למה יאיר לפיד לא מבין את הישראלים
לפיד לא נאלץ לחזר ולחפש הזדמנויות. הוא נולד לעולם שבו השם שלך הופך את הכל ליותר פשוט. לאנשים כאלה באמת אסור לרדת מהארץ
- בדיקת nrg מעריב: הישראלי הממוצע לא גומר את החודש
כעיתונאי מתחיל הוא לא נאלץ לחזר, להתחנן, לחפש הזדמנות. הוא גם לא למד תקשורת, הוא לא היה צריך. גם כשחקן קולנוע ספק אם הוא עשה אודישנים. לימודי משחק? נו, באמת. כשהוא כתב את המחזה הראשון שלו הוא לא שלח אותו והמתין שמישהו יקרא אותו, זה לא לקח לו חודשים לקבל תגובה. הוא הרים טלפון, המחזה עלה, הקהל הצביע ברגליים וההצגה ירדה.
כשהוא גייס ערבויות למפלגתו הוא לא נאלץ לכתת רגליו, הוא פשוט פנה לחברים ומכרים שהם בעלי הון. כשהוא פרסם בנק הוא קיבל המון כסף שהגיע, ברובו, מהעמלות שהבנק גובה מכולנו. כשהוא רצה לעשות דוקטורט הוא פשוט התקבל. בלי בגרות, בלי תואר ראשון, בלי שום דבר. איפה במקום אחר בעולם הוא היה מצליח לדלג על כל השלבים שכולנו נאלצים לעבור? אין, לא היה מצליח. רק בארץ.
אז החיים של יאיר לפיד זרמו על מי מנוחות מרגע לידתו. במסלול שבו הוא בחר ללכת היה לו הכי קל בעולם. הוא לא ירד על הברכיים, לא עבר הכשרות בשכר זעום של חודשים, לא התקשר מאתיים פעם והשאיר הודעות שאף פעם לא נענו. הוא לא כתב סמינריונים, לא הרגיש מה זה להיות סתם מישהו, מישהו שנורא מנסה אבל הסיכוי שלו להצליח הוא מינורי. אז לו אני יאיר לפיד אני בחיים לא עוזבת. אבל רובנו לא יאיר לפיד, רובנו רק אנחנו. וזהו. וזה לא שאסור להיות בן של, אף אחד לא בוחר היכן ולמי להיוולד. אבל צריך להבין שלמקום שבו נולדת ולמסלול שבו בחרת בעקבות זה יש השפעה עצומה על החיים שלך.
מדינה אינה נמדדת ביחסה לעשירים, לבנים של ולמפורסמים, אלא ביחסה לאנשים הרגילים, לאלו שעובדים קשה ומנסים ומשתדלים. יש הרבה יותר כאלה שמנסים מכאלה שנולדים אל תוך המובן מאליו. ישראל לא נכשלת באופן שבו היא התייחסה ומתייחסת ליאיר לפיד או לדומיו. היא נכשלת במקום של לתת הזדמנות.
יוקר המחיה, הזלזול של מעסיקים בעובדים, המחשבה שאם אתה הבכיר אז מותר לך לקחת ולקבל המון, אלו הן הרעות החולות של הארץ. כי חוץ מזה ישראל היא באמת אחלה מקום. וכן, היא המקום שמרבית הישראלים, גם מי שעזבו, היו מעדיפים לחיות בו. אז אם אני לפיד אני לא עוזבת. אבל אם אני סתם ממוצעת, שלמדה, ושעבדה מאוד קשה יחד עם בן זוגה, ופשוט קרסה בדרך, אני כן מהרהרת או שעושה מעשה.
פעם, כשאנשים היו נוסעים לחו"ל מישהו תמיד היה מבקש מהם שיביאו משהו כשהם חוזרים. עם השנים התחלנו לומר "עזבו, לא צריך, יש בארץ הכל". זה נכון שיש, אבל הרבה יותר קשה להגיע אליו. ולפעמים בלתי אפשרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם