לא רק קפה: המדריך ליוקר המחיה בישראל
שבירת השוק ע"י "קופיקס", חשפה את האמת על רמת המחירים במשק. הבנקים, הקבלנים, חברות הדלק והממשלה, הם האחראים
השיטה היא אותה שיטה - בין אם מדובר בקפה, בפנסיות או בדלק. תיאום מחירים ומניעת תחרות אמיתית בשוק. על רקע זה אנו מביאים כאן את המדריך ליוקר המחיה ולפתרונות שניתן ליישם כדי להוריד אותו.
הרווחים העצומים של הבנקים אינם באים יש מאין - הם מגיעים מהכיסים שלנו בצורה של ריביות ועמלות גבוהות. הבעיה מתחילה בכך שהתחרות בין הבנקים במגזר משקי הבית נמוכה מאוד. עסק גדול בישראל יכול לקבל הלוואות ענק בריביות נמוכות, ובמקביל לקבל ריבית גבוהה על מיליוני שקלים בפק"מ. לעומת זאת, דווקא השכירים הקטנים סובלים מפערים עצומים בין ריבית הזכות לריבית החובה.
הבנקים לא ישלמו לנו כלום על הפלוס בחשבון העו"ש, אולם על כל חריגה קטנה לאוברדראפט הם ימהרו לחייב אותנו בריבית מפלצתית של כעשרה אחוזים. לעומת זאת, רוב השכירים יכולים לצפות רק לריבית זעומה של פחות מאחוז אחד על הפק"מ שלהם. על פיקדון שקלי של 200 אלף שקל נקבל רק 1,200 שקל בשנה, אולם על אוברדרפט קבוע של 20 אלף שקל בלבד נשלם 2,000 שקלים בשנה.
הדרך של הלקוח הקטן להתמודד עם המצב הזה היא פשוטה - להתמקח עם הבנק על גובה הריביות והעמלות, ולא לחשוש גם מלאיים במעבר לבנק אחר.
דמי הניהול נוגסים בפנסיות שלנו נתחים עצומים. הפרש של חצי אחוז בדמי הניהול שווה מאות אלפי שקלים בעת היציאה לגמלאות. למעשה, דמי הניהול אוכלים כ-30 אחוז מכספי הפנסיה שלנו, ולכן כדאי להילחם עליהם.
אם תורידו אותם בשליש, תיהנו מפנסיה גדולה במ-100 אלף שקל ויותר. כך, למשל, אדם שמשתכר כ-10,000 שקל בחודש ומשלם דמי ניהול של 0.5 אחוז , יפסיד מאות אלפי שקלים לעומת חברו שמרוויח שכר דומה ומשלם דמי ניהול של 0.25 אחוז .
התחרות בתחום ניהול החסכונות הפנסיוניים אמנם גברה במקצת בעקבות הנחיות חדשות של האוצר המאפשרות לעבור בין גופי ניהול שונים, אך המצב עדיין גרוע. אך אם קבוצה מאורגנת של עובדים תדרוש מקרן הפנסיה הפחתה של דמי הניהול ותאיים בעזיבה, העובדים ירוויחו ביחד מיליוני שקלים.
בפועל, שכירים רבים שיצאו לפנסיה מגלים כי דמי הניהול שלהם זינקו ל-0.5 אחוז (המקסימום המותר בחוק), מאחר שאינם יכולים לנדוד בין הקרנות והתחרות בתחום אפסית. כך מפסידים הגמלאים סכומי כסף עצומים, וחלקם אף מידרדרים לחיי עוני.
האוכלוסייה הצעירה בישראל לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש דירות. המצב עד כדי כך פשוט ועגום. מי שקונה את הדירות עבור הצעירים הם ההורים שלהם, שמכלים לצורך זה את חסכונות חייהם. צעירים רבים פשוט נאלצים לדחות את חלום הדירה ולגור בשכירות, אולם הבעיה היא ששוק השכירות ושוק מחירי הדירות שלובים זה בזה - כשמחירי הדירות עולים מזנקים גם תעריפי השכירות בעקבות הביקוש הגבוה שנוצר בשוק.
בשש השנים האחרונות מחירי הדירות זינקו ב-83 אחוז , ובשנתיים האחרונות בלבד ב-20 אחוז . רוב ההתייקרות נובעת ממחסור בדירות בשוק בעקבות ביקוש עצום, אולם הביקוש העצום נגרם מהריבית הנמוכה על המשכנתאות, שגרמה לזינוק במחירים. עלויות הבנייה והמסים הרי לא זינקו ב-83 אחוז בתוך שש שנים.
כדי לפתור את המשבר יש להגדיל את התחלות הבנייה ב-50 אחוז ולבנות כ-50 אלף דירות בשנה, לעומת כ-30 אלף בלבד שנבנו בכל אחת מהשנים האחרונות. בנוסף אפשר למסות משקיעים כדי להקטין את הביקושים שלהם לדירות; לפרק את מונופול הפרש של חצי אחוז בדמי הניהול על הפנסיה יכול להיות שווה מאות אלפי שקלים המלט ולפתוח את השוק ליבואנים; ולהגדיל את כמות היתרי העבודה לעובדי בניין מקצועיים מסין ומזרח אירופה.
מומחים במשרד השיכון מעריכים כי שילוב של כל הצעדים האלה יעצור את העלייה במחירי הדירות, ואולי אף יוזיל אותן ברמה של עד עשרה אחוזים.
הבעיה היא שלדעת רבים הצמרת הכלכלית דווקא מרוצה מרמת המחירים הגבוהה. באופן זה האוצר נהנה מהכנסות גבוהות ממסי נדל"ן (מס רכישה, מס שבח וכו'), ואילו בנק ישראל מרוצה מכך שהביטחונות שמקבלים הבנקים נגד המשכנתאות שווים כסף רב.
התנודות במחירי הבנזין נקבעות בעיקר על ידי השינויים במחירי הנפט בחו"ל ובשער הדולר בישראל, אבל המחיר הבסיסי נקבע בצורה מעוותת. מרכיב המסים במחיר הדלק מגיע לכ-60 אחוז . עלות הנפט כיום היא 2.6 שקלים לליטר, מס הבלו הוא כשלושה שקלים, המע"מ עולה עוד 1.13 שקל , ומרווח השיווק מגיע ל-70 אגורות.
בהנחה שהמדינה לא הולכת להוריד את המסים על הדלק, הרי שכדי להוריד את מחירו ניתן לפתוח את השוק לתחרות אגרסיבית, שתעשה את שלה. חברות הדלק יסתפקו במרווחי שיווק נמוכים יותר, ותחנות הדלק ייצאו במבצעים כדי למשוך לקוחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם