שחיתות בעיריות: שקיפות היא הכוח היחיד
בעידן שבו לראשי הערים מעמד של "כל יכולים", יש לשקיפות חשיבות עצומה כגורם שמאזן את כוחם
- בג"ץ הדיח את שמעון גפסו ואיציק רוכברגר
השופטים קבעו כי יש חוסר סבירות קיצוני בהישארותם בתפקידם. עם זאת, השניים - חפים מכל פשע עד שהוכח אחרת - הורשו להתמודד בבחירות שייערכו בשבוע הבא. שוב נדרש בג"ץ להכריע בסוגיות שכלל לא היו אמורות להגיע לפתחו. הנוהל הפך לקבוע: הממשלה והכנסת נמנעות מלטפל בסוגיות לאומיות חשובות ולעתים נפיצות, ובג"ץ נאלץ להתערב בהחלטות.
כך היה בנושא גיוס האברכים: רק עתירות חוזרות ונשנות לאורך שנים גרמו למדינה לחוקק חוקים המתאימים לצרכים הלאומיים. וכך גם כאן. מדוע שוב נותר בג"ץ בתור המגן האחרון, וכמעט היחיד, במאבק על טוהר המידות?
בשבוע הבא תעלה לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתו של ח"כ משה מזרחי, לפיה יש להשעות מתפקידם ראשי ערים שהואשמו בפלילים עד לבירור עניינם בבית המשפט. הצעת החוק מבורכת, אך מדוע חברי המועצות המקומיות, הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה או משרד הפנים לא פעלו עד עכשיו במטרה למנוע מראש עיר הנאשם בפלילים לכהן בתפקידו? התשובה לכך היא שהשחיתות ברשויות המקומיות רחוקה מהעין הציבורית. זאת בעוד שדווקא לשלטון המקומי ישנה השפעה מהותית על חיינו, ולפעמים היא רבה יותר משל השלטון המרכזי. למרות זאת, השלטון המקומי כמעט ואינו נתון לביקורת ציבורית יעילה.
הדבר נובע ממגוון תהליכים שהפכו את ראשי הערים למעין שליטים יחידים: בזמן כהונתם אין עליהם כמעט כל איום פוליטי ולא ניתן להדיחם; בשל חולשתן המבנית של המפלגות המקומיות, ראש העיר יכול בקלות רבה לבנות (ויש האומרים, "לקנות") קואליציה הסרה למרותו; החוק הארכאי מאפשר לראשי הרשויות לקבל החלטות בעצמם וכמעט במחשכים; הם שמעסיקים ומפטרים את היועצים המשפטיים והחשבים, ואף מבקר הרשות כפוף אליהם.
בעידן שבו לראשי הערים מעמד של "כל יכולים", לשקיפות חשיבות עצומה כגורם שמאזן את כוחן של הרשויות. לציבור תפקיד חשוב ביכולתו לדרוש שקיפות מנבחריו כאמצעי מרכזי שיאפשר פיקוח ובקרה הולמים על תפקודם. לצורך כך לציבור חייבים להיות כלים אמיתיים לעקוב אחר מהלכי השלטון המקומי.
כל מעשי ראש העיר והמידע העירוני חייבים להיות שקופים ונגישים בקלות לציבור.
בתל אביב, למשל, מאבק ממוקד של פעילים שיצרו עותק אינטראקטיבי לתקציב העירוני, הביא את העירייה להציג ממשק משלה לתקציב. כעת יכול כל תושב לבדוק כמה כסף מקצה העירייה למטרות שונות. זהו תקדים ראשון חשוב שעל עיריות אחרות לאמץ. אולם זהו מעט שבמעט.
העיריות חייבות לפרסם באופן נגיש וקל את כל המידע שהן מייצרות: את סדר היום לישיבות המועצה כשבוע לפני הישיבה לפחות, את המכרזים שהן מפרסמות, את הקריטריונים לבחירת הזוכים, את הנימוקים לבחירתם ואת הפרוטוקולים של כל הוועדות, בדגש על ועדות תכנון ובנייה. זהו תחום בו ראשי עיריות מנסים פעם אחר פעם לנצל את כוחם, ושם הם מסתבכים לא פעם בפרשיות פליליות.
אם הממשלה והכנסת יכפו על העיריות לעמוד בסטנדרטים ברורים של שקיפות המקובלים בעולם, גם רמת השחיתות תפחת. העין הציבורית היא המטהרת הגדולה ביותר, ושכבת מגן אמיתית. כך לא נצטרך להידרש שוב לבג"ץ בתור השומר האחרון של האינטרס הציבורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם