יאיר לפיד הוא היפוכה העקבי של האותנטיות
למה לא צריך להתרגש מהכחשותיו הנמרצות של שר האוצר על העשב המתוק שנהג (לכאורה, לכאורה) לנפס, ומה זה מלמד על אופיו
במקום להסיק את המסקנות המתבקשות מפרשת קלינטון העדיף לפיד מדיניות של הכחשה גורפת. המסר שלו לאומה היה משהו מעין "מעולם לא קיימתי יחסים עם הג'וינט הזה". לנוכח חומר העדויות המצטבר, הפוסט המסוים הזה שהנפיק רובוט ההודעות הפייסבוקי של "לפיד-תדמיות", מסתמן כתמליל החשוד באמירת אי-אמת.
בפלפול חילוץ מסוים על המלכוד שנקלע אליו, הנשיא האמריקאי השרמנטי היה יכול לומר בזמנו; אכן קיימתי מערכת יחסים מזדמנת בעצימות נמוכה. אמנם נגעתי בה, אך זה לא היה מגע של ממש. רוצה לומר, הכתם המרשיע על שמלתה היה תוצאה של התופעה ההתבגרותית הידועה כקרי לילה.
באלתור דומה עשוי היה תמלילן הפוסטים של לפיד לומר משהו כמו: אפשר שמרשי נגע בנערותו בחומר האמור, אך מחמת אסתמה הוא מעולם לא לקח ממש לריאות, זו לא הייתה אפילו חצי שאכטה, יאיר מבקש להודיע כי מעודו לא שאף עמוק. האפשרות הזאת עומדת בתיאום עם ערכת התדמית הכוללת של האיש; הוא מפליא בזגזוגי תדמיות ובדלגנות אלגנטית לעמדות כוח במגרש המשוכות המאוחד תקשורת-פוליטיקה.
הוא באמת לא לקח עמוק מדי את הקיץ של המחאה, הוא לא הביא שק שינה למאהל של רוטשילד וגם עליית מחירי הקוטג' של תנובה או חטיף הפסק זמן לא ממש הזיזה לו. האיש לקח את המחאה, את קשיי החיים הקיומיים של המעמדות הנמוכים ממנו ואת הג'וינטים של צעירותו בחיפוף קליל. הוא השתמש באפיזודות החולפות הללו כמו מתבגרת שרוצה להדביק פלסטר פרחוני על חצ'קון.
כל אלה היו עבורו מעין טאטו זמני נשטף במקלחת. לכן אין להוציא באמת מכלל אפשרות כי אף שיאיר הצעיר נגע בלא מעט ג' וינטים, הוא אולי סתם עשה את עצמו סוחב שאכטות. זה כנראה היה נכון לעשות בזמנו, סתם בשביל החבר'ה.
למה השקר הלבן הפעוט הזה צריך להטריד אותנו בכלל? אחרי הכל, באותה מידה הוא גם לא היה בדיוק קסיוס קליי נגד חלפון בקריירת האגרוף שלו. לכאורה אזרח מן השורה אמור לחשוש לנוכח האפשרות כי אדם המנהל את כל האחזקות האזרחיות שלו באספת בעלי המניות המכונה "מדינת היהודים" חשוד בצריכה לא בהכרח מזערית של קנאביס.
אלא שלנוכח התחזית הסבירה שלפיה שר האוצר המכהן בפועל היה מביא הביתה ציון בלתי מספיק בקושי - לו היה עמיתו למפלגה מחייב בחינות בגרות בכלכלה בתיכונים - דומה כי החשש מפגיעה נוספת מחמת השפעות לוואי סימומיות בטל בששים.
ההפך הוא הנכון, במקרה של בור גמור בכלכלה - דווקא התסמונת של הרצת אסוציאציות חופשיות, האופיינית לשאיפת קנאביס, עשויה להוות נחמה פורתא מסוימת.
יכול משלם המסים הפשוט לומר לעצמו: הממונה על האוצר אינו בקיא במשנתם של פרופסורים לכלכלה ומועמדים לנגידות בנק ישראל, אבל דומה כי הוא מחונן בקצת דמיון חופשי וכלל ניתן להתרשם כי התנהלותו בחנויות דיוטי פרי בנמלי תעופה בהונג קונג מותירה בדרך כלל רושם טוב על הזבניות. יכול האזרח הפשוט לדאוג עוד לנוכח ההשפעה המזקת העלולה לנבוע מדמותו הבלתי פדגוגית של שר מרכזי הידוע בציבור כמי שנצרך לסם אסור.
אלא שהדברים אינם מעוררים כל סיבה אמיתית לדאגה; ראשית, משום שבמבט לאחור אפשר שיחסי האהדה - עד כדי קרבה ממש - ששררו בעבר בין לפיד ובין הקנאביס נבעו מאינטואיציה נכונה ומקדימה את זמנה, שכן במהלך העשורים האחרונים רק התגברה המודעות הכללית להשפעותיו המיטיבות של הצמח.
יתרה מכך, גם אלה המשוכנעים על בסיס שמועות עקשניות כי מערכת היחסים שקיים כבוד השר עם העשב הייתה אינטנסיבית - לא פחות מצריכת האלכוהול שיוחסה בעבר לראש ממשלה קודם-גם הם נוטים להערכה שהשפעתו של הקנאביס מיטיבה יחסית, ושמכל מקום נכון לעכשיו שר האוצר נטש לחלוטין הרגל נערות זה, ומבחינת תדמיתו המתעדכנת תדיר סביר להניח שהוא יחזור בהדרגה ובסבבה שלו לצריכת סיגרים קובניים משובחים כראוי למעמדו הנוכחי.
אם כך על מה בדיוק הזעקה ומה לשמחה תורנית זו עושה? התשובה: התנהלותו של לפיד בפרשת העישונים דומה לתבנית הכללית של מדיניותו התדמיתנית.
האיש הוא היפוכה העקבי של האותנטיות, כלומר הטרמפיסט המזדמן, דלגן הגלים, גלשן המחאות, מהפכן החברבורות. יום אחד הוא עם תנועת האוהלים הרוטשילדית, יום שני הוא מתחכך בחליפות הטייקונים.
לפיד הוא המחאה על שין קוף ריש. היא מעולם לא הייתה תנועת השורשים שלו, אלא הייתה רק ההיי הקליל של הגראס שעבר לו מזמן. האאוטינג המתבקש הנדרש מפרשת העישונים העתיקים אינו אם הוא והגראס קיימו יחסים בעבר (בשפה לפידית ניתן לומר "אני מניח שכן"); האאוטינג הנחוץ קשור בפוזאיות של נבחר הציבור ובקלילות המעצבנת של הנפקת פוסטים לאומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם