מלא טעם: פסטיבל הבירה במטה יהודה
רגע לפני פסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה, מדברים מנהלי המבשלות על התשוקה לענף ושוברים את המוסכמה שלפיה בירה מחבית עדיפה על בקבוק
"הוא לא היה מאמין שהנכד שלו מפיק בירות". אמיר לב וירון מוסקוביץ' צילום: ג'וד בורמד
מבשלות הבירה הפרטיות עושות לתעשיית הבירה בדיוק מה שעשו יקבי הבוטיק לתעשיית היין. את המפעלים הגדולים, השבויים בפסי ייצור ענקיים של מותגים מסחריים, הן מאתגרות ביוזמות אישיות בשלל סגנונות. אלה קורצים לחובבי הבירות, שמגלים לפתע עולם חדש של ניחוחות וטעמים ומאלצים את המפעלים הגדולים להתרענן ולהתחדש.
גדי דבירי, מדריך לבישול בירה ומומחה גדול בנושא, הסביר לי פעם שהתופעה הזו פרחה במדינות כמו בריטניה וארה"ב - אומות בעלות מסורת רבת שנים של שתיית בירה. במחצית השנייה של המאה ה-20 שגשגה תופעת המבשלות הפרטיות בארה"ב, ומעריצים רבים נולדו לשפע הסגנונות החדשים של טעמי הבירה שנוצרו באלפי מבשלות קטנות ומקומיות. כך נולדה הסיסמה: "brewery Support your local" - "תמוך במבשלה המקומית שלך".
"מנו" ו"מוסקו" הן שתי מבשלות כאלה. את הראשונה הקים ומנהל זוג נשוי ואת השנייה זוג חברים מהילדות שהבירה הפגישה ביניהם מחדש. מנו, מעצב גינות נוי פרטיות, ואשתו דבי, מדענית אופטיקה מצליחה, קנו עם נישואיהם דירה במעלה אדומים. "המחיר היה כה קורץ שאי אפשר היה לסרב לו", נזכר מנו.
"דבי עבדה בענף ההייטק האופטי ואני טיפחתי גינות. הרגשתי שאני נובל מול הנוף המדברי ועברנו למושב מטע בהרי ירושלים. דבי התאהבה בהוראה והיא היום המורה למתמטיקה הכי נערצת באזור. אני מוצא פרנסה בגינות הבתים בשכונות הכי טובות של ירושלים. התחלנו לעשות בירה וגם גבינות מחלב עיזים של עדר מקומי. היום יש אנשים שמזמינים אצלנו בירות או גבינות לפי העדפות אישיות".
ירון מוסקוביץ' ואמיר לב גדלו ביחד בראשון לציון. "כבר בסוף ימי התיכון היינו שותים בירה בפאבים המקומיים של ראשון", נזכר ירון, שסבא שלו עבד ביקבי כרמל בתקופה שבה עשו בירה בראשון לציון. "כמובן ששתינו גולדסטאר כמו כולם, כי זה מה שהיה".
מוסקוביץ' הפך למוזיקאי שמתעסק בעיקר בחידושים האלקטרוניים והשתתף הכמה הרכבים כמו להקת הרגאיי "תענוג", שהתפרסמה בשנות ה-90. "אני מצטער היום שניצלתי בזמנו את הידע של סבא שלי באנגלית כדי להבין טוב יותר את תפעול המכשירים האלקטרוניים שיובאו מארה"ב במקום לדבר איתו על תעשיית הבירה שהוא היה שותף לה", אומר ירון. "הוא לא היה מאמין שהנכד שלו מפיק בירות".
אמיר לב, שחזר בתשובה בעת מסע ירח הדבש שלו בדרום אמריקה, ניתק את הקשרים עם מוסקוביץ'. "כשעשיתי את הבירה הראשונה שלי נזכרתי באמיר", משחזר מוסקוביץ'. "טלפנתי אליו והזכרתי לו את לילותינו בפאבים לפני הצבא. הוא בא לטעום את הבירה שלי ונדלק".
אחרי נתק של שבע שנים חברו אמיר וירון מחדש במבשלה הביתית שלהם במושב זנוח. הם מפיקים בינתיים רק שני סוגי בירת אייל משעורה. הבלונד הבהירה אינה מסוננת ואינה צלולה, אך בכל זאת קלילה ומרעננת. השנייה כמעט אדמדמה - מעין רד-אייל מקורמלת שמרכיב הכשות שבתוכה נאבק בהצלחה עם מתיקותה.
ירון טוען שהרגילו אותנו במשך שנים לשתות בירות צלולות, מסוננות וחלקות מדי. הוא צודק. בבקבוקים של המבשלות הביתיות מסתתר שפע של טעמים.
מנו מצטרף לשיחה אחרי שפרס ממיטב הגבינות שהוא מכין עם דבי, ומוסיף: "שטפו לנו את המוח בדבר העדיפות של שתיית בירה מחבית. במונחים תעשייתיים, בקבוק זה סיוט. יש לנקות, לחטא, למלא, לפקוק ולשווק. חבית אחת שווה לשיווק של עשרות בקבוקים.
עם זאת, הלקוח לא תמיד יודע לפני כמה ימים נפתחה החבית שממנה הוא שותה. לכן אין כמו שפע הניחוחות והטעמים שמגיחים מבקבוק בירה טרי. במבשלות הביתיות גם אין מיגוז מלאכותי וכל הבועות הן פונקציה של התסיסה הטבעית, שנמשכת לעתים בתוך הבקבוק. אם הניקיון נשמר במבשלה כראוי, אין חשש שיישארו גם שמרים בתוך הבירה. לכן היא מלאה יותר בטעמים וגם חלקה יותר בשתייתה".
הסטאוט הכהה של מנו אכן קלה ונעימה למרות גופה הכבד. בירת החיטה המתובלת של מנו היא להיט בין תושבי האזור - היא מתובלת במעט דבש, כוסברה, פלפל אנגלי וקליפות תפוז. מעדן אמיתי.
לתיאומי ביקורים: מנו 0544725026, ירון מוסקוביץ' 0522779059.
השנה יתקיים פסטיבל הבירה הכפרית בצומת שריגים החל מיום חמישי. מחלקת התיירות של המועצה האזורית ארגנה את הצימרים ואת אתרי התיירות באזור, כך שאלה מציעים מחירי אירוח מיוחדים. כמו כן, גם יש הסעות לאורחים ממקומות הלינה. באתם, שתיתם, התענגתם ולא נהגתם. טלפון: 02-9900898.
hamagazin@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם