איך פראייר מנצח בפוקר
סולי נגד "המרחרח": סיפורים מקזינו "סיזר" באטלנטיק סיטי
פול ניומן
למרבה הצער והפדיחה, עוד לא נולד פראייר כמוני על שולחן הפוקר. כל אידיוט זב ומצורע קורא אותי כספר פתוח לילדי כיתה א’. ואחרי שאימבציל עם שן קדמית חסרה ומבט סוטה של טיפוס שמקיים יחסי מין עם מטריות פירק לי משכורת של חודש, נשבעתי שאני עם הפוקר גמרתי. החודש לפני 19 שנה.
וזה קשה, בוודאי כשפוקר הפך לספורט לאומי שבו בכל ערב חמישי גברים חסונים מחסנים עצמם מהתקפי לב באמצעות עישון כבד, שתייה מופרזת וטקסס הולדם בעוד אני מכרסם גזר ומשחק טאקי עם הילדים.
אני לא מתכוון להתבכיין וגם לא מתיימר לנסות לספק הסברים פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים או סוציולוגיים לאופנת הפוקר הישראלית. מה שכן, ברגע ששמעתי על הגאווה הישראלית אמיר להבות, שהגיע למקום השלישי באליפות בלאס וגאס וזכה בסכום של $3,727,823, נזכרתי בלילה שסולי הביס את ה"מרחרח" בקזינו "סיזר" באטלנטיק סיטי.
ניו יורק, 1993: ביקרתי את התימני. אחיו בא מהארץ לביקור עם שני סירים של ג’חנון ובקבוק קולה, ליטר וחצי, מלא בחילבה. אורי וסולי כבר התחילו לאכול. בשגרה הייתה לסולי חנות שמעטס על רחוב 14. התימני עבד אצלו, כך הכרנו. אבל בכל סוף שבוע, סולי היה נוסע לאטלנטיק סיטי לשחק פוקר חצי מקצועני. ביקשתי את עצתו לשיפור כישורי הפוקר שלי.
"הבעיה שלך היא שאתה שקוף" הסביר סולי. "למשל, אתה מדליק סיגריה בכל פעם שבאה לך יד טובה. אבל כשאתה מנסה בלוף, אתה נוגע בפרצוף והיד שלך רועדת כמו יש של זקנה עם פרקינסון שמחזיקה ויברטור. אתה כאילו שולח מברק לשולחן: יש לי חרא יד. מקצוענים קוראים פראיירים כמוך אחרי שני סיבובים מקסימום".
"זה קשה", אני מסכם דרכי בעולם הפוקר.
"קשה? בוא מחר בערב להילטון. תראה מה זה קשה", נאנח סולי. "אני משחק עם ‘המרחרח’, האיש פאקינג מכונת אמת. לא משנה פרצוף פוקר, הוא כמו כלב מריח בזיעה את הפחד. אם הבנזונה לא מצונן הוא טוחן אותי. לא יעזור כלום. אף פעם לא הצלחתי לנצח אותו. אומרים שהוא עבד פעם בסי־איי־איי". בדיוק אז לאורי נדלק רעיון.
הלילה ההוא היה ככל הלילות באולמות הקזינו. הניאונים הבהבו בהתקף אפילפטי. ברוך אתה אלוהי הקפיטליזם 24 שעות ביממה. ניחוח בשמים, זיעה ועשן סיגרים התערבב בצחנת שתן שעלתה מאזור המכונות.
לא ינום ולא יישן שומר המכונה, חלילה יבוא אחר ויאסוף את הפרס הגדול. בשל כך, המשתמשים הכבדים משתינים מאחורי המכונות. זקנות נוירוטיות עם זיעה בריח כוסמת והבל פה של פורמלין משתינות לתוך כוסות פלסטיק עצומות של דיאט קולה, רק לא להפקיר את המכונה.
באולם הפוקר היה שקט הרבה יותר. הדילר ערבב במיומנות נונשלנטית.
ה"מרחרח" ישב במקום הקבוע כשעליו מרוחה בלונדינית עם חזה גרנדיוזי. חזה שהופך אפילו ריצה על הליכון לספורט אתגרי. שזוף כמו עוף בגריל, "המרחרח" לא התייחס. כולו מרוכז בקלפים וברחרוח. הנחיריים הם כלי הנשק שלו, הוא לא נגע באלכוהול, שתה רק מיץ גזר וסלרי טרי. סולי תפס מקום והמהם לעצמו.
2:00 לפנות בוקר: שלוש וחצי שעות חלפו. על השולחן שוכבים שבעים אלף דולר. לא משחק של לווייתנים, אבל סכום יפה. מצבה של גברת בסי לא מזהיר, אבל סטרייט גבוה משאיר אותה בחיים. אחרי וודקה שישית היא בדרך ההגונה להשתכר. מישהו לחש שבשנות ה־70, בסי הייתה נערת הליווי הכי עסוקה ונחשקת במנהטן. עכשיו היא תפרנית שתויה בגרביונים רפויים ועם פרצוף מרוח מסקרה, שמקללת בלחש את הדילר.
צ’ינג, האסייתי, הוא החובבן על השולחן. הפראייר. אף אחד לא הבין מאיפה הוא צץ, אבל כולם נבהלו בהתחלה. חוששים מאיזה גאון מתמטי שמחשב לוגריתמים בתנועה. צ’ינג נראה כך. הוא לבש את המכנסיים כל כך גבוה שהוא היה צריך לפתוח את הרוכסן כדי לשתות. החשד התפוגג אחרי שלושה סיבובים. לא איינשטיין ולא נעלים, סתם אסון מהלך על שתיים. שקוף יותר מרווקה בת 38 בדייט ראשון.
לג’ימי הארמני היה כסף. הרבה כסף. השעון שלו עולה כמו קדילק. משום מה, ג’ימי נהנה להפסיד כסף. אולי קטע של סאדו מאזו, אחרת לא ברור מה הוא עושה על השולחן. הוא לא שווה יריקה.
סולי, האיש שלנו במשחק, ישב על חבילה מרשימה והזיע כמו נערת אולפנה בבורדל. משיער ראשו השחור־מט טפטף שביל זיעה בגוון כהה שגרם לי לחשוב שאולי בגלל קמצנות סולי צבע את השיער במשחת נעליים שחורה.
ה"מרחרח" בקאנטים, והבלונדינית עושה עיניים לג’ימי.
08:00 בבוקר: ג’ימי, הסיני ובסי הם היסטוריה. סולי ו"המרחרח" ראש בראש על כל הקופה. סולי מזיע כמו חזיר יבלות, מטפטף על השטיח אבל הערימה לפניו גדלה והולכת. "המרחרח", חיוור והיסטרי, נוטש את הגזר והסלרי ועובר לבורבון נקי. הבלונדינית נרדמה על הכסא, הציצים שלה שפוכים על השולחן כמו אוזניים של קוקר ספנייל.
סיבוב נוסף. הדילר מחלק קלף ראשון וסולי נכנס כבד בבליינד. "המרחרח" מהסס. כדי לסגור את סולי הוא חייב לשים את כל מה שנשאר לו. אם הוא מפסיד, המשחק נגמר. הוא מנסה לרחרח את סולי, הוא חושד שזה בלוף ומעלה עליו עם כל מה שנשאר לו בקופה. סולי סוגר עליו. "המרחרח" מציג שלושה מלכים. סולי עושה פרצוף עצוב, "המרחרח" נושם לרווחה, ידו מוכנה לאסוף את השלל, אבל אז סולי נוחר בבוז ומציג מול עיניו הנדהמות של "המרחרח" קארה נסיך.
"המרחרח" מתוסכל, מבולבל ועצבני. הוא קם מהשולחן, לא טורח להעיר את הבלונדה שנוחרת. הוא מסנן לסולי: "באמת כל הכבוד. בלבלת אותי לגמרי. אתה מסריח כמו הביצים של מהטמה גנדי".
מה שנכון נכון. סולי הריח כמו הגנגס ביום הביל. הרבה כסף, הרבה כבוד היו מונחים על הכף. סולי דפק את הקופה. מצד שני, אני די בטוח שמאז ולהבא הוא לא הסכים לאכול שוב חצי ליטר חילבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם