המטרה הראשונה: חיל האוויר הסורי
תקיפת מאגרי הנשק הכימי עלולה לגרום להפצתו באוויר ולפגיעה באזרחים. פגיעה באסד תיאלץ את ארה"ב לשלוח צבא שימנע כאוס
תיאורטית, צבא אסד עלול לפתוח במתקפה כימית מהקרקע ומהאוויר. מעשית, מתקפה אווירית היא עבורו אפשרות הרבה יותר טובה - כך לדברי המומחה לענייני צבא, כריס הרמר, מהמכון לחקר המלחמה. אמנם לאסד יש מאות, ואולי אלפי תותחים ומשגרי רקטות שניתן להחביא בקלות ולשגר באמצעותם פגזים בעלי ראשי נפץ כימיים. אבל הרמר סבור כי יעילותם אינה מתקרבת לזו של התקפה מהאוויר.
ראשית, המורדים גזלו שטחים גדולים מצבא אסד, מה שמקשה עליו לפרוס כלים ארטילריים ברחבי סוריה. יתרה מזאת, לכלי הנשק הקרקעיים האלה טווח הרבה יותר קצר מאשר למטוסים. "אם רוצים להשתמש בארטילריה או פגזים כדי לשגר נשק כימי, הארטילריה צריכה להיות מספיק קרובה למקום שבו רוצים לפגוע", אמר הרמר.
לחייליו של אסד יש מספר רב של משגרים ופגזים בדמשק והם יכולים לירות באמצעותם נשק כימי, כפי שעשו לפני שבוע. אבל, לדבריו, "אם הם רוצים להשתמש בנשק כימי במקום אחר, הם יצטרכו להשתמש בכוח אווירי.
"הטקטיקה היעילה ביותר בשלב זה למנוע שימוש בנשק כימי תהיה לפגוע בחיל האוויר הסורי", אמר הרמר. "אני מעריך שאסד פיזר את מאגרי הנשק הכימי שלו במידה כזאת שאין מטרה אחת עיקרית שבה אפשר לפגוע, כך ששימוש בטילי שיוט כדי לפגוע במטרות אינדבידואליות יהיה יקר מאוד".
טוני קורדסמן, הפרשן הצבאי הוותיק מהמרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, אינו סבור שמערכה מהסוג הזה תספיק. "נשק כימי לבדו אינו סיבה להשתמש בכוח", הוא כותב במחקר חדש. "אפילו הפגיעות המוצלחות ביותר של טילי שיוט לא יצליחו להרוס את המאגרים של סוריה.
אין סיכוי סביר שארה"ב תוכל לאתר ולהרוס את כל המאגרים של סוריה בלי מערכה אווירית מסיבית ונוכחות כלשהי על הקרקע. אפילו אם המשטר של אסד לא עשה את המתבקש ובמהלך החודשים האחרונים פיזר בחשאי חלק ניכר מהנשק שלו, לטילי שיוט פשוט אין כוח הרסני מהסוג הזה".
וישנה גם הסוגיה של פגיעה באזרחים. יש חשש שפגיעה במחסני נשק כימי או במפעלים לייצורו עלולה לפגוע או להרוג מספר רב של חפים מפשע, אם הכימיקלים ישתחררו לאוויר. לצבא אסד יש נשק כימי כמו גז סארין וגז חרדל. בעוד שסארין עשוי, במקרים אחדים, להתפזר במהירות רבה יחסית אחרי פגיעה של טיל, לא פשוט להרוס מאגרי גז חרדל ופגיעה של טיל עלולה לשחרר אותו לאוויר.
אפילו אם מספר האנשים שייהרגו משחרור גזים רעילים בעקבות תקיפה אמריקאית יהיה קטן ביחס למספר ההרוגים בתקיפות של אסד, הסערה בציבור שתפרוץ בתוצאה מכך שארה"ב גרמה למותם של אנשים בעקבות הדבר שמפניו היא ניסתה להגן עליהם - תהיה איומה.
הרמר אומר שהוא לא מודאג במיוחד מהנזק המשני כתוצאה מהפצצת הנשק הכימי. הנשק הגרוע ביותר, כמו סארין, מאוחסן באופן כזה שהמרכיבים שלו נפרדים, ביחידות שונות. "קשה יותר להשתמש בנשק הזה מכפי שאנשים מבינים", אומר הרמר.
"פגיעה בו עלולה לשחרר כימיקלים לאטמוספירה, אבל זה לא כמו קרינה גרעינית. נשק כימי יתפזר יחסית מהר". אולם הוא אינו סבור שזה רעיון כל כך טוב. תקיפה מוגבלת, בלי מטרה אסטרטגית רחבה יותר, תשפר אולי את ההרגשה של וושינגטון אבל לא תשנה את מהלך המלחמה.
הרס אמיתי של היכולת של אסד להילחם במורדים ידרוש נוכחות של לפחות נושאת מטוסים אחת, עם מספר רב של מטוסי קרב ומפציצים, בנוסף על המשחתות. המשמעות עלולה להיות גם פגיעה במרכזים פוליטיים, בנוסף לצבאיים, כפי שאומר קורדסמן.
אין סיכוי שאסד יימלט ממתקפה כזאת, אבל בעקבותיה ארה"ב עלולה לעמוד מול משימה של שמירה על הסדר. זאת במקרה שהמורדים יתחילו להילחם אלה באלה בניסיון להשתלט על הכוח. נראה יותר ויותר סביר, אם כן, שאם ארה"ב תתקוף את אסד, לעת עתה זה יהיה מבצע מוגבל שמטרתו להעניש אותו על השימוש בנשק כימי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם