דברים שאולי לא אספר לבני

הנאום שהילד שבדרך לא אמור לשמוע: "בן יקר, עוד מעט תצא לאוויר העולם ותגלה שמדובר בעולם קשוח ומעוות. לצערי ככל שתגדל אתה תבין שלא תוכל לשנות את העולם ושכוחך כבן אדם מוגבל מאוד"

סופ
ליאור דיין | 26/10/2013 13:46 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"הטורים שלך מדכאים מדי", כתבה לי במייל קוראת מרחובות, "אני חושבת שאתה צריך לשבת עם עצמך, לחשוב על דברים חיוביים שקורים בחייך ולהתחיל לכתוב טורים קצת יותר אופטימיים. כל מה שאתה צריך זה לבחור להסתכל על הצד המואר של החיים".

האמת היא שזה לא היה המייל הראשון שקיבלתי שבו נאמר לי שהטורים שלי מדכאים מדי ושאני בוחר להתעסק בכל מה שלא הולך לי במקום במה שכן הולך לי. אז החלטתי לקחת את זה לתשומת לבי ולנסות לכתוב טור אופטימי שידגיש את הדברים החיוביים שמתרחשים בחיי.

מהבוקר אני מנסה לחשוב על דברים חיוביים שקורים בחיי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שעונת האבוקדו החלה - שזה אירוע מאוד חיובי בעיניי. אני מאוד אוהב אבוקדו. מדובר באהבה שהיא מעבר לאהבה לפרי עצמו. לא פחות מהפרי אני אוהב את העץ. כשהיינו קטנים אני ואחי היינו קמים מוקדם ביום שבת בבוקר וצועדים עמוק אל תוך שדות המושב לכיוון מטע האבוקדו. כשהגענו למטע היינו נכנסים מתחת לענפיו של אחד העצים ומקימים "מחנה". מכל העצים שהכרתי - וכבן מושב גאה יצא לי להכיר עצים מסוגים רבים - עץ האבוקדו הוא בעיניי העץ המוצלח ביותר להקמת מחנה.

תמיד כשחשבתי לברוח מהבית היה נראה לי שאם אעשה זאת אברח למטע האבוקדו. לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל היה נראה לי הגיוני מאוד ללכת לשם עם שק שינה, שני בקבוקי מים וסכין - כדי לחתוך את האבוקדו ולאכול - ושכך אוכל להסתדר. זה היה נראה לי הגיוני בצורה יוצאת דופן, ובכל פעם שהרגשתי שהחיים לוחצים מדי, חשבתי על מטע האבוקדו שאליו אברח.
בסוף יצא שקצת גדלתי וברחתי מהבית, אבל לא למטע האבוקדו אלא למקלט של המרכז של המושב, ולמעשה עד היום אני מרגיש שאני בעצם החמצה של עולם הגידולים הטרופיים.
XXX

חוץ מעניין האבוקדו יש עוד עניין שנמצא ברקע של חיי בששת החודשים האחרונים, ואני חושב שראוי לציין אותו ברשימת הדברים החיוביים. העניין שאני מדבר עליו הוא שבעוד טרימסטר וחצי אשתי אמורה ללדת. ואתם יודעים מה מצחיק בהקשר הזה? שכבר עכשיו אשתי הושיבה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא מבקשת ממני שלפחות עד גיל 9 לא אספר לצאצא העתידי - וזה ציטוט ישיר - "את כל מה שאתה חושב על העולם שלנו".

איור: jack tml
איור: jack tml 

ולמה זה קרה דווקא עכשיו? כי רק עכשיו, בשבוע 20, כך הבנו מהרופא, התפתחו מערכות השמיעה של העובר, מה שגרם לי מיד להצמיד הראש שלי לבטן הקטנה של אשתי ולהכריז בטון סמכותי: "בן יקר, עוד מעט תצא לאוויר העולם ותגלה שמדובר בעולם קשוח ומעוות. לצערי ככל שתגדל אתה תבין שלא תוכל לשנות את העולם המעוות הזה ושכוחך כבן אדם מוגבל מאוד. החיים הולכים לכאוב לך, ללחוץ עליך, להעיק עליך, לאכזב אותך, ולא יהיה לך יותר מדי מה לעשות עם זה. הדבר היחיד שתוכל לעשות הוא להיות בן אדם בסביבתך הקרובה: לאהוב בלי מגבלות ולתת מעצמך למען האחר ולהיות כן ואמיתי בכל מחיר. אבל זה לא אומר שאנשים יאהבו אותך בלי מגבלות וייתנו מעצמם בשבילך ויהיו אמיתיים איתך. אל תיקח שום דבר כמובן מאליו ותמיד תהיה מוכן למכה הבאה. תהיה חזק, כי העולם הזה שאתה יוצא אליו, ילד יקר, הוא לא עולם מושלם. רחוק מזה".

"זה שאתה טיפוס פסימי", הודיעה לי אשתי בתגובה לנאום שדפקתי, "לא אומר שגם הוא צריך להיות כזה".

"אין לי ברירה", השבתי, "זו המציאות והוא חייב לדעת את זה. אני לא רואה טעם להסתיר את זה ממנו. אני רוצה שידע שהתוכניות שהוא יראה בערוץ הילדים והמופעים בחנוכה שהוא ילך אליהם והספרים שייקרא והפרסומות שיטחנו לו את התת־מודע לא משקפים באמת את העולם".
"בבקשה ממך, תן לו להיות ילד, תן לו צ'אנס להאמין בשטויות שמוכרים לו בערוץ הילדים ובפרסומות. לפחות עד גיל 9", אמרה אשתי בתגובה.

באחד הלילות, כשראיתי שאשתי נמצאת עמוק בתוך שנתה, התקרבתי לבטנה ולחשתי: "בן יקר, זה אבא שלך, אני רוצה לספר לך משהו חשוב. איך שתצא לאוויר העולם אמא שלך תתחיל להגיד לך כל מיני דברים על זה שתוכל להיות מה שבא לך בעולם הזה ושיש לך הכוח לעשות מה שתרצה - ובכן, זה לא נכון. אל תקשיב לה. כמו כל המבוגרים גם היא בטוחה שצריך לשקר לילדים. אני רוצה שתדע שאני אהיה כאן תמיד בשבילך, אבל האמת היא שלפעמים זה לא יספיק".

מכיוון שאני יודע שזה לא מספיק, אני משתדל להשמיע לעובר בכל יום מוזיקה בווליום גבוה שאני חש שתכין אותו היטב לעולם שהוא הולך לצאת אליו. את המוזיקה שאני משמיע לו אני בוחר בסגנון גלגל"צי – כלומר, יש פלייליסט שנקבע בישיבות שאני עושה עם עצמי. עד עתה נכנסו לפלייליסט האמנים הבאים: אליוט סמית', ניק דרייק, ניק קייב ועמיר לב. בשבוע הבא תיערך ישיבת פלייליסט נוספת. האמנים על הכוונת: לו ריד, לאונרד כהן ואביב גפן.
 

XXX

בעוד 18 שבועות הוא ייוולד (רגע, נראה לי שעוד לא הכרזתי על זה כמו שצריך: מדובר בבן!) והאמת היא שאני לא יכול להסביר לכם כמה אני מתרגש לקראת המאורע. לפעמים אני סתם ככה יושב מול המחשב ומריץ את הסרטון שקיבלנו כשעשינו סקירת מערכות מוקדמת לפני כמה שבועות.

למי שלא יודע, זה די מדהים: במסגרת הסקירה הטכנולוגיה מגישה לך תמונה בארבעה ממדים של הילד שלך, כולל הפרצוף שלו (שנראה כמו הכלאה משונה בין אי־טי למשה דיין). ובכל פעם שאני צופה בקטנטן הזה פותח וסוגר את הפה שלו כשהוא נמצא בתנוחה של בודהא קטן, אני מתרגש מחדש. לפעמים אני אפילו מרשה לעצמי לחשוב שהעולם שלי יהפוך להרבה יותר טוב כשהוא יצא החוצה. נכון שמדיווחים שונים של חבריי, שהם כבר הורים, עולים סיפורי אימה שמזכירים מאוד את הסיפורים שסיפר לי פעם חבר לאחר שעבר "שבוע שבי" במסגרת קורס טייס, אבל אני פשוט לא יכול לחכות כבר לרגע שבו הדבר הזה יצא החוצה. אף שיש חיכוך מסוים בין הסברה האישית שלי כי העולם הינו מקום מעוות לבין האקט של להביא ילד לעולם, אני חייב להגיד שבסופו של דבר, מבעד לענני הציניות והפסימיות, אני מאמין שהחיים הם חוויה מרתקת שהייתי רוצה שבני יחווה.

ואם יש דבר אחד שאני מאחל לו במסגרת החוויה הזו, הרי זה שימצא את מטע האבוקדו שיוכל לברוח אליו בדמיון או במציאות.

lior.dayan@maariv.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ליאור דיין

צילום: .

בן 29, כותב במעריב. גובה: 1.75. אביהם המאמץ של החתולה עליזה סגמן ושל הכלב אורי

לכל הטורים של ליאור דיין

עוד ב''דעות''

פייסבוק