסמים בלי סיבה שלנו, זו דווקא התנהגות של בריאות נפשית ולא ההפך.
כינו אותו "פרנק סינטרה הישראלי". אני לא אוהב את הכינוי הזה. פרנק סינטרה היה אדם חומרני, אוהב פרסום, שוחר הופעות וכל מה שנוצץ. אריק איינשטיין היה הכי רחוק מזה.
האומץ. קל לכתוב פוליטיקה ולהיחשב אמיץ. קל מדי. הוא לא כתב פוליטיקה. הוא עשה מעשה באמת אמיץ: הוא ביקר את העיתונות. בשירו "עיתונאי קטן שלי" נמצאות המילים: "הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים, מסרסים, מלכלכים בלי שום רחמים, נכנסים אל המיטות, מציצים מהחורים". מילים שדורשות אומץ. ואכן, נשמעו אז קריאות מעיתונאים להחרים את אריק, ועד היום לא משמיעים את השיר הזה.
כל כך הרבה כתבו, דיברו ושידרו בימים האלה על אריק. לפעמים מרוב דברים בולבלו מושגים. למשל, כשראש עיריית תל אביב נזכר איך הוא כמנהל גימנסיה הרצליה הרגיש קרוב לשיר "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" - הוא בטח לא הבין את משמעות השיר. מרוב דוברים על אריק קשה לא להיות קלישאה, קשה לחדש. גם כאן, אריק כבר ניסח את זה טוב יותר: "אמרו את זה קודם לפניי. זה לא משנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם