האהוב מכולם, הצנוע מכולם: פרידה מאריק איינשטיין
הוא היה נפיל, סינטרה מקומי מעורבב עם אלביס. ברצותו, היה יכול למלא איצטדיונים. אבל הוא בחר להפסיק את המרוץ ולשבת בבית

תמיד כשגיבורי חיינו, הקואורדינאטות של תודעתנו, מסתלקים מן הבמה, נדמה שזה בלתי אפשרי. שקדמונים הם ולנצח יישארו. אבל כמאמר קהלת, "וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים".
את אריק איינשטיין אהבו כולם. גם מי שלא עף על המוזיקה שלו אהב את הבנאדם, העריך אותו. כי אריק לא היה רק הזמר הכי גדול שנולד כאן, זמר מארץ הזמרים, איש יפהפה ומצחיק. הוא היה מענטש. לא היה לו עניין ושייכות עם כוכבות זולה, השקות, מתנות חינם, פלשים ופפראצי. על הצריף של אביגדור בנו מלון.
מותו של ענק - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב:
- נפטר אריק איינשטיין, מענקי התרבות הישראלית
-אבלים על מותו של אריק איינשטיין: "זמר ענק"
- דעה: האיש שיצק תוכן למילה כישרון
זיהינו בו אמת עד כמה שיש פונקציה כזו במציאות. הוא היה נטול דרעק. כך שלמרות הסגידה לתרבות הפלסטיק והרשת, האח הנולד, הסלבריטיז בשקל, על אף שאנו חיים בעולם של לוגריתמים וסיליקון, עדיין יש בנו את המקום שבו אנחנו מעריכים צניעות, כנות, תמימות וחברות.
אין מילה בעברית ל"קול" אבל זו המילה שמגדירה את אריק איינשטיין - קוליות נעימה, רגועה, עם הומור עצמי לא תוקפנית ומשתחצת. הוא היה גבר שגברים אוהבים. אני לא מכיר מישהו שהיה מוותר על אפשרות לצפות איתו יחד במשחק כדורגל (כן, אפילו שהיה אוהד הפועל).
איינשטיין היה נפיל, סינטרה מקומי מעורבב עם אלביס. ברצותו, היה יכול למלא איצטדיונים. אבל הוא בחר להפסיק את מרוץ העכברים ולשבת בבית עם התה והאישה. אפשר לראות בכך החמצה אבל העניין מתגמד נוכח תרומתו העצומה לתרבות העברית. מוזיקה, קולנוע, טלוויזיה. בכל צומת מרכזי. חדשן, פורץ ומתווה דרך, תמיד כחלק משותפות, מפנה מקום לחדשים, מצמצם נוכחות.
סוד הצמצום של איינשטיין: למרות שיכול היה להרשות לעצמו אגו בגודל משאית, הוא מעולם לא התנפח. להיפך, גדלו לידו שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר ועוד רבים וטובים. קול הבריטון, קטיפה חרוכה, הוא תולדות המוזיקה העברית משנות השישים ועד ימינו.
לפחות מחר המוזיקה ברדיו תהיה טובה, אמרתי לאשתי כששמענו את הבשורה המרה. משהו להתנחם בו, בתוך העצבות המתאבכת בשרב כסלו.
