חרב הסגירה שוב מאיימת על עובדי ערוץ 10
ג. יפית נוטשת כנראה את עסקת הרכישה השנויה במחלוקת, ובעל המניות העיקרי רון לאודר, עדיין מחפש נתיב מילוט. העובדים מתקשים להאמין
בין לבין, התעוררו ספקות: מאין לג .יפית (יפית גרינברג), אשת עסקים מוצלחת אבל רחוקה מלהחזיק בהון הדרוש לקיומו של הערוץ, היכולת להיכנס לנעליו של לאודר? מי עומד מאחוריה, אם בכלל? מהם האינטרסים, יחסי הכוחות, ומי מושך בחוטי העסקה התמוהה? לפני שלושה ימים פורסם בעיתון דה מרקר שהעסקה התפוצצה. ג. יפית הציבה דרישות נוספות ללאודר - ביניהן דרישה להזרים כספים נוספים לערוץ שנמצא בחובות כבדים-ובכך הגיעה הפרשה לסיום.
בינתיים, כמו תמיד, בתוך בליל השמועות והספקולציות, עומדים העובדים. רק לפני שנה סיימו מאבק ארוך על עתיד הערוץ, קיבלו אוויר נחוץ לנשימה בדמות דחיית החובות למדינה, ויצאו לדרך חדשה. רון לאודר, שנציגיו בערוץ, היו"ר אבי בלשניקוב וחברת הדירקטוריון מיכל גרייבסקי, הובילו את המאבק הציבורי לצד העובדים, הבטיח שיתמוך בערוץ עד לאיזון וצמיחה. הוא שפך הון עצום, אך לפתע, בלי התראה מוקדמת, ביקש לצאת, למכור, דווקא חודשיים לפני הבקשה המיוחלת למעבר הערוץ מזיכיון לרישיון.
התחושות בערוץ, תאמר הקלישאה, קשות. שוב, בפעם המי-סופר, חרב הסגירה מאיימת על בית הוורד. "זכותו של כל איש עסקים להחליט שהוא מעוניין לצאת", אומר גורם בערוץ. "השאלה היא איך ומתי. גם לצאת צריך לדעת. למתבונן מהצד זה באמת לא ברור. מי שהיה מעורב בערוץ הבין שלאודר מתעייף, שהוא מחפש את הדרך החוצה; אבל יש הבדל בין לחפש את הדרך החוצה, כמו שמילצ'ן עושה כבר שנים, לבין ממש לקום וללכת בלי קשר לזהות המשקיע. התחושה היא שלאודר נתן את הערוץ לאשת עסקים בינונית לגמרי, רק כדי שתיקח על עצמה את החובות ואת הזרמות הכספים כי הוא לא מצא דרך החוצה. ערוץ 10 הוא האחזקה הכי משמעותית שלו היום בישראל. יותר מהכל. לא נכון לקפל את הזנב בצורה כזאת. אחרי כל המאמץ שעשינו בשבילו, אחרי שיצאנו להפגין ב-2012 כדי שיפרסו לו את החוב למדינה, אחרי שעמדנו בקשר עם הנציגים שלו".
"כל המצב הזה מדאיג מאוד", אומר בכיר בערוץ. "אנחנו לא יודעים כלום. מספר הספקולציות ששמענו בימים האחרונים הוא אינסופי: האם ג. יפית היא בעצם אשת קש? האם יש לה באמת קבוצת משקיעים רצינית? זה בעיקר מטריד שבא בן אדם, שאי אפשר לבוא אליו בטענות כי הוא שם בוכטות של כסף על הערוץ, שרק לפני פחות משנה הוא לקח אותו, התחייב עליו, התחייב בפני העובדים, התחייב להפקות, הביא את המנהלים שלו ועכשיו הוא רוצה לצאת. הרי לא אנחנו הבאנו את המנהלים האלה. אנשיו ניהלו את הערוץ מלמעלה ועד למטה. לא אנחנו ניהלנו. חברת החדשות לא נכשלה בשנה האחרונה ולא קרה כלום בשוק הפרסום. אלה אנשים שלו, הנהלה שלו. עוד לא עברה שנה והוא מתייאש. אבל אני לא יכול להאשים אותו".
חלק גדול מהאכזבה של עובדי הערוץ נובע מהדרך שבה בחר לאודר לרקום את עסקת ג. יפית. בשקט, מתחת לאפם של מנכ"ל הערוץ, רפי גינת, ומנכ"ל חברת החדשות, גולן יוכפז. "לא שיתפו אותם במידע, לא כלום", מספרת עובדת בערוץ. "כל עניין ג. יפית נפל עלינו כרעם ביום בהיר וזו בושה וחרפה. ערב השקת עונת השידורים הראשונה, חודשיים לפני בקשת הרישיון. רפי גינת וגולן יוכפז נוסעים לניו יורק, חושבים שהם הולכים לאיזו פגישת עדכון. שעתיים לפני הפגישה הם פותחים 'גלובס' במלון ומגלים את כל עניין ג. יפית".
עובד אחר בחר לתאר את סאגת הפגישה בתפוח הגדול במילים חריפות יותר. "עשו להם כיפה אדומה", הוא אומר. "הם באו לניו יורק לנסיעה מסוימת, ואז ג. יפית פתאום צצה כמו קופסת הפתעה".
קופסת ההפתעה הזו, גם אם נשלחה כרגע חזרה למדף, מעוררת לא מעט ספקולציות. ג. יפית, אין זה סוד, מקורבת למשפחת נתניהו שספגה לא מעט חיצי תחקירים מהערוץ בשנים האחרונות. היחסים בין משפחת נתניהו לערוץ 10 הגיעו לא פעם לכדי תביעות דיבה על סך מיליונים ואף כללו התנצלות פומבית אחת, זכורה במיוחד. נוסף על כך, יפית גרינברג איננה אשת תקשורת. היא אמנם אשת עסקים ופרסום מצליחה מאוד, אבל הכניסה שלה, או המוטיבציה להיכנס לכלי תקשורת מפסיד, מעוררת סימני שאלה. לכן, גם אם מעורבותה של גרינברג יורדת מהפרק, המוטיבציה או הגורמים שהניעו את העסקה, מאתגרים את עובדי הערוץ.
כשהאופציה השנייה היא סגירת הערוץ, כנראה שאין ברירה.
"כל השיח הזה של או ג. יפית או סגירת הערוץ הוא שיח שגוי. בכל מקרה, עכשיו הבלון הזה התפוצץ. זה שיפור במצב שלנו כי ברור לכולם שרון לאודר אחראי למצב הערוץ. זה בעיקר מריח כמו ניסיון להיפטר מהערוץ בכל מחיר. לכן במובן מסוים מצבו של הערוץ השתפר כי עכשיו ברור לכולם שהאחריות מוטלת עליו. אם הוא רוצה להיות חתום על הסגירה של הערוץ - בבקשה. אבל על ג. יפית הוא לא יכול לזרוק את זה.
"אני חושב שנמנעה פה השתלטות שהייתה יכולה לסכן את חופש העיתונות של הערוץ. אבל זה לא רק זה. זו גם שאלה של הקשרים הפוליטיים ומאיפה היא צצה פתאום. החיבור הזה מילצ'ן, נתניהו, יפית ולאודר אותת לנו שמדובר בעסקה בעייתית. נמנעה פה השתלטות שהייתה יכולה לזרות חול בעיני הציבור, כאילו יש פה בעל בית חדש. בפועל, אין פה באמת בעלת בית שיכולה לספק את הצרכים של הערוץ".
"במדינה של שתי תחנות מסחריות, בעלות על צינור מדיה זה המון כוח", אומר גורם בכיר בעולם הפרסום. "דרך קניית מדיה במחירים זולים יותר, ומעבר לזה כוח ואחזקה ברגולטור הישראלי - זה המון כוח. אל תתבלבל".
כך או כך, גורלו של הערוץ, שוב, עומד על כף המאזניים. שני שותפיו של לאודר בבעלות על הערוץ, יוסי מימן וארנון מילצ'ן, אינם מזרימים עוד כספים שנדרשים לתפעול שוטף, להפקות, לחברת החדשות ולהחזר חובות של עשרות מיליונים. בערוץ מספרים על הפקות שגורלן לוט בערפל, תשלומים לספקים שנעצרו ותחושה של חוסר ודאות. חלק מעובדי הערוץ טוענים שתוכניות הדגל שהעלה הערוץ בשנה החולפת - ביניהן "הכפר", "הרווק" ו"אקסטרים מייקאובר" - התרסקו במבחן הרייטינג ולא הצדיקו את ההשקעה. את המחיר, לטענתם, משלמת חברת החדשות של הערוץ שעלולה לספוג קיצוץ נוסף.
"מעבר לעובדה שכל הזמן ערוץ 10 נתפס בצדק ככישלון עסקי, זה לא אשמת חברת החדשות שלו", אומר עובד בערוץ. "לפי הפרסומים אנחנו אוכלים 90 מיליון שקל על תקציב של 320 מיליון. אני לא יודע מה הנתונים של חברת החדשות, אבל היא בטח לא מפסידה בטירוף. אם היא מפסידה, היא מפסידה בקטן. אני לא רוצה להצביע ספציפית, אבל ברור שמי שעושה 'הכפר', 'אקסטרים מייקאובר', 'הרווק', כל הדברים האלה, ונכשל פעם אחר פעם אחר פעם, הוא אחראי, וחבל שאת המחיר משלמים אנשי חברת החדשות, שהם הלחם והחמאה של הערוץ הזה. הם אחראים לרוב שעות השידור, לרוב המותגים המצליחים של הערוץ. בכל פעם יש איזו תחושה שהנה, מתחילים, וסופסוף יהיה ערוץ מצליח, ואז בועטים להם בראש עם עוד תוכנית הבראה וקיצוצים ואלוהים יודע מה. זה מאוד מבאס, מאוד מעצבן, מאוד מתסכל".
מנגד, גורם בערוץ מייחס את האחריות ללוח השידורים הכושל יחסית להנהלה הקודמת. הפקות חיצוניות, הוא מסביר, הן תמיד נושאת מטוסים כבדה יותר, ולוקח יותר זמן לשנות את הכיוון שלה. "רוב ההפקות שרואים על המסך הגיעו בעידן שלפני רפי גינת, בעידן שבו הפקות הוקפאו והתקבלו החלטות של הנהלות קודמות", הוא אומר. "עונת השידורים הקרובה היא זו שמבטאת את ההחלטות של רפי גינת. זה נכון שיש פער בין רמת הערוץ לחברת החדשות, אבל בזכיינית הדברים משתנים לאט-לאט. תמיד זה כך. ההתקשרויות עם חברות ההפקה הן התקשרויות ארוכות טווח. אתה לא יכול לתקן תוך כדי תנועה. תוכנית בפריים-טיים לוקח בין חצי שנה לשנה להפיק. לכן מה שיש עכשיו על המסך הוא תולדה של שנים קודמות".
כתב אחר בערוץ אומר ש"התסכול הפעם גדול במיוחד לנוכח המומנטום הברור של החדשות. גולן הוא מנכ"ל מצוין שהצליח לחדש ונהנה מתמיכת העיתונאים. אבל גם עם הסקופים שהבאנו לאחרונה לא הולכים למכולת ולא מקבלים רישיון שידור".
ובינתיים, עובדי הערוץ מתמודדים עם בעלים שמעוניין, כמו שני שותפיו, למצוא את דרכו החוצה. מצד אחד, הם אינם יכולים לבוא בטענות לאיש העסקים שהשקיע הון תועפות בעשור האחרון; מצד שני, הפקרתם לא באה בחשבון. "לא מספיק להגיד: 'השקעתי בכם מיליונים וזכותי לעשות אקזיט'", אומר עובד בערוץ. "נכון, זו זכותך לעשות אקזיט, אתה לא חייב להמשיך ללוות את הערוץ, אתה בעל המאה, אבל לפחות תדע מתי לצאת - אחרי הרישיון ולא לפניו - ולפחות תדע איך לצאת. תחפש אדם בעל שיעור קומה וכיס עמוק שיוכל להמשיך לתמוך בערוץ. לתת את הערוץ לג. יפית זה בעצם להגיד: 'אני לא רוצה להיות חתום על הסגירה, שמישהו אחר יהיה. אני, רון לאודר הגדול, לא בכבוד שלי לסגור את הערוץ'.
"העובדים מרגישים שהאחריות מוטלת על לאודר", הוא מוסיף. "שאין לערוץ אבא ואמא אחרים. אנחנו לא הסרנו לרגע את האחריות לגורל הערוץ מרון לאודר. יש ציפייה שאם הוא מוכר, שימכור למישהו עם כיסים עמוקים שיכול להחזיק את הערוץ. אם הוא לא מוצא אדם כזה, שיחכה עוד קצת ולפחות יעביר אותנו את כל עניין קבלת הרישיון. אנחנו עוברים מזיכיון לרישיון, ויש ציפייה שדווקא עכשיו, אחרי שהשקעת חצי מיליארד שקל, תגלה עוד קצת אורך רוח ולא תהיה חתום על סגירת מפעל החיים שלך עצמך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם