ראשי » חדשות » בארץגלוש ב - nrg מהסלולר

איבדה 8 בני משפחה בפיגוע: למה אני נשארתי?

נוי אילן, שאחיה ואחותה נהרגו בפיגוע במרץ 2002, מסיימת קורס קצינים ומתגעגעת. "לא הגיוני שאחי לא זכה לעלות על מדים ואני כן"

"אני רוצה לדעת למה נשארתי בחיים", אומרת נוי אילן. "עד היום אני לא מבינה. אני כל הזמן שואלת למה אני נשארתי, למה דווקא אני. אלה שאלות שלא נגמרות". היא הייתה בת שמונה כשמחבל התפוצץ בשכונת בית-ישראל שבירושלים במרץ 2002. לידור, אחיה הבכור, תלמיד כיתה ה,' בן 11 פחות חודשיים, נהרג. אחותה הקטנה אוריה, תינוקת בת שנה וחודש שלא ידעה עדיין ללכת או לדבר, נהרגה גם היא.

11 בני אדם נספו בפיגוע במוצאי השבת החורפית ההיא, שמונה מהם בני משפחתה של נוי אילן: בני דודים, דודים ודודות. "שכול מתומן", קוראת לו נוי. "כל הזמן אמרו: 'הם נהרגו כשהם היו קטנים, הם נהרגו כי היו יהודים. הם הרוגי מלכות"', סיפרה נוי השבוע. "ואני שאלתי את עצמי: אם הם כאלה, אז מה אני? למה אני נשארתי? ואם נשארתי, מה זה אומר? אפילו קינאתי באוריה אחותי, שהיא עם לידור. הם יחד למעלה ואני לבד".

היו לך רגשות אשמה?
"ברור, גם היום. זה תמיד חוזר לאותה נקודה - למה אני פה והם לא".

מה הרגשת כשחגגת 11 ו"עברת" אותו בגיל?
"היה לי קשה נורא - פתאום להיות גדולה יותר ממנו. אני זוכרת שתמיד שאלתי את אמא שלי: 'אמא, עכשיו אני אהיה גדולה יותר מלידור?' לפעמים אני כועסת עליו. אני חושבת: למה השארת אותי פה, את אחותך הקטנה? הוא היה אחי הבכור. תמיד ציפיתי לשמוע ממנו את כל התשובות. הסתכלתי עליו מלמטה למעלה. הערצתי אותו. הוא היה כל העולם שלי. פתאום הוא איננו, ואני צריכה להיות גם הוא וגם אני".

11 שנים וחצי עברו מאז האסון. באביב שעבר חגגה נוי אילן יום הולדת 19. בימים אלה היא מסיימת קורס קצינים. "ניצחון", היא מתארת את שהרגישה על מגרש המסדרים בבית הספר לקצינים, בה"ד 1.

"אני עומדת על רחבת המסדרים גם בשביל לידור", היא אומרת. "אני שם, ואני כל הזמן בוכה. למה אני זכיתי והוא לא? למה הוא לא זכה לעלות על מדים ואני כן. אני עושה כל כך הרבה דברים לפניו. זה לא הגיוני".

אנחנו נפגשים בבית משפחת אילן בראשון-לציון, בית פרטי מטופח ורחב ידיים. לפני כמה שנים עברו לכאן מהפנטהאוז שבו גרו בזמן הפיגוע. על הקיר, באמצע גרם המדרגות שמוביל לקומה השנייה, תמונות גדולות ושוברות לב.

אלה התמונות האחרונות של אוריה ולידור. זו תמצית הגעגוע: ילד יפה עם מבט שובה, ותינוקת חייכנית. אחרי הפיגוע נולדו לרונית ושמעון אילן, הוריה של נוי, שני ילדים חדשים. שלו, הגדול, היום בן עשר, וטליה בת תשע. כששואלים אותה על משפחתה, נוי אומרת שהם חמישה ילדים.  

שמעון ורונית מלווים את הריאיון. מאז הפיגוע חייהם חצויים לשניים. "כאילו לקחו לנו חלק מהגוף", מסכם שמעון אילן, ואשתו רונית מאשרת בצער. "המשכתי בחיים, אבל בפנים אני נכה". חלק מהדברים שנוי אומרת   על הפיגוע חדשים להם.

"אנשים קרובים שואלים אותי: 'למה אתם לא מדברים על זה בבית? אתם יכולים לעזור זה לזה"', אומרת נוי. "אני תמיד עונה שאי אפשר, אי אפשר לדבר כי זה נורא כואב".

נוי שונאת פרסום, ותקופה ארוכה היא סירבה להיחשף. "אבל אני מפחדת שיתרגלו לזה שלידור ואוריה לא פה", היא מסבירה את הסכמתה לריאיון. "אני רוצה שאנשים יזכרו שהייתה פה פעם אינתיפאדה שנייה, שפעם משפחות שלמות נהרגו ותינוקות וילדים מתו. אני רוצה שיזכרו אותם, שאנשים ידעו שפעם זה היה אחרת. פעם היו לי עוד שני אחים".

כששואלים אותה למה היא הכי מתגעגעת, היא עונה שזה לא נגמר. "רשימה אינסופית", היא אומרת. "הכי-הכי, לתחושה הזאת שיש אח גדול. זה תמיד שובר אותי. לכל החברות שלי, ככה יצא, יש אח גדול. אני רוצה שגם לי יהיה אח גדול, משלי".
  
הריאיון המלא - יום שישי, ב'סופשבוע' של מעריב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...