ורדה רזיאל ז'קונט: אני אגיד מה שאני רוצה ואם צריך אשב בבית
אחרי שצידדה בהורים שחשבו להכות את ילדיהם והאשימה מאזינה שהיא מגזימה בתלונתה על אונס, הושעתה כוכבת הרדיו משידור. בראיון מיוחד היא מגנה על עמדותיה ומסבירה את הפופולריות שהיא זוכה לה בגיל 73
כל כך טוב היה, שניסתה גם טלוויזיה. המסך הכחול ליטש את החיסול הממוקד, עידן את הסגנון והפך את הפסיכולוגית הלוהטת ליצור כלאיים ממלכתי, משהו בין חיים יבין לד"ר פיל. "כל הזמן אמרו לי, תהיי יותר כמו ברדיו, פחות מאופקת, יותר אימפולסיבית, יותר מניאקית. אז ויתרתי על המסננת. הבנתי שכנות הפכה להיות מטבע עוברת לסוחר".
14 שנה הגישה רזיאל-ז' קונט תוכנית ייעוץ אישית ברדיו ללא הפסקה (103FM). המאזינים שלה סמכו עליה שלא רק תקשיב ותהנהן אלא תתייחס במלוא הרצינות וגם תיקח קצת ללב. "אני לא סתם מחרפת ומגדפת, אני מעורבת מאוד ולכן מגיבה מהבטן", היא מסבירה את פליטות הפה שלה, שפעם אחר פעם הפכו לשערורייה ותפסו כותרות. "אני אישה פשוטה שאומרת את האמת שלה, והיום זה נחשב בון-טון. אז אני מרוצה".
ברשות השנייה מרוצים פחות. בחודשים האחרונים הצטברו תלונות רבות נגד רזיאל-ז'קונט תחת הכותרת "התבטאויות חמורות בתוכנית". פעם אחת ייעצה למאזינה לאסוף כמה שיותר חוויות מיניות, כדי לא להפוך חיזור תוקפני ומגונה לטראומה של חייה. באחרת הואשמה שלא התנגדה להכאת ילדים. התגובה לא איחרה לבוא ובראשית החודש הודיעו מנכ"ל הרשות השנייה ומנכ"ל תחנת הרדיו על השעייתה של רזיאל-ז' קונט לשבועיים, צעד חריג בחומרתו ברדיו האזורי.
רזיאל-ז'קונט נדמית אדישה לכל הסאגה. "יש היום קבוצה בפייסבוק שנקראת ?ורדה מפוטרת עד סוף השבוע'", היא אומרת. "יש אנשים שמתעבים את נוכחותי בתקשורת, לא סובלים אותי, מתים שאני אזרק וככל הנראה מקשיבים לי בנאמנות, אחרת למה הם מתעסקים איתי בכלל? אני לא שר האוצר, אני לא ראש הממשלה. אני בסך הכל שדרנית קטנה בתחנת רדיו מקומית. אל תקשיבו לי אם לא בא לכם עליי".
זכותו של מאזין להקשיב ולמחות.
"אני לא נהנית כשאני מגגלת את עצמי ויוצא שאני אומרת להכות ילדים ולאנוס נשים, כשכל זה הוא סילוף מוחלט. מצד שני, כשהמילים מוצאות מהקשרן, באופן פרדוקסלי הן מקדמות אותי. יש מאזינים שדווקא בגלל העיסוק המוגזם בי הופכים אותי לגורו, רואים בי סמכות מוסרית, ויש כאלה שאומרים לזרוק את ורדה. היא פסיכית. היא מזהמת".
ואת ?
"לא נעים, אבל אני צוחקת כל הדרך אל הבנק. להיות בת 73 וכוכבת, בגיל שמזמן הייתי צריכה לפרוש, זאת התשובה הכי טובה למי שיוצאים נגדי. כותבים כל מיני מתוסכלים שמקנאים בי: תזרקו את הזקנה הזו, תפנו מקום לאנשים צעירים ומוכשרים יותר. ואני אומרת, צאו לעבוד ואל תבלבלו את המוח. אתם לא יכולים לעשות את זה טוב כמוני".
בגיל שבו רוב עמיתותיה מתפנות לנכדים, ורדה רזיאל-ז' קונט חיונית ונמרצת. הבעת פניה נערית, גופה גמיש, כמעט היפר-אקטיבי, וכל חזותה אומרת פחזות שובת לב. יש לה בת יחידה, נכדה ונכד, ומעמד שאינו עוצר אותה מלהשתרע בהתפנקות על פינת ישיבה מבולגנת, רגל אחת מונפת באוויר, אחרת מוטלת בפיסוק רחב על המשענת וכל חזותה חצופה ותזזיתית, בדיוק כמו המשפטים שהיא מפזרת ברדיו ששלח אותה הביתה.
"זאת אני", היא מעידה על עצמה בפשטות. "אומרת דברים כואבים אבל גם מוכנה שיגמלו לי באותה מטבע. יש לי צורך עז לדבר את עצמי לטוב ולרע. להתפעל, להתלהב, להחמיא, אבל בשום אופן לא לעשות'לייק' למי שאני מרגישה כלפיו בדיוק את ההפך. אני רוצה לחיות בריאליטי, לא בלה-לה-לנד".
בלי סינון?
"לגמרי בלי סינון זה דבילי. בואי נאמר, פחות סינון מאשר רוב האנשים".
למרות המחיר?
"המחיר עושה לי רק טוב. הרדיו מעניק לי בריאות נפש. התוכנית היא סוג של ניקוז יומיומי של האנרגיות שלי. ההתעסקות בבעיות הקיום מרפאה אותי, לא רק את המאזינים. אני מדברת מעצמי לעצמי, על עצמי. החוכמה היא תכונה חמקנית, וגם אם כתבתי בעבר משהו חכם מאוד בעיתון או בספר, אני שוכחת עד שמאזין מתקשר ומרענן לי את התובנות.
"אני אדם מוחצן. לא רודפים אחריי ברחוב, אני לא דודו טופז ולא נינט טייב. אני לא מגה סלב, אבל אנשים מכל שדרות האוכלוסייה עדיין עוצרים אותי ואומרים לי שהם אוהבים את התוכנית. נחמד שאנשים נותנים לי יחס אישי כי אני מפורסמת. במוסדות הממשלתיים ובביורוקרטיה זה עוזר. לפעמים אני מבקשת תור לרופא, אומרים לי, התור בעוד שלושה חודשים. אני מבקשת בכל זאת, אולי תשתדלו, ואז הם קולטים את השם ושומעים את הקול, והופ, קיבלתי. אנשים עוקבים אחריי, מגלים עניין. גם אם אהיה בקבר, עוד יחשבו שאני משדרת. לפעמים אומרים לי, אני שומעת אותך בכל יום שישי, בזמן הבישול, למרות שהפעם האחרונה ששידרתי ביום שישי הייתה לפני ארבע שנים. זה דבר מדהים. אתה פשוט נשאר בתודעה".
בתור פסיכולוגית אינסטנט?
"אני לא נותנת טיפול פסיכולוגי ברדיו. אני משוחחת עם מאזינים ועונה על מכתבים מתוך הבנה ששום מאזין לא לוקח את דבריי כפשוטם ומיישם אותם עליו ללא כחל וסרק. אני אומרת בתוכנית, קחו את התובנות שלי כעוד משהו בחיים שלכם, כדי שתדעו שיש עוד דעות, עוד מחשבות".
יש שרואים במחשבות שלך הכוונה מקצועית בעלת משקל. זה מחייב אותך.
"לפי זה, אנשים יתגרשו כי אמרתי, אנשים יבגדו כי אמרתי, אנשים ינתקו קשרים כי אמרתי. אני מצטערת, אלו שטויות. אף אחד לא עושה משהו כי מישהו אמר לו את זה ברדיו. לפעמים אנשים עוברים שנות טיפול כדי לעשות משהו חשוב".
לך אין שום אחריות כלפי המאזינים?
"אני לא לוקחת אחריות על מה שאנשים יעשו בהתאם לייעוץ שלי. לא יכולה לקחת אחריות".
אז למה את מייעצת?
"אני נותנת שירות לאנשים שרוצים לשמוע עמדה, תמיכה, קונטרה, שטיפה. מידע. אולי גם חשיבה מסוג אחר. אנשים רוצים לשפוך את הלב. אנשים רוצים לקבל הכלה, חיזוק או לחילופין גימוד של הדברים. אני נותנת שירות, לא טיפול פסיכולוגי".
אבל בתוכנית שלך את מייעצת מכוח המנדט שניתן לך כפסיכולוגית.
"אני לא יודעת מה זה פסיכולוגיה. אני חושבת שחלק מהפסיכולוגיה זה חארטה. זה זבל לא ראוי. לחלק ממה שלומדים בפסיכולוגיה אין שום ביסוס מחקרי, רק מסורות מיושנות. אני מציעה תשובה מיידית, מרוכזת, והפידבק שאני מקבלת על השיטה הזו הוא מופלא. אפילו קיבלתי מכתב לפני שבוע ממאזינים שכתבו:'גור הכלבים שלנו משתולל כל הזמן, אבל בכל יום, בארבע אחר הצהריים, הוא נשכב בשקט על השטיח ומקשיב לך'".
בדצמבר 2012 נמתחה ביקורת על רזיאל-ז'קונט בעקבות ייעוץ שנתנה בתוכנית הרדיו: היא טענה שמאזינה מגזימה בתלונתה על טראומה וסיוטים בעקבות אונס כביכול שעברה. התלונות גררו תגובות נזעמות, הרשות השנייה התערבה ורזיאל-ז'קונט נאלצה להתנצל על הדברים. "לא הכשרתי אונס ולא אמרתי שזה נראה לי בסדר", היא מתקוממת. "תיארתי בתוכנית את הגבר ההוא כאידיוט ומטומטם, ולבחורה אמרתי: אל תהפכי אירוע טיפשי לטראומת חייך".
אונס הוא אירוע טיפשי?
"מי שרצה, לקח קטע אחד מהשיחה והפך אותו לכלי ניגוח בי. מי שרצה לקדם את האג'נדה שלו ולהתבלט פשוט תפס עליי טרמפ".
השנה הואשמה רזיאל-ז' קונט שצידדה בהורים שחשבו להכות את ילדיהם. "היום הרגולציה קפדנית יותר, ולכן הושעיתי", היא מבארת. "הייתה הצטברות של דברים שנראו לא תקינים, אבל אני מכחישה אותם לחלוטין. לא עודדתי הורים להכות את יל- דיהם. הרי מלבד מקרה חריג אחד מעולם לא היכיתי את הילדה שלי. מעולם לא עודדתי גברים לנהוג באלימות כלפי נשים. אני רק אומרת'די להיסטריה', וציבור ענק מזדהה איתי".
לא הבעת תמיכה בהכאת ילדים?
"החוק הגורף נגד הכאת ילדים יצר מצב שבו הורים נמצאים בעמדת נחיתות וילד יכול להתקשר למשטרה ולהגיד, אבא מרביץ לי. אני מכירה סיפורים שיצרו קרע משפחתי במצבים שלא הצדיקו התערבות של הרשויות וגרמו נזק חמור. בנושא איסור הכאת ילדים יש כל כך הרבה היסטריה. אנשים רבים אומרים לי את זה, ולכן אני מרגישה שההתבטאות שלי בנושא הזה מוערכת. יודעים שאני לא מוכנה לשתף פעולה עם הצביעות שהשתלטה על החיים שלנו".
אז למה הושעית?
"כי קל לקחת שניים או שלושה משפטים מתוך קטע שלם, שיש לו התחלה, אמצע וסוף, ולהביע דרכם עמדה שהיא לא שלי. אני נינוחה תוך כדי שידור, אני לא עובדת עם חסמים, אני לא מחנכת הדור ולא מייצגת המוסר. אני אשת מקצוע, אבל גם אישה וגם בן אדם שחי בחברה בעידן מסוים, ולפעמים אני באמת אומרת שהרשות השנייה לא תאהב את זה, אבל אני חייבת להגיד את אשר עם לבי. אלו חוקי המשחק: אני אגיד מה שאני רוצה, ואם יצטברו דברים שמבחינת הכללים לא ייאמרו, אשב שבועיים בבית. וזה בסדר, אף פעם לא לקחתי ימי חופש. אז הנה, סידרו לי".
אפשר להגיד שאת כמעט נהנית.
"אני לא נהנית שמוציאים לי שם רע ושבכל האתרים מסלפים את המסרים שלי, יחד עם זאת אני אומרת: רואים בי אייטם חם, מריחים דם ומתעסקים איתי. יש לזה יתרונות".
כמו מה למשל?
"אם מישהו לא ידע על רדיו ללא הפסקה ושהולך שם אקשן מעניין, עכשיו הוא יודע".
הפה של רזיאל-ז'קונט, הגדול בכמה מספרים ממידותיה המתונות, עורר עליה את פליאת חלק מאנשי המקצוע, שראו בהתנהלותה סוג של מסחור תעתועי הנפש; אבל מנגד הוא גם הפך אותה לכהנת הגדולה של פסיכולוגיית הבזק. סודה קשור בשתי סטיות: סקרנות חולנית עד כדי מציצנות ופטפטת גלוית לב עד כדי אקסהיביציוניזם. היא אינה נחמדה, וגם לא מנסה להיות כזו. אישיותה חריגה והתנהלותה מרגיזה. לעתים היא קוטעת את מאזיניה באמצע דבריהם, פוגעת ומעליבה. האנרגיה שלה עצבנית, בלתי נלאית, אבל עם ההצלחה שלה אי אפשר להתווכח.
למה מאזינים מוכנים להיחשף?
"לפעמים יש לזה ערך כי בעצם החשיפה יש איזו אמירה. לפעמים כשמבקשים עזרה ממני, זו גם בקשת עזרה מהסביבה. יש כאלה שאומרים, אני מדבר ברדיו בעילום שם, החברים והמכרים שלי בכלל לא מאזינים לתוכנית, ולא חשוב שלפעמים הם טועים כי הרדיו פתוח במכולת או באוטובוס, אבל השאלות שהם מפנים אליי ראויות ביותר".
למשל?
"אשתי מפחדת לנסוע איתי לטיול ולהשאיר את התינוק לשלושה ימים עם ההורים שלה, פן תיגרם לו טראומת נטישה".
וזה נראה לך נושא ראוי לדיון ברדיו?
"אולי אין להם כסף לפנות לייעוץ פרטני? ואולי אין זמן כי הם ממהרים לצאת לטיול? אמרתי להורים בתוכנית, סעו, תעשו חיים ואל תסבלו מייסורי מצפון. והם יצאו וחזרו וכתבו לי ?היה לנו כיף בזכותך', במקום ללכת לפסיכולוג שיתחיל לנדנד על החרדות שלהם ואולי ימצא סיבה נסתרת שבגללה האישה פשוט לא רוצה לטייל עם הבעל".
איך היית מאפיינת את המאזינים שלך?
"אוכלוסייה מגוונת מאוד. חלקם ברמה גבוהה, ולפי המכתבים גם ברמת אוריינות מרשימה".
את היית פונה לייעוץ ברדיו?
"אם היה מדובר בנושא רגיש, הייתי שולחת מכתב. אבל בשאלות פשוטות יותר לא הייתי מהססת להתקשר".
את פסיכולוגית קלינית?
"אני רשומה בספר הפסיכולוגים, יש לי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית וקלינית, אבל לא עברתי התמחות בפסיכולוגיה קלינית".
למה?
"כי כשסיימתי את הלימודים הייתי בת 37. החזקתי דירה שכורה, פרנסתי נערה מתבגרת והייתי צריכה לעבוד במשרה מלאה. לא הייתה לי אפשרות ללכת להתמחות בבית חולים במשכורת רעב. כשביקשתי לקבל מלגה התשובה הייתה,'ורדה, את כבר מנוסה ומפורסמת. את לא צריכה אותנו'. אחרי כמה שנים היה לי משבר עם הטיפול הקונבנציונלי ואיבדתי סופית את המוטיבציה לעבור התמחות. גיליתי את התרופות הפסיכיאטריות והבנתי שלחלק עצום מהתאוריות הפסיכולוגית אין כלים לרפא הפרעות קשות. ועוד גיליתי ששיטת הטיפול הפסיכולוגי השמרנית יקרה וארוכה, ולפעמים לאנשים אין כסף או זמן להתעסק בסבתות שלהם או בגיל שלוש.
"אז פיתחתי שיטה משלי שמתבססת על ייעוץ מיידי, ממוקד ומעורב. אנשים יכולים להתקשר אליי מהיום להיום ואני אקבל אותם. וכשהם באים אליי הם לא חייבים לקבוע פגישה נוספת. המשמעות היא שאני לא הפסיכולוג שיושב ומפמפם את מקטרתו כשהפציינט מדבר, אלא אני משתתפת, מעורבת. אפילו הלכתי פעם לביתו של מטופל שלי. למטופלת אחרת השגתי טור אישי בגלובס. בזמנו אפילו יצרתי היכרויות בין מטופלים".
ומה אומרת הפסיכולוגיה השמרנית?
"חלק מגנים אותי, אחרים מכנים אותי שרלטנית, אבל הרוב מעריכים אותי מאוד".
אכן , הדעות סביבה חלוקות. אוהדיה של רזיאל-ז'קונט רואים בצורת עבודתה סימן לאכפתיות, לכנות וליושרה. מבקריה טוענים שהיא נחפזת מדי לייעץ לאנשים להיפרד מבני זוגם ושידה קלה על שימוש בתרופות פסיכיאטריות. "כשמדברים לאנשים באופן ישיר, לרוב זה מחזק אותם כי השיח הוא בגובה העיניים", היא מחדדת. "אם אני מתעצבנת על מישהו משכיל, מוצלח אבל חסר ביטחון עצמי שאיזו בחורה התעלקה עליו ומנצלת אותו, ואני אומרת לו בעצבים, תגיד לי, אתה אהבל שאתה מרשה לקרצייה הזו לנצל אותך? אז הוא פשוט תופס בצורה הרבה יותר חזקה את הסיטואציה שבה הוא נמצא, כי אני מראה לו שהוא באמת שווה".
יש עוד דוגמאות?
"אם אני אומרת לאישה, את בהמה, איך את נותנת לילד שלך להתעלל בך? היא לא תיעלב, כי היא מרגישה שאני מעורבת רגשית. ואם אני שומעת על אמא שנדנדה לבתה שתתחתן, הבת עוד לא הספיקה להתחתן וכבר היא מנדנדת לה שהיא רוצה נכדים - אני אומרת לה, את אוהבת את הבת שלך בכלל, או שאת עסוקה בלספק את הרצונות שלך? "
רזיאל-ז'קונט נולדה ונותרה זעירה. הוריה פיטמו אותה בזריקות ויטמינים ובהורמוני גדילה, ועדיין היא הייתה רזה, נמוכה ובעיקר לא אהודה. "עד גיל 30 חוויית הקיום שלי הייתה של לכלוכית, הילדה הבלתי אהודה שחייתה חיים קשים וזכתה בנסיך ובממלכה דווקא בגלל תכונותיה החריגות. לא הייתי פופולרית, וכאישה גברים לא רצו לחיות איתי. להתיידד כן, אבל לא לקבל את המינון בשלמותו".
בגיל 42, 16 שנים לאחר שנפרדה מהמשורר והמתרגם מאיר ויזלטיר, פגשה את הסופר אמנון ז'קונט הצעיר ממנה בשמונה שנים, והתחתנה עמו. מאז היא משתבחת והולכת. "כמו אצל רוב האנשים, יש בי סתירות ענקיות. אני גם קטנונית וגם לארג'ית. גם תוקפנית וכעסנית וגם סלחנית ורכת לב. אני מסוגלת ללכת רחוק בחום כדי לקנות ירקות זולים יותר מאשר במקום קרוב, ויחד עם זאת אני נדיבה מאוד בסכומים גדולים. כאילו יש בי עדיין את הילדה שנולדה ברחוב מלצ'ט ואמא שלה הייתה הופכת את המעטפות כדי להשתמש בהן שוב. אמנון צוחק עליי שאני עדיין הילדה מהרחוב ההוא, עם האמא התופרת והאבא הנגר, שמוותרת על גלידה אם הזמינו אצל אבא שלה פחות משלושה שולחנות".
ולאחרונה ?
"אני יכולה להיות חפיפניקית לא רגילה בכל הקשור לסדר, אבל המסמכים שלי מסודרים תמיד. לאחרונה אני גם יותר פזורת דעת. תמיד הייתי. כששירתי בנח"ל בקיבוץ איילת השחר, היו תעלות נגד התותחים הסורים ואני תמיד נפלתי לתוכן כי לא הצלחתי ללמוד את הדרך, אבל היום זה הרבה יותר גרוע. אני גם עושה עשרה דברים בבת אחת: ניגשת למחשב לכתוב מכתב ואז מגלה את פייסבוק ואחר כך את גוגל. רק אחרי שעה אני אומרת לעצמי, רגע, רגע, הרי רצית לכתוב מכתב. לפעמים אני שוכחת להכין לעצמי שתייה. ובתקופות כמו זו, כשאני מרגישה רדופה בידי הרשות השנייה וחשופה לכותרות מבזות בכל אתרי האינטרנט, אני גם מפסיקה לאכול. תמיד בתקופות של אקשן אני באדרנלין מוגבר, מורידה את הקילו וחצי המיותרים שמטרידים אותי. אני לא נעלבת ולא אדישה. פשוט בסוג של פייט".
את מהרהרת לפעמים ביום שאחרי?
"ברור לי שיבוא יום שלא יהיה יותר ביקוש לשירותים שלי. ייתכן שיגיע רגע שבו אהפוך למיושנת, ללא רלוונטית. מאזינים בארבע אחר הצהריים כבר לא ירצו לשמוע אותי. אני מפחדת מהרגע הזה כי אני רוצה לשלוט במהלך חיי ובהחלטות שלי. אבל אני שלמה עם הידיעה שיש כללי משחק שצריך להתגמש לפיהם.
"דברים רבים משתנים. ירידה בשמיעה, למשל, שמפריעה לי מאוד. בעבר, בזמן שפציינטים היו אצלי, לא רשמתי כלום. זכרתי הכל ואחרי שבוע הייתי יכולה לרשום את תמצית הפגישות של תריסר מטופלים חדשים. לפני שלוש שנים נשברתי כי יכולתי להגיד רגע, ריקי כהן הייתה אצלי אתמול, היה לה סיפור מדהים. אבל מה הוא היה בדיוק? ומאז אני כותבת בזמן השיחה.
"הפחד מהעתיד קיים, והוא בא בגלים. אבל בין לבין אני מאושרת. יש אמירה פסיכולוגית שאנשים מתרגלים לטוב ולכן עם הזמן נהנים ממנו פחות. זה אפקט ההסתגלות. אבל אני אוהבת את החדר שלי, ואת בן הזוג שלי, והילדים והנכדים שלי, ואת היומיום שלי. אהבת נפש. אני אוהבת לשדר ולהנחות ולנגן ולצלם. אני מאודמאוד חיונית, לצד העובדה שאני מפחדת מתלות, מהתנוונות, מט
ת. מישהי כתבה לי בפייס:'זקנתה לא מביישת את נעוריה, כי גם נעוריה לא היו משהו'. אני אכן מפחדת שזקנתי תבייש את נעוריי. כמובן שיהיו שיגידו שאכן זה כך. שאני הולכת ומידרדרת. ואני אומרת: אתם, הטוקבקיסטים המחרפים ומגדפים אותי מול המחשב מחשכת האנונימיות העלובה שלכם, רק מקדמים אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם