לראשונה אצל ילדים: חיבור הקיבה לגרון

בבית החולים אסף הרופא ניתחו בת 6 מרמאללה ששתתה חומצה, ואפשרו לה לאכול באופן רגיל: "היא רצתה לטעום מהכול"

אבי יופה | 25/8/2013 20:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
איה סאלף, ילדה בת 6 מרמאללה, שוחררה היום לביתה אחרי 25 ימי אשפוז במרכז הרפואי אסף הרופא. איה עברה ניתוח נדיר שבמהלכו חוברה קיבתה עד הצוואר כשרק חמישה ס"מ של ושט מפרידים בינה לבין הלוע, אחרי ששתתה לפני שלוש שנים חומצה שגרמה לה לפציעה קשה.

איה סלף בבית החולים אסף הרופא
איה סלף בבית החולים אסף הרופא צילום: באדיבות דוברות אסף הרופא
"אחרי שהיא שתתה את החומצה אושפזה איה  למשך 18 יום, כשהיא מורדמת ומונשמת בבית חולים ברמאללה", נזכר אביה מוסטפא. "היא יצאה משם כשהוושט והגרון חסומים. עברנו 12 ניתוחים בבתי חולים בירושלים שלא הצליחו. עברתי בין מקומות רבים אחרים שלא עזרו, עד שהגעתי לגוף ברשות הפלסטינית שמחבר עם בתי חולים בישראל, ומשם שלחו אותי לאסף הרופא".

"בניתוח שביצענו לוקחים את הקיבה ומעלים אותה עד לעצם הבריח, כדי למנוע מגע עם בית החזה, במטרה להקטין את הסיכון לדליפה", מסביר ד"ר גד לוטן, מנהל מחלקת כירורגיית ילדים באסף הרופא ומי שטיפל באיה.

"ישנם חמישה ס"מ של ושט שנותרו אחרי הפגיעה, והקיבה היא זו שמעבירה את המזון למערכת העיכול", ממשיך ד"ר לוטן. "כך איה מצליחה לאכול לראשונה דרך הפה, ולא בצורה שאליה היתה רגילה בשנים האחרונות".

אביו של נער פלסטיני שאושפז בארץ: הבנתי שיש ישראל אחרת

לדברי לוטן, סוג כזה של פציעה מחייב זמן המתנה של שנה עד שנתיים טרם הטיפול, שמטרתו לבחון כיצד הנזק מתפתח ומשפיע על הגוף. "המיוחד בניתוח הזה, שכל ההכנה של הקיבה וההעלאה שלה לבית החזה נעשתה דרך דופן הבטן, וכך נוצרת פחות טראומה לרקמות. למיטב ידעתי ניתוח מסוג זה לא נעשה מעולם בילדים קטנים. זו גישה מקובלת במבוגרים, אבל כאן הוא נעשה לראשונה בילדה", מבהיר לוטן.

לאחר השחרור איה היא ילדה בריאה, שמתחילה לאכול לראשונה דרך הפה. בינתיים האוכל נטחן עבורה, אבל לאחר מספר חודשים היא תאכל כמו שאר הילדים בגילה. "לא יכולתי להשאיר את הבת שלי עם צינור לכל החיים. היא היתה מסתכלת על ילדים אחרים אוכלים, לוקחת להם מהאוכל ואז מקיאה את הכל. היא רצתה לטעום מהכול", אמר מוסטפא.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...