"אובמה איבד שליטה על האירועים במזה"ת"
נשיא ארה"ב משקיף מהצד כשבמצרים מתחוללת הפיכה אלימה. הפרשנים: אובמה מחזיק במדיניות חוץ ריכוזית ומעדיף הקשר עם הגנרלים
אבל לא רק במצרים. כבר שנתיים שהנשיא אובמה משקיף מהצד על הטבח שמבצע הנשיא אסד
"פשוט לא מעוניין במבצע צבאי". אובמה צילום: אי-אף-פי
לנוכח אזלת היד של וושינגטון, קשה שלא לתהות איך נשיא אמריקאי עם אידאולוגיה יוקדת של "תיקון עולם", זוכה פרס נובל לשלום, אידאליסט אמיתי עם תשוקה בוערת לצדק חברתי ולשלום עולמי, מקבל כגזרת גורל את מותם של 80 אלף אזרחים סורים תחת משטר הדיכוי האכזר של הנשיא אסד. איך מי שנכנס לבית הלבן עם משנה סדורה של צמצום ארסנל הנשק הגרעיני והקמת המדינה הפלסטינית, דווקא הוא מחליט לשבת על הגדר לנוכח ההפיכה בקהיר ושפיכות הדמים בסוריה ובמצרים.
הניסיון לפענח את החידה שמטרידה בשנתיים האחרונות רבים בעולם ובתוך המערכת הפוליטית האמריקאית מוביל באופן טבעי לגורמים שמעבר לנשיא אובמה - אל מקורות ההשפעה החיצוניים שמעצבים את מדיניותו. אלא שכשמתחילים לבדוק מה שקורה במעגל הקרוב ביותר לנשיא אובמה מתגלה תמונה מפתיעה של נשיא שבניגוד לעצת בכירי הממשל הפך את ההימנעות מפעילות למדיניות החוץ העיקרית שלו. לא מי שנבלם בדרך להתערבות אלא מי שפעם אחר פעם בלם את ההתערבות שסביבתו הקרובה דחפה אליה.
אחת העדויות הבולטות לכך התקבלה בחודש פברואר האחרון, כשהעיתון "הניו-יורק טיימס" חשף את עדותו של שר ההגנה דאז, לאון פנטה, בפני חברי ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. פנטה הבהיר במהלך עדותו כי כמה חודשים קודם לכן תמך בחימושם של כוחות המורדים בסוריה. אך לא רק הוא. כל צמרת הממסד הביטחוני והדיפלומטי האמינה כי על ארצות הברית לנקוט תפקיד פעיל בהרבה, ובכלל זה הרטמכ"ל מרטין דמפסי, שרת החוץ הפופולרית הילרי קלינטון וראש ה-CIA באותה תקופה, דיוויד פטריאוס. אלא שבסופו של דבר, כפי שחשף פנטה בעדותו, הטיל הנשיא אובמה וטו על המהלך.
"מונע משר החוץ קרי לפעול"
"בכל מה שנוגע למזרח התיכון ולא רק, זה הכל בידיים של הנשיא ורק הנשיא", מדגיש בשיחה עם nrg מעריב הפרשן הפוליטי ויועצו לשעבר של הנשיא ביל קלינטון, האנק שיינקוף. "לחשוב שמישהו אחר מעצב לו את המדיניות זו תהיה טעות גדולה. בסופו של דבר הנשיא איבד שליטה על האירועים במזרח התיכון, ולכן מה שהוא מנסה לעשות זה להרגיע את המצב במקום לשנות אותו".
דברים דומים אומר ל-nrg מעריב גם אהרון דיוויד מילר, מומחה לחקר המזרח התיכון ממרכז המחקר על שם וודרו וילסון שבוושינגטון ויועצם של שישה מזכירי מדינה לשעבר. "אובמה הוא הנשיא הכי ריכוזי בנושאי מדיניות חוץ מאז ניקסון", הוא מבהיר. מילר אמנם מלא הערכה לג'ון קרי, אך מדגיש כי "משרד החוץ לא שולט במדיניות החוץ האמריקאית מאז שג'יימס בייקר עזב. וזה בגלל שמאז בייקר אין לארצות הברית שר חוץ חזק ודומיננטי. מה שאומר שכל הכוח נמצא בידי הבית הלבן".
"מה שקורה בסוריה ובמצרים לא נוגע לו". קרי צילום: צילום מסך
על דבר אחד כולם מסכימים והוא שמי שנחשבת לקרובה ביותר לנשיא אובמה היא היועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, שבמהלך כהונתו הראשונה של אובמה כיהנה כשגרירה האמריקאית באו"ם. כשסיימה את תפקידה באו"ם הגדירה את המדיניות כלפי מה שקורה בסוריה כ"בושה מוסרית ואסטרטגית שההיסטוריה תשפוט אותנו עליה בחומרה".
אלא שמה שהיה בעיני רייס לבושה מוסרית של האו"ם הפך עם מינויה לתפקיד היועצת לביטחון לאומי למדיניות המועדפת של ארצות הברית. "זה נכון שרייס מאוד קרובה לנשיא, והיא אולי בת הברית הקרובה ביותר שלו, אבל בסופו של דבר את כל ההחלטות מקבל הנשיא אובמה ורק הוא", מדגיש שיינקוף. "לנשיא יש עמדות קשיחות לגבי ארבעת הנושאים המרכזים במדיניות החוץ שלו", הוא מסכם.
"בנוגע למצרים, לשמור על קשר עם הגנרלים עד לנקודה שזה בלתי אפשרי. בנוגע לתהליך השלום עם הפלסטינים זה לתת לקרי לבחון מה הוא יכול לעשות, ובתנאי שהוא לא פוגע במערכת היחסים של אובמה עם נתניהו. בסוריה, זה להישאר בחוץ. ובאיראן, לנסות את הפתרון הדיפלומטי. קשה לראות אותו משנה את העמדה שלו בגלל עצה כזו או אחרת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם