הזכייה בנובל: לצד השמחה, תחושת החמצה על בריחת המוחות

הקושי בהחזרת חוקרים מוכשרים לארץ אינו קשור דווקא בשכר הנמוך שניתן באוניברסיטאות הישראליות. רבים מהם מוכנים לוותר על המשכורת הגבוהה בחו"ל. הבעיה טמונה במספר המצומצם של משרות שמחכות להם בארץ ובמחסור בתשתיות

פרופ' מנחם בן ששון | 9/10/2013 22:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
זכייתם של פרופסור מיכאל לוויט ופרופסור אריה ורשל בפרס נובל לכימיה מזכירה לנו שוב כי המשאב העיקרי שיש למדינת ישראל הוא המוח האנושי. אך לצד השמחה אין להתעלם מתחושת ההחמצה על כך שכבר שנים רבות חוקרים אלה עושים את עבודתם הרחק מגבולות ישראל.

עוד ב-nrg חדשות:
"הקיבוץ לא הסכים לממן לוורשל את לימודי התואר"
יו"ר הפרלמנט באיראן: "נוותר רק על עודפי אורניום"
יחימוביץ': עישנתי סמים קלים כשהייתי צעירה
אריה ורשל, זוכה פרס נובל בכימיה. להשיב את המוחות המבריקים
אריה ורשל, זוכה פרס נובל בכימיה. להשיב את המוחות המבריקים איי.פי

רק השבוע פורסמו נתוני הדוח של מרכז טאוב החושפים את הממדים המדאיגים של הבעיה שבהחזרת חוקרים צעירים שיצאו להשתלמויות פוסט-דוקטורט במרכזי מחקר בעולם. חיוני כי החוקרים הישראלים ייצאו לשנות מחקר בחו"ל וייחשפו לעושר המדעי המצוי שם.

השיח הבינלאומי חשוב על מנת להפרות את החוקרים ולפתח את מחקריהם. לא פחות חשוב מכך, הפעילות המחקרית בחו"ל מאפשרת לחוקרינו להציג את מחקריהם ולזכות במענקים בינלאומיים הנחוצים להמשך קידומם. אך יחד עם זאת, אסור שמצב זה יהפוך לתמידי בעת שהם מבקשים לשוב ארצה.

הקושי בהחזרתם לארץ, בניגוד לטענות המוכרות, אינו קשור דווקא בשכר הנמוך שניתן באוניברסיטאות הישראליות ביחס למוסדות מחקר מקבילים בחו"ל. רבים מהחוקרים הישראלים מעידים לא פעם על נכונותם לוותר על המשכורת הגבוהה בחו"ל ולהחליפה בעבודה אקדמית בישראל, שהיא לא רק מולדתם כי אם גם מוקד עולמי לחדשנות וליצירתיות. הבעיה טמונה במספר המצומצם של משרות ותקנים שמחכים להם בישראל, ובמחסור בתשתיות מחקר מתקדמות שכה נחוצות לביצוע מחקרים פורצי דרך. ועל כך יש לתת את הדעת.
 
מיכאל לוויט. זוכה פרס נובל
מיכאל לוויט. זוכה פרס נובל אי.אפ.פי
לא מדובר בסוגיה שיש לדון בה רק ברמת האוניברסיטאות, אלא בנושא בעל חשיבות לאומית. בסין, למשל, שבה חוקרים רבים עזבו את המדינה, נעשו בשנים האחרונות מאמצים עילאיים להשבתם. הממשל הסיני הבין כי הדרך להפוך למעצמה של ממש עוברת בהשבת החוקרים הביתה ובבניית המעבדות המשוכללות ביותר. והם אכן הצליחו בכך ומתחילים לקטוף את הפירות.

ובאשר אלינו, מדינת ישראל גאה בחוקריה ורוצה להישאר שחקנית פעילה ומובילה בזירת המחקר הבינלאומי. ואולם אם לא נשכיל להשיב לכאן את המוחות המבריקים שעוזבים את מחוזותינו, נדרוך במקום, ובעולם המחקר התחרותי דריכה במקום משמעה הליכה לאחור.

ביותר ממרכז מחקר אחד בעולם יושבים כעת חוקרים צעירים ומבטיחים מישראל שהשלימו את שנות הפוסט-דוקטורט, והם מפכים רעיונות יצירתיים. יום אחד הם יהיו חתן או כלת פרס נובל, אבל עד אז הם מבקשים למצוא מקום בישראל שיקלוט אותם ויעניק להם את התנאים להוציא לפועל את מחקריהם. זו חובתנו לפתוח בפניהם את הדלת ולהכין בעבורם את כלי המחקר ואת סביבת העבודה בנדיבות דומה לזו המזומנת להם במרכזי המחקר בחו"ל.

הכותב הוא נשיא האוניברסיטה העברית

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...