הנחישות של נתניהו לחסל את האיום הקיומי
ראש הממשלה אינו יכול להשלים עם החשש, ששמו יירשם בספרי ההיסטוריה כמי שלא הצליח לשמור על מדינת היהודים מסכנת השמדה
עוד ב-nrg מעריב
- האפיפיור: תפקידים חשובים גם לנשים
- הצעת חוק: הקלה באיסור מכירת סמים
- בכיר בפת"ח: המו"מ - לשחרור כל האסירים
בנימין נתניהו גדל בבית שבו ההיסטוריה היהודית לא הייתה מעולם נושא תיאורטי לשיעור אקדמי. זו הייתה תפיסת עולם, אמונה עמוקה, הבנה חד-משמעית כי "אם ידך לך לא תושיע - לא ישלח לך אל עזרה מרקיע" כדבר משורר חיבת ציון. על בסיס תפיסת עולם זו נתניהו אינו יכול בשום פנים ואופן להשלים עם החשש ששמו יירשם בדפי ספר ההיסטוריה כמי שלא הצליח לשמור על מדינת היהודים מסכנת השמדה. הוא שואף להיזכר בתולדות העם היהודי כגיבור לאומי שהציל את ישראל מהאיום הקיומי, מאובדן.
הוכחה חותכת לאמונתו העמוקה הזו של נתניהו ניתן היה למצוא בדברים הברורים שהשמיע היועץ לביטחון לאומי לשעבר, האלוף (מיל') יעקב עמידרור, בראיון גלוי-לב שהעניק ל"פיננשל טיימס". וכה אמר עמידרור: "יש לישראל מספיק יכולת לתקוף לבד באיראן והיא מסוגלת לעכב את תכנית פיתוח הנשק הגרעיני של איראן למשך תקופה ארוכה מאוד (...) אנחנו לא מבלפים. אנחנו רציניים מאוד ומכינים את עצמנו לאפשרות שישראל תצטרך להגן על עצמה - בעצמה". ובתשובה לשאלה האם נתניהו מוכן לקבל החלטה על פעולה צבאית באיראן, ענה עמידרור: "התשובה היא בבירור - כן".
מבחינת נתניהו, לא רק האיום הגרעיני האיראני הוא סכנה קיומית. נתניהו מבין היטב כי הסיכון החמור טמון בעצם קיומו של המשטר האסלאמי בטהרן, המשלב אידיאולוגיה בלתי מתפשרת הקוראת לחיסולה של ישראל יחד עם מאמץ להשגת יכולת גרעינית. לא זו אף זו. כדי להוסיף חטא על פשע מעניקה איראן סיוע מסיבי בכסף, באמצעים ובאימונים לארגוני טרור שיעים, שהבולט בהם הוא חיזבאללה בלבנון, ופלסטינים, בהם בולטים הגי"האד האסלאמי וחמאס.
השילוב הזה של רדיקליזם אסלאמישיעי, יחד עם חתירה מתקדמת להשגת יכולת גרעינית התקפית והיעדר עכבות להפעיל "נשק טרור", טומנים בחובם סיכונים חמורים לישראל, לארה"ב ולמערב בכלל.
מי שרוצה להאמין כי הסכם הביניים שנחתם בז'נבה יוליך תוך חצי שנה להסכם סופי ומחייב - חי בחלומות.
האמת המרה היא שגם כאשר נציגי המעצמות במועצת הביטחון מנסים להציג בפני העולם מחזה תעתועים כאילו מדובר בחוזה של ממש - הוא יהיה בבחינת טועה ומטעה. גם כאשר קוראים את פרטי החוזה, ברור כי לאיראן אין כל כוונה להתפרק מתוכנית הגרעין שלה. היא מוכנה, לכל היותר, להתחייב - בדיבורים ולא במעשים - לעצור אותה זמנית. זאת, כדי שתוכל לטעון שהיא מאפשרת מו"מ שמטרתו המוצהרת והלא מעשית היא "להגיע להסכם של קבע", שבו היא רואה הכרה דה-פקטו של המעצמות בזכותה להמשיך בהעשרת אורניום.
כדי שלא לשגות באשליות באשר לכוונותיה האמתיות של איראן די להאזין למשנתו המתלהמת של המנהיג העליון, עלי חמינאי, שהבהיר בנאום בטהרן כי ארצו לא תיסוג "ולו במעט" מזכויות הגרעין שלה, וכי היא "תנחית על כל אויב שיתקוף אותה מכה בפנים שהוא לא ישכח". וכדי שלא תהיה טעות, הוסיף הנשיא מספר אמרי שפר שבהם הגדיר את ישראל כ"כלב משוגע חולה כלבת" ו"ישות לא חוקית שנגזר עליה להיעלם מן העולם".
בכל התסבוכת הזו עדיין תלויה בחלל הציבורי שאלה אחת שעליה אין מענה: מה יקרה במישור הבינלאומי והמזרח-תיכוני אם לאחר שהמעצמות יצהירו שהגיעו להסכם סופי לביטול פרויקט הגרעין האיראני, בכל זאת תנחית ישראל, בהוראת נתניהו, מהלומה צבאית משולבת - אווירית, ימית וטילית - על אתרי הגרעין האיראניים, כדי לחסל אחת ולתמיד את האיום הקיומי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם