צפון קוריאה: את מקום האוכל תופסים הסמים
בצפון קוריאה, המדינה המסוגרת בעולם, הסם קריסטל מת' המכונה באזור "קרח" הפך למשאב לאומי. "צורכים קריסטל מת' כמו אוכל"
שאלתי אותה אם אי פעם הבריחה את "סם הקרח", כמו שהוא מכונה באזור. "אתה שואל את האדם הלא נכון, זה לא העולם שלי", היא ענתה. ואז עצרה לרגע. "אתה רוצה לקנות ממני? יש אנשים שאתה מכיר שרוצים לקנות ממני?".
בכל מקום יש קריסטל מת', אבל יש מעט מקומות שמתאימים לסם יותר מצפון קוריאה. הוא מיוצר מכימיקלים שאפשר להשיג אפילו במדינה מבודדת כמוה, הוא מדכא תיאבון, מה שהופך אותו לאידיאלי במדינה מוכת רעב, ויש בה הרבה מדענים מובטלים - בצפון קוריאה יש אחוז גבוה באופן מפתיע של אנשים עם חינוך גבוה - בעלי יכולת ותשוקה להשתעשע בשכלול הנוסחה במעבדות מרוחקות הפזורות באזורים ההרריים שבפנים הארץ.
עכשיו, לכאורה בפעם הראשונה, יש גם ראיות לתוכנית להביא קריסטל מת' מצפון קוריאה לתוך גבולות ארצות הברית. התובע בניו יורק חשף בשבוע שעבר כתב אישום נגד חמישה בעלי אזרחות זרה שהואשמו בקשירת קשר לייבא כ-20 קילוגרם של קריסטל מת' מצפון קוריאה לארצות הברית. הם הסכימו למכור את הסם, במחיר של 60 אלף דולר לקילו, לקונה שהיה למעשה סוכן של הרשות לאכיפת חוקי הסמים (DEA).
מעטים הפרטים הידועים על האנשים או על איך התכוונו להשיג את הסם מצפון קוריאה. זה לא נדיר בסיפורים על סחר בסמים, אבל הקשיים נערמים עוד יותר כשזה נוגע לצפון קוריאה, המדינה המסוגרת ביותר בעולם.
במקרה הזה אין שום דרך לאמת פרטים לגבי ייצור הקריסטל מת' והשימוש בו. עם זאת, זאת ההשערה שלי לגבי הדרך שיכול הסם לעשות מעיר תעשייתית במזרח צפון קוריאה, שם כנראה יוצר, עד לרחובות ניו יורק.
אמפטמינים סונתזו לראשונה ב-1987. קריסטל מת', גרסה ניתנת לעישון, הפך פופולרי בארצות הברית באמצע שנות ה-90. מאוחר יותר באותו עשור החלו לצוץ דיווחים על קריסטל מת' בצפון קוריאה - אחרי רעב שפקד את המדינה והרג כחמישה אחוזים מאוכלוסייתה שמנתה אז 22 מיליון.
בצד הקריסה של מוסדות החוק והסדר החברתי, מדענים מובטלים, במיוחד בעיר התעשייתית המהונג, התחילו לחפש אחר דרכים חדשות להרוויח כסף ולפרנס את משפחותיהם. הייתה להם גישה לכימיקלים והם היו משתמשים במפעלים נטושים כדי לייצר את הסם.
אולי המדענים הם שבחרו את המפעלים החבויים בהרים שבפנים המדינה; ייתכן שהרשויות לא ידעו או שלא היה להן אכפת מהריח הדוחה והידוע לשמצה שנלווה לתהליך "בישול" הקריסטל מת'. אפשרות יותר הגיונית היא שהרשויות בצפון קוריאה השתתפו בסחר. ידוע כבר שהן היו מעורבות בהברחת סחורות, מסיגריות מזויפות ועד הרואין.
שלושה צפון-קוריאנים שעמם שוחחתי אמרו שהסם התחיל להופיע בשוק המקומי בשנות ה-90 המאוחרות - תקופה מקוללת בגשמים עזים שהזיקו קשות ליבולי האופיום. אלפי תושבים שנהרו מעבר לגבול עם סין בחיפוש אחרי מזון ופרנסה גילו בצד השני שוק צמא לקריסטל מת'.
מבריח אופניים לשעבר, שערק בשנת 2009, אמר לי ש"השמועה ברחוב" היא שכאשר מנהיגה הקודם של צפון קוריאה קים ג' ונג איל "גילה על אודות ה' קרח' ב-2003, הוא התחיל לברר מאיפה זה התחיל וגילה שאלה היו אנשים ומדענים מהעיר המהונג". במקור הוא התכוון לגרש אותם למחנות ריכוז או לכפרים מרוחקים ומוכי רעב בצפון המדינה, סיפר הסוחר, אבל מכיוון שזה היה הורס את תעשיית הכימיה המקומית, קים ג'ונג איל סלח להם והחליט שה"קרח" ייקרא מכאן ואילך "אנטיביוטיקה חזקה". עם מתן ברכתה של הממשלה, הסם החל להתפשט.
האפשרויות המצומצמות שעומדות בפני אזרחי צפון קוריאה רומזות שאולי האנקדוטה המפוקפקת על קים ג'ונג איל לא כל כך מופרכת. מבריח האופניים לשעבר סיפר על רופא שרשם "קרח" לאביו החולה של חברו. "הוא לקח את זה ובתוך חמש דקות היה מסוגל לדבר היטב ולהזיז את ראשו". עובד ארגון סיוע דרום-קוריאני, שלטענתו ערך ראיונות עם מעל 500 עריקים, אמר לי ש"אנשים עם מחלות כרוניות לוקחים את זה עד שהם מתמכרים".
שלא כמו עם הרואין, הקריסטל מת' נועד לשאיפה דרך האף או לעישון. במדינה עם תשתית בריאות עלובה כמו צפון קוריאה קשה למצוא מחטים להזרקה, אמרה לי הייזל סמית, מומחית לענייני צפון קוריאה באוניברסיטת קרנפילד בבריטניה. מובן שקריסטל מת' - על תכונותיו הממכרות ותופעות הלוואי שלו, מערפול בראייה, דרך נדודי שינה ועד להתקפי לב - הוא לא בחירה רפואית טובה.
ברברה דמיק, מחברת "שום דבר לקנא בו", ספר על חיי היומיום בצפון קוריאה, זוכרת שראיינה בת 17 שהוריה נתנו לה "קרח" נגד כאבי ראש. "זה לא כאילו שהם השחיתו אותה, היא פשוט לא הרגישה טוב והם ניסו לטפל בזה", אמרה לי דמיק. "היא אמרה שהיא לא אהבה את זה. היא לא הצליחה לישון".
הסם התפשט בעשור הראשון של שנות האלפיים. "התחלנו לשמוע שמועות ב-1998", אומר עריק שחי היום בדרום קוריאה, "אבל זה בכלל לא התקרב למצב היום. זה לא היה כאילו שאנשים שאתה מכיר מכורים". הרדיו הפתוח לצפון קוריאה, תחנת שמשדרת מסיאול בדרום קוריאה, דיווחה בשנת 2010 שתושביהן של כמה ערים בצפון "צורכים קריסטל מת' כמו אוכל".
בשנת 2011 סיפרה לי עריקה כי בכל פעם שהיא שואלת את אמה שעדיין חיה בצפון קוריאה לשלומם של חבריה לשעבר לבית הספר, אמה מספרת על "בנות שהורסות לעצמן את החיים" עם ה"קרח". בעבר הם חיו בטוב, היא מספרת, ועכשיו הם "חיים כמו קבצנים".
ממשלת צפון קוריאה ניסתה כנראה לרדוף את תעשיית הקריסטל מת', אבל נראה שמאמציה כשלו. ה"דיילי NK", ארגון חדשות שמנוהל על ידי עריקים ושולח עיתונאים לתוך המדינה, הביא בשנת 2010 את הסיפור של "סבתא צ'וי", שהלכה לפגוש סוהר בכלא אחרי שנכדה נעצר בחשד לאחזקת סמים. השומר אמר לה שאם היא רוצה לראות את נכדה, היא חייבת להביא "קרח" בתור שוחד.
סבתא צ'וי הביאה לסוהר קופסה של גלידה. הוא כעס ואמר: "הנכד שלך מיצה את החיים שלו". חברו של הנכד הסביר לה את המצב ועזר לה להשיג שני גרמים של "קרח" עבור השוחד שהבטיח את החופש של הכלוא.
ה"דיילי NK" גם דיווח שבחודש ינואר 2011 רצח מורה טאקוונדו בן 34 אדם במסגרת עסקת סמים שהשתבשה. "באולם הספורט של בית הספר נוהל משפט פומבי, אולם זה היה ברור שנשיא בית הדין משתמש בסמים. הכתב שלנו מסר שהשופט לא דיבר באופן ברור וכל הזמן חרק שיניים, סימן ברור לכך שהוא בהיי. בקהל אנשים אמרו אחד לשני 'איך אין לו בושה'". המורה קיבל גזר דין מוות (מרבית הראיונות לכתבה זו נוהלו בטלפון או בעזרת מתורגמנים. גם את הסיפור הזה, כמו אלה שקדמו לו, אי אפשר לאמת).
שלא במפתיע, הניסיונות לעצור את התפשטות הסם נכשלו. באביב 2013 פרסם המגזין "North Korea Revie w" מחקר שכותרתו "הפנים החדשות של השימוש בסמים בצפון קוריאה: עלייה בשימוש באמפטמינים באזורים הצפוניים של המדינה". קים סיוקהיאנג, מכותבי המאמר, אמר ל"וול סטריט ג'ורנל" ש"כמעט כל מבוגר" באזורים האלה "השתמש ב' קרח' יותר מפעם אחת". הוא העריך כי "לפחות 40 עד 50 אחוז מכורים באופן חמור".
המחקר מצא כי ייצור המת' עבר בשנים האחרונות ממפעלים השייכים לממשלה למעבדות מחתרתיות ו"מטבחים ביתיים". לא ברור אם חמשת האנשים שהתכוונו לייבא את הסם לניו יורק היו מסוגלים לייצר חומר טהור ב-99 אחוז, כפי שהתיימרו לספק, במטבח ביתי, במפעל ממשלתי או במתקן אחר לגמרי.
אפשרות נוספת היא שהמת' הצפון-קוריאני - שחדשות ABC הגדירו כ"בעל איכות של 'ברייקינג באד' (הסדרה המדוברת 'שובר שורות')" - יוצר על ידי מדען מהעיר המהונג החרבה כלכלית. אבל מרבית המת' כנראה נצרך על ידי צרכנים פרטיים, בבית, כדרך מפלט טבעית מקשיי היומיום.
אחד העריקים שראיינתי לכתבה שלי על קריסטל מת' בשנת 2011 סיפר על נסיעת עסקים שאליה נסע. כאשר חזר לביתו, הוא גילה שבהיעדרו אשתו מתה מרעב. "אין גיהינום כמו זה של צפון קוריאה", הוא סיכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם