ראשי » חדשות » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המצב הכלכלי שוב הביא אדם להצית עצמו

בשנה וחצי מאז שמשה סילמן שם קץ לחייו הציתו עצמם ארבע אנשים נוספים. השבוע היה זה תושב תל אביב שפוטר ונכנע למצב הכלכלי

ביום ראשון האחרון, קצת לפני השעה עשר בבוקר, יצא תושב אחת השכונות הוותיקות בדרום תל אביב מביתו, ולאחר שצעד במשך לא יותר מרבע שעה הגיע לפארק אדית וולפסון הסמוך לדרך הטייסים בעיר. עם הגעתו לפארק, מול עיניהם של עוברים ושבים שעשו את דרכם למקומות העבודה באזור, שפך על עצמו חומר דליק, הצית את עצמו ובתוך שניות הפך ללפיד חי - ומת.

הוא היה אב לשלושה, נהג משאית בעברו שפוטר והפך למובטל. בשעות הראשונות לאחר האירוע המחריד עוד לא ידעו במשטרה את זהותו של האיש; אולם לקראת הערב, כשבני משפחה מאחת משכונות דרום העיר הגיעו ודיווחו על האב שנעדר מאז שעות הבוקר, השוטרים עשו את החיבור. לאחר שהראו לבני המשפחה את המפתחות שנשא עמו ופריטי לבוש שבקושי נותרו במקום, נחרדו בני המשפחה לגלות כי התקווה למצוא את אב המשפחה בחיים נמוגה.

המנוח לא היה מוכר לרשויות הרווחה של עיריית תל אביב. בעירייה אמרו השבוע שהוא ומשפחתו ככל הנראה מעולם לא פנו לעזרה. אבל זה כמובן אינו מעיד על מצבם הקשה. במדינה שבה דוחות העוני בשנים האחרונות מצביעים על עלייה מתמדת של שיעורי העוני בקרב אנשים עובדים, קשה בכלל לדמיין מה עובר על אדם שקם בבוקר ואין לו מקום עבודה ללכת אליו, בוודאי כזה שיש לו אישה וילדים לפרנס.

בחירתו של האיש לשים קץ לחייו ולהצית את עצמו בפארק ציבורי החזירה השבוע את תשומת הלב של גורמי הרווחה והפעילים החברתיים למלחמה האמיתית של מדינת ישראל: מלחמת ההישרדות היומיומית של מאות אלפים (כ-1.9 מיליון אזרחים וילדים נמצאים מתחת לקו העוני) הנאבקים לעבור עוד יום בכבוד ולהביא אוכל לשולחן המשפחתי.

כולם נזכרו השבוע במשה סילמן, שלאחר מאבק סיזיפי מול הרשויות, ובעיקר מול הביטוח הלאומי, איבד כל תקווה לצאת ממעגל העוני שאליו נקלע, ולפני שנה וחצי בחר להצית את עצמו במרכז תל אביב, בעיצומה של העצרת לציון שנה למחאה החברתית. אחד מחבריו הקרובים שליוו אותו בתקופה האחרונה לחייו סיפר השבוע כי הבין בדיעבד שסילמן תכנן היטב את האקט המחריד מבעוד מועד. "הוא אמר שאם הוא יעשה את זה, הוא יעשה את זה ברחוב, מול קהל גדול", אומר החבר. "הוא אמר שבמדינת ישראל היום, גם אם בן אדם שורף את עצמו, אף אחד כבר לא שם לב".

מאז מותו ביולי 2012, לפחות ארבעה אזרחים ישראלים נוספים, שלא הצליחו לצאת מתהומות הייאוש כתוצאה מקשיים כלכליים, הציתו את עצמם ברחובות הערים. עצוב לומר שהמקרים הללו עברו מעל הראש של החברה הישראלית. המקרה האחרון זכה לאזכורים פה ושם בעיתונות, אבל הוא אפילו לא דגדג את הבאזז התקשורתי חסר הפרופורציות בכל כלי התקשורת וברשתות החברתיות, שעסקו בזהותו של "הזמר" ובמעשים שביצעו לכאורה הוא וחבריו באותן קטינות.

ההצתה העצמית של תאודור זוזיליו לפני כחודש בשכונת שפירא בתל אביב, לאחר שנקלע לחוב של 11 אלף שקל בשל שכר דירה ולא עמד בלחצים שהופעלו עליו, זכתה אמנם לאזכור נרחב ב-nrg מעריב, לסיקור נרחב בידי העיתונאי נתן זהבי ולכתבה אחת בערוץ 10 - אבל לא יותר מכך. על אירוע ההצתה העצמית של תושב נתניה בספטמבר האחרון ספק אם שמע בכלל מישהו שאינו נמנה עם מכריו. גם מותו של עקיבא מפעי, נכה צה"ל שהצית את עצמו למוות כשבוע בלבד לאחר סילמן, לא זכה להיכנס לסיכומי השנה של אף אחד מכלי התקשורת ולא תפס מקום כלשהו בתודעתו של האזרח הישראלי הממוצע.

"בעיית העוני בישראל לא פה מהיום, היא רק הולכת ומתרחבת, וזה קורה בעיקר בעשר השנים האחרונות", אומרת הרב עידית לב מארגון "שומרי משפט" - רבנים למען זכויות אדם. "אבל בשנה-שנתיים האחרונות אנחנו מרגישים את הייאוש שהולך וגובר אצל האנשים שמגיעים אלינו".

לב, המסייעת רבות לאזרחים שנקלעים למצוקה כלכלית מול הרשויות, הכירה היטב את משה סילמן ותהתה השבוע מה עשו חברי הממשלה, שרי האוצר, הרווחה, הכלכלה וחבריהם כדי לנסות לצמצם את ממדי העוני בישראל.

25 אחוז מהאוכלוסייה הכללית חיים בעוני, בהם 20 אחוז מהמשפחות וכ-35 אחוז מהילדים. "בתקשורת מדברים על יוקר המחיה ומחירי הדיור, גם השרים מדברים על זה, אבל בזמן שהם מדברים יש אנשים שחיים את המציאות הזאת מדי יום", אומרת לב. "אלה לא סיפורים; אנשים באמת לא קונים תרופות כי אין להם כסף, לא משלמים משכנתה כי אין להם כסף, ומתחילים להסתבך במפולת כלכלית. כשהממשלה באה ונלחמת בקצבאות ולא מספקת כל פתרון אחר, התוצאה היא שלאדם שחי בעוני בישראל אין היום דרך לצאת מהמצב הזה. היום הייתה אצלי אם לשני בנים שלא עזבו את הבית כי אין להם יכולת לעשות זאת. היא מתחילה כל חודש עם קצבה של 4,200 שקל . איך אתה חושב שהיא מסיימת אותו?"

מיכל קרומר-נבו, עובדת סוציאלית בהכשרתה ואחת החוקרות הבולטות באקדמיה בתחום העוני בישראל, סיפרה בכנס שהתקיים לאחרונה ועסק במאבק בתופעה כי באחד המפגשים שלה עם אדם שחי מתחת לקו העוני היא שאלה אותו מה זה בשבילו מקום טוב לגור בו. התשובה שלו הייתה פשוטה: "מקום שאין בו תחנת סמים בדירת קרקע".

קרומרנבו סיפרה כי הופתעה מתשובתו של האיש. לשאלתה מדוע הוא נשאר לגור שם עם ילדיו, ענה כי אין לו שום אפשרות אחרת. "כל אחד מאיתנו - גם חוקרי האקדמיה, גם אנשים אמידים - כולנו תלויים באחרים", אמרה קרומר-נבו. "אם זה בהורים שלנו, בהורים של בני הזוג, בבני הזוג או בעבודה שלנו שמכניסה לנו משכורת קבועה. אבל למי שאין הדברים האלה - אין במי להיתלות. האנשים שחיים בעוני מסתכלים על המדינה ומבקשים ממנה לעזור להם כי אין להם משהו אחר".

בכנס שדרות לחברה שהתקיים השבוע עסקו לא מעט בעוני בישראל. שר הרווחה מאיר כהן יודע היטב איך העוני נראה. בתפקידו הקודם כראש עיריית דימונה הוא ראה מה קורה למי שמגיעים בייאושם ללשכת ראש העיר וללשכת הרווחה. כהן מנסה כעת לעשות דבר שלא נעשה כאן מזמן: להציב את המאבק בעוני כיעד לאומי, וגם לעמוד בו.

שר הרווחה, שבראש מפלגתו עומד שר האוצר שתמך בקיצוץ קצבאות הילדים, יודע היטב שאם המדינה לקחה מהמשפחות את הקצבאות שסיפקו להן עוד כמה מאות שקלים בחודש, היא חייבת להשיב אותן לאזרחים שארוחת הערב לילדיהם תלויה בכך. הוא גם מבין כי משרד הרווחה לעולם לא יוכל לעשות זאת לבדו, ולכן ישנם ניסיונות אמיתיים להוציא לדרך תוכנית לאומית בשיתוף משרדי הממשלה כולם: החל ממשרד ראש הממשלה ועד למשרדי האנרגיה והתחבורה. התוכנית המדוברת תנסה לצמצם את שיעורי העוני בישראל, שמככבים לרעה בכל מדדי העוני והאי-שוויון של ה-OECD.

"עד היום העמותות נכנסו לכל מקום שממנו המדינה יצאה. לא ברור לי למה מדינת ישראל לא לוקחת אחריות על השאלות החברתיות. אוי לה למדינה שבה בעל המאה הוא בעל הדעה", אמר השבוע כהן בנחרצות. "כשהייתי ראש עיר בדימונה אנשים מתו כי לא היה רופא בלילה, מכיוון שהממשלה חשבה שבערים כאלה אין צורך ברופא בלילה. כשפניתי לממשלה אמרו לי לחפש פילנתרופ, ובאמת רק כך בנינו מרכז רפואי. משרד הרווחה הפריט את עצמו לדעת בשנים האחרונות.ההפרטה היא הסימן למדינה שאומרת'אנחנו מתנערים מאחריות'".

בשבוע הקרוב תתכנס לראשונה הוועדה למאבק בעוני, שאותה מינה לאחרונה כהן, ובראשה יעמוד אלי אלאלוף, חתן פרס ישראל למפעל חיים, שפעל רבות בעבר לחיזוק החברה והחינוך בישראל. כשנשאל אלאלוף השבוע מדוע לקח על עצמו את המשימה שנראית כיום בלתי אפשרית - לגבש תוכנית שתצמצם את ממדי העוני בישראל - השיב שכאשר קיבל את הטלפון משר הרווחה חשב על אמא שלו. "גדלתי במשפחה מאוד ענייה במרוקו, עשרה אחים כשאני התשיעי, עם אם חד-הורית מגיל 38", מספר אלאלוף, "אבל אף פעם לא הרגשנו עניים, כי הייתה קהילה שתמכה בנו. אני אומר: בהחלט, אפשר להוציא אנשים מהעוני".

אלאלוף לא מתכוון לבזבז את זמנו או את התקציבים שהועברו לטובת הוועדה. "אנחנו רוצים בתוך כמה חודשים להגיע למצב שבו נוכל להוציא לדרך תוכנית לאומית, אבל היא תוכל לעבוד רק אם כל המערכת תתחיל להתמודד עם העוני. אני רוצה לא רק שהביטוח הלאומי ומשרד הרווחה יפרסמו דוח בכל שנה, אלא שראש הממשלה ייתן דין שנתי על מצב העוני בישראל, ומה הוא וממשלתו עשו כדי לצמצם אותו. העוני הוא לא רק נתון סטטיסטי. זה מצב חברתי, וזה מצב מאוד מסוכן".

במהלך הכנס השבוע הציג מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי שלמה מור יוסף את מסמך העקרונות שחיברו אנשי מנהל המחקר והתכנון במוסד: כ-30 סעיפים שונים והמלצות לפעולות רוחביות שעשויות, אם ועדת אלאלוף והממשלה בעקבותיה יאמצו אותם, להביא בתוך עשר שנים לכך ששיעור הילדים העניים במדינה יקטן במחצית - מ-35.6 אחוז כיום ל-19 אחוז , שהוא שיעור העוני הממוצע בקרב ילדים במדינות ה-OECD. אבל גם מור יוסף, כפי שרמז השבוע, יודע שבסוף הכל עניין של מדיניות.

אחרי שהכלכלן הראשי במשרד האוצר סיים את נאומו בכנס, שבמהלכו הצביע על לימודי הליבה והתמקדות בחינוך לאורך שנים כפתרון העתידי לשיעורי העוני הגבוהים בישראל, ואף כינה לתדהמת המאזינים את העובדה ששיעורי העוני בשנים האחרונות יציבים כ"סיבה למסיבה", השיב מור יוסף ואמר: "בסופו של דבר, כשהעם בוחר ממשלה, הוא בוחר גם גישה כלכלית-והעם בחר. אני לא יכול לבוא למנהלי סניפים ולבקש שיגידו לאזרחים שעוד 15 שנה, אחרי השינוי שיביאו לימודי הליבה, יהיה יותר טוב. אנחנו צריכים לספק פתרונות למה שקורה היום, כי כשאנחנו מסתכלים על הדוחות אנחנו לא גאים. אין לנו פתרונות קסם, אבל הגיע הזמן לשים את הבעיה על השולחן ולהתמודד איתה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...