מפלגה אוכלת יו"ריה: האם יחימוביץ' בסוף הדרך?
לא משנה מי ייבחר מחר בפריימריז בעבודה, המפלגה לא תצליח לצאת עם מנהיג שיצטייר כמועמד לראשות הממשלה
זה מסובך. וכך מחנה יחימוביץ מציג יתרון צפוי של כעשרים אחוזים ומחנה הרצוג מגיב בהצגת יתרון של כמה אחוזים שלו. והמשכיל בעת ההיא יידום ולא יציג שום תחזית. הבעיה של העבודה היא שמי שלא ייבחר - המפלגה לא תצא מהבחירות הללו עם מנהיג שיצטייר כמועמד מתאים לראשות הממשלה. סקרים שלא מטעם שנעשו בחודשים האחרונים מלמדים שיחימוביץ' והרצוג אינם נתפסים בציבור כמתאימים להחליף את נתניהו. היורשים הפוטנציאליים שלו נמצאים במפלגות אחרות, והשמות ידועים. בשביל מפלגת שלטון היסטורית השואפת לחזור אליו זו בשורה רעה.
אפשר לכאורה לטעון שמי שייבחר עתה למנהיג העבודה יוכל לבנות עצמו במשך ארבע השנים שעד הבחירות הבאות כמועמד מתאים ומוביל לראשות הממשלה. ספק רב. ראשית, הבחירות עלולות להיות הרבה קודם. שנית, משקל ניכר באי התאמת יחימוביץ' והרצוג להנהגת המדינה בעיני רוב הציבור, יש, להערכתי, לאופי, לתכונות וליכולות שונות שיש או אין לשניהם, ואת זה לא ניתן לשנות. שלישית, מי אומר שזה שייבחר מחר יישאר בתפקידו עד הבחירות הבאות, יהיו כאשר יהיו? הרי מדובר במפלגת עבודה.
ואכן, אם העבודה חפצת חיים, רצוי לה שעד הבחירות הבאות תבנה לעצמה מנהיג בעל תכונות ויכולות מוכחות וכושר מנהיגות וכריזמה, שיתקבל בציבור כמועמד סביר לראשות הממשלה ויוכל להוליכה לניצחון. אם לא תעשה כן - "הלך עליה".
רק לעתים נדירות מאוד קורה שכל מילת שבח שאומרים על אדם שהלך לעולמו היא אמת לאמיתה ואין בה אף שמץ של "אחרי מות קדושים". זה קרה השבוע עם פטירתו של יחיאל קדישאי, מזכירו וראש לשכתו של ראש הממשלה מנחם בגין. איש אמת, חכם, הגון, צנוע, מסור לתפקידו, מאיר פנים, עוזר לנצרכים, אהוב על חברים ויריבים כאחת, ציוני אמיתי ועוד ועוד. הכל נכון. אני מעיד על כך מעבודה כעיתונאי מולו במשך שנים.
ומתוך עבודה זו אוסיף שבחים משלי: לשכת ראש הממשלה היא זירת קרב מועדת לפורענות. מתנהלים בה לא אחת "קרבות דמים" בין בעלי תפקידים שונים על מעמד ועל סמכויות ועל קרבה לראש הממשלה. לא בלשכה שיחיאל עמד בראשה והישרה מרוחו הטובה עליה (וגם בזכות ראש הממשלה בגין).
יחיאל , מניסיוני, לא שיקר מעולם לעיתונאי. לכל היותר לא אמר את הכל או סרב להשיב. יחיאל לא עשה קריירה פוליטית מקרבתו לבגין ומתפקידו כראש הלשכה, כפי שעשו לא מעט מיורשיו שראשות לשכת ראש הממשלה או כהונה כמזכיר הממשלה שימשו להם מקפצה למקום טוב בחיים הפוליטיים. יחיאל מעולם לא עשה עצמו בגין. אף פעם לא דיבר "בשם הגבורה" בלי שהוסמך לכך.
הכרתי במהלך השנים ראשי לשכה ומזכירים ויועצים של ראשי ממשלה ושל שרים, שעם הזמן נוזל מסוים עלה להם לראש ובלבל את דעתם. הם האמינו שהם יודעים את מחשבותיו של הבוס ורשאים לומר דברים בשמו גם ללא כל הסכמה והסמכה מצדו. הם הכשילו לא פעם אותו וגם את העיתונאים. יחיאל, שבאמת ידע מה בגין חושב, מעולם לא נהג כמוהם. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם