הדיפלומט מטהרן: חסן רוחאני – 100 הימים ראשונים
הנכונות לסגור את המתקן בפורדו, שיפור היחסים עם אובמה, המעורבות במשבר בסוריה, הכרזת חמינאי כי טהרן נגד נשק גרעיני וההיערכות לקראת דיונים באו"ם. האם נשיא איראן מתקדם לעבר הכרה מצד המערב, או פשוט מושך זמן עד לפצצה גרעינית?
-התכנית של נתניהו ל"מתקפת המתינות" האיראנית
-אובמה: "רוחאני מחפש דיאלוג. נבחן זאת"
בתחום מדיניות החוץ, לעומת זאת, נושאת המטוסים האיראנית שינתה כיוון במהירות ובחדות. כאילו הייתה מדיניות החוץ האיראנית אחת ממאות סירות הסער במפרץ הפרסי, הנושאות אנשי קומנדו של משמרות המהפכה שמחכים להזדמנות להתפוצץ לתוך צי האויב.
אז זהו, שהנשיא רוחאני גמר אומר שהסירות הללו יישארו בנמל וצוותיהן יעסקו בסקי מים. רק אתמול (יום ג') פרסם ה"דר שפיגל" כי איראן מוכנה לסגור את מתקן ההעשרה התת-קרקעי העמוק והמשוכלל בפורדו שליד קום, מתקן שאמור להיות חסין להפצצות, במסגרת הסכם על הפרויקט הגרעיני. בתמורה הוא מצפה להפסקת הסנקציות, ובעיקר ביטול הסנקציות הפיננסיות שעושות שמות בכלכלה האיראנית.
העיתונות האיראנית מפרסמת את הידיעות על חילופי מכתבים בין רוחאני לנשיא אובמה. פגישה בין השניים צפויה בקרוב בניו יורק, וזאת אחרי פגישה לבבית בין נשיא רוסיה לנשיא האיראני. רוחאני עצמו, וגם שר החוץ שלו, שלחו ברכות שנה טובה ליהודים, אך לא לישראל.
שר החוץ, מוחמד ג'ואד זריף, הגדיל לעשות והכחיש שאיראן מכחישה את השואה. "מי שתואר כמכחיש שואה", אמר ברומזו לאחמדינג'אד, "הלך הביתה".
כל זה אינו אומר שלא ממשיכים להשליך בוץ על ישראל. העיתון "כיהאן" דיווח השבוע על פגישה סודית של "נציגי סעודיה, ישראל והטרוריסטים הסורים באיטליה", ודוברת משרד החוץ בטהרן מלינה על כך שהמשטר הציוני הוא היחיד במזרח התיכון שלא נצמד לאף אמנה נגד נשק להשמדה המונית, במיוחד לא נשק כימי.
ועוד משהו: הממשל של רוחאני ארגן מערך הסברה כפול ומשומן לקדם את העסקה, הן כלפי הציבור האיראני בבית והן כלפי העולם המערבי. רשת אל-ג'זירה הקטרית באנגלית, שתתחיל לשדר בארה"ב, תצטרף לרשת ההסברה היעילה והמדויקת של איראן כדי לרכך את ההסברה הנגדית.
אומרים שלטיפשים יש מזל. רוחאני אינו טיפש, אבל יש לו הרבה מזל. הוא נבחר משום שכל יריביו נאסרו, והציבור האיראני שינה את דעתו והחליט שלא להחרים את הבחירות לנשיאות ביוני האחרון.
חמינאי, מצדו, החליט שזה הזמן לעבודת רגליים בזירה כדי לבלבל את היריבים מבית ומחוץ. אך המזל הגדול ביותר של רוחאני עד כה הוא התקיפה בגז בסוריה ב-21 באוגוסט.
תמונות הזוועה הובילו למשבר הנשק הכימי. המלחמה בסוריה, שחוללה שמות בדימוי האיראני בעולם הערבי ובמערב, עלתה בחיי אדם ובכסף רב וסיבכה את איראן ברצח עם, נראית פשוטה יותר מבחינה איראנית. פתרון מדיני בסוריה - שיותיר את הציר אפגניסטן - הים התיכון בשליטה אימפריאלית איראנית - יאפשר לרוחאני הרבה מרחב תמרון אצל המנהיג חמינאי.
סוריה הופכת מנטל לנכס, שהרי איראן איננה הבעיה - היא חלק מהפתרון וצריך את עזרתה. כך פעל רוחאני ב-2003 כשסגר הסכמים להקפאת ההעשרה, ובינתיים זרמו משמרות המהפכה לתוך עיראק לחכות לאמריקאים הפולשים עם מטעני צד משוכללים.
הביקורת הגוברת מבית נגד המלחמה בסוריה, שאיימה להפוך לווייטנאם איראנית, מהווה בעיה קטנה בהרבה. עם אנגלית מצוינת, השכלה משפטית אנגלית ואסלאמית, הרבה ברק וניסיון ארוך כאסטרטג מתוחכם, רוחאני מתקרב לאתגרים הגדולים. עד כה הוא דילג על כל המשוכות תוך תמרון יריבים מבית ומחוץ. האם יצליח לרבע את המעגל? האם יצליח לשכנע את המערב כי איראן במחקר תיאורטי, גידול חתולים והפקת סרטים? בעצרת האו"ם בניו יורק נקבל תשובות.
מבחינת מדיניות הפנים האיראנית, היריבות האידאולוגית והפוליטית בין הזרם השמרני, שבראשו עומד המנהיג העליון חמינאי, ובין הזרם הרפורמיסטי, שאותו מובילים הנשיאים לשעבר, האשמי רפסנג'אני ומוחמד חאתמי, הולכת ומחריפה. לאור זאת ובלית ברירה, תפקידו המרכזי של רוחאני הוא גישור.
רוחאני השכיל להבין כי עליו להרכיב ממשלה המורכבת משני הזרמים. הנשיא האיראני יודע שבלי יכולת לתמרן ולגשר בין שני הצדדים, לא תהיה לו התמיכה הדרושה כדי לעמוד בפני כל האתגרים. נושא הכלכלה האיראנית עמד בלב קמפיין הבחירות לנשיאות.
רוחאני, כאמור, הבטיח במצע הבחירות שלו להציג בתוך 100 ימים תוכנית כלכלית מקיפה שתוציא את הכלכלה האיראנית מן הבוץ. הוא הבטיח בין השאר לפתור את מצוקת הדיור באיראן, להמשיך את מתן הסובסידיות, לעצור את עליית המחירים של מוצרי יסוד ושירותים ציבוריים, ואף להביא לירידת מחירים.
בינתיים הוא לא עמד בהבטחתו לבוחר, במידה רבה בשל העובדה שהשמרנים ומשמרות המהפכה שולטים בכל המנגנונים המרכזיים באיראן, כולל הבנקים ותעשיית הנפט. כדי לרכוש מחדש את אמון הציבור האיראני, ובעיקר את לבם של הצעירים, פתח רוחאני בתהליך של "פייסבוקיזציה" של הממשלה.
כחלק ממדיניות של שקיפות ותעמולה פנימית של רוחאני, פתחו שרי הממשלה עמודי פייסבוק אישיים שבהם הם מעדכנים את הציבור על פעילותם. צעד שהביא ללגלוג מצד העיתונות השמרנית על תחרות "מספר הלייקים" בין השרים, והגביר את הביקורת על חסימת הרשת החברתית בפני האזרחים האיראנים. ייתכן אף שסאגת פתיחת הגישה לאתר הפייסבוק השבוע וחסימתו מחדש היא חלק ממאבק הכוחות בין שני הזרמים.
בד בבד רוחאני מנסה לרכוש גם את אמונם של משמרות המהפכה. בימים שלאחר המשבר עם סוריה הופיע רוחאני בפני בכירי הצבא האידאולוגי של איראן, חילק להם מחמאות על תפקידם המשמעותי בעמידה האיתנה של איראן בפני הלחצים האמריקאיים והצהיר שטהרן לא תיסוג מעמדותיה המדיניות.
גם חמינאי מחזק בדבריו את הנשיא וקורא לכולם לתמוך בו. בנאומו אתמול בפני מפקדי משמרות המהפכה ביקש חמינאי, באופן נדיר, שלא יתערבו בעניינים הפוליטיים של המדינה. אגב, חמינאי אמר אתמול: "אנחנו נגד נשק גרעיני, לא בגלל ארה"ב או מדינות אחרות, אלא בגלל האמונות שלנו".
אבל למרות הכוונות הטובות, רוחאני לא הצליח לקדם שום נושא פנים-איראני משמעותי. במידה רבה הוא נמצא במלכוד. הוא מעוניין בקידום רפורמות משמעותיות שייטיבו עם העם האיראני, אבל אין לו את הגיבוי ושיתוף הפעולה כדי להוציא את תוכניותיו לפועל. לכן בסיכום מאה ימיו הראשונים על כיסא הנשיא, זהו נשיא מגשר אך גם נשיא קפוא.
אז לאן הולכת מתקפת החיוכים של רוחאני? שתי אנקדוטות יכולות להאיר את הדרך. מצד אחד, איראן מודיעה כי חתול פרסי ישוגר לחלל על גבי טיל בליסטי. שאפו, למרות שהקוף שצולם חוזר בשנה שעבר ממסע דומה, כנראה לא היה הקוף שיצא אליו.
מצד שני, תאונת דרכים מחרידה השבוע בין טהראן לקום כתוצאה מהתפוצצות צמיג סיני זול של אוטובוס נוסעים. 44 נוסעים נהרגים ורבים נפצעים בשריפה שפרצה כששני האוטובוסים התנגשו בעוצמה זה בזה.
מדוע לעזאזל קונה מדינה עתירת נפט ומרבצי גז, שהצרוף של שניהם הוא הגדול בעולם, את הצמיגים הזולים ביותר שרק אפשר? מחירי הצמיגים עלו בשנים האחרונות באיראן פי עשרה (פי 10!) בשל הקפיצות בשערי המטבע.
האשם העיקרי: הסנקציות ההולכות מתהדקות. אם נחבר את הצמיגים לחתול הפרסי נראה כי הכוונה של איראן להגיע ליכולת סף גרעינית עם האוראניום הרב שכבר העשירו (יש שם די חומר ל-7 או 8 פצצות, אומר האלוף ידלין). במקום חתול שמים פצצה כזאת, ו..בום. הטיל עולה לחלל ומשם יסע לאן שרק יגידו לו.
מה שרוחאני הבטיח מן הסתם לבוס שלו, חמינאי, הוא להשיג עסקת "גם וגם". גם תשתחרר מן הסנקציות ותקנה צמיגי מישלין לכל אוטובוס, ובוודאי לצי המרצדסים המשורייינים שלך שטסים אתך ממקום למקום, וגם יהיה לך כפתור אדום ומתוק ליד השטיח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם