הנשק האיראני החדש: סטודנטים דרום-אמריקאים
איראן מממנת לימודים לסטודנטים מאמריקה הלטינית, אך מחזיקה אותם בבידוד ומשלהבת נגד ארה"ב. הם שבים הביתה אנטי-מערביים
הסטודנט, ששמו הפרטי הוא קרלוס ושדיבר רק בתנאי שלא ייחשף שם משפחתו, חזר הביתה שלושה חודשים מאוחר יותר. אבל ההרפתקה האיראנית הקצרה שלו מספקת הצצה אל תוכנית יוצאת דופן באיראן, כזאת שמתמקדת בצעירים ממדינות שמחוץ לגבולות ארה"ב.
בשנים האחרונות הביאה התוכנית מאות צעירים לטינו-אמריקאים לאיראן לצורכי לימוד אינטנסיבי בספרדית - על איראן, תרבותה ודתה.
התוכנית מפוקחת על ידי אדם שמבוקש בכל העולם בשל מעורבותו במעשי טרור, לפי מומחים וגורמים אמריקאים רשמיים. הם מתארים את התוכנית כחלק ממאמציה של איראן להרחיב את השפעתה בחצי הכדור המערבי על ידי בניית רשת של תומכים ובעלי ברית בחצר האחורית של אמריקה.
היוזמה כוללת לא רק גיוס של סטודנטים זרים אלא גם רצון להגיע לקהלים במדינות הלטיניות דרך בניית מסגדים ומרכזי תרבות. החל מהשנה שעברה גם רשת טלוויזיה בכבלים שמשדרת תוכניות איראניות בספרדית נכללת במסגרת הפרויקט.
מומחים באזור אומרים שיוזמות של "כוח רך" מעין אלה הן בעיקר פוליטיות ומכוונות כדי לחזק את דריסת הרגל של איראן במדינות כמו ונצואלה ואקוודור, שחולקות איתה את אותן דעות אנטי-אמריקאיות. אבל במקרים מסוימים גורמים איראנים ניסו לגייס אזרחים לטינו-אמריקאים למטרות ריגול ואפילו כדי לבצע פריצה למערכות מחשבים אמריקאיות, כך לפי מקורות ברשויות אכיפת החוק בארה"ב ובאמריקה הלטינית.
דוח שפרסם במאי תובע בארגנטינה הביא ראיות לכך שבכמה מדינות בדרום אמריקה ישנן "רשתות ביון מקומיות חשאיות" המאורגנות על ידי איראן. המסמך האשים את טהרן בשימוש בתוכניות דת ותרבות ככיסוי ליצירת "יכולת לספק תמיכה לוגיסטית, כלכלית ומבצעית למתקפות טרור שעליהן יחליט המשטר האיסלאמי".
ציון מיוחד קיבל בדוח המטיף ופקיד הממשל האיראני מוחסן רבאני, שמנהל כמה תוכניות באיראן עבור סטודנטים לטינו-אמריקאים, כולל זו שבה למד קרלוס. רבאני, לשעבר נספח תרבות בבואנוס איירס, הואשם על ידי ארגנטינה בסיוע לפיצוץ של בניין הקהילה היהודית בעיר בשנת 1995, שבו נהרגו 85 בני אדם. איראן דחתה את ההאשמות וכינתה את התובע הארגנטינאי "ציוני".
רבאני הכחיש כל קשר לפיגוע או לכל פעילות טרור, אך אינו מסתיר את העניין שלו במשיכת צעירים אוהדי איראן. דוח שחובר על ידי IBI יועצים, חברה המייעצת לסוכנויות אמריקאיות לגבי טרור בדרום אמריקה ורשתות סחר בסמים, מעריך כי יותר מ-1,000 בני אדם מהאזור עברו אימונים באיראן מאז שנת 2007, רובם תחת פיקוחו של רבאני.
רק בוגרים ספורים דיברו בפומבי על הלימודים שלהם באיראן. אחד מאלה הוא קרלוס, שנדהם לנוכח האפקטיביות של התוכנית - במסגרתה בודדו קבוצה קטנה של סטודנטים זרים והעבירו אותם כמה שבועות של אינדוקטרינציה פוליטית ותיאולוגית. הוא זוכר איך חלק מחבריו לכיתה, שבתחילה היו רק מעט סקרנים לגבי איראן, סיימו את הקורס כשליחים נלהבים. "לחלק מהם הייתי קורא נגועים באובססיה", הוא אומר.
אפילו לו עצמו לא ברור בדיוק מה האיראנים ראו בו. כשהוא פגש לראשונה בפקיד ממשל איראני רשמי, בקבלת פנים בשגרירות ב-2010, הוא לא דיבר פרסית ולא ידע הרבה על המדינה מעבר למה שמראים בטלוויזיה. באותו זמן קרלוס בדיוק נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה האוטונומית של מקסיקו. הוא אזר אומץ והציג את עצמו בפני מוחמד גארידי, השגריר האיראני, ואמר שהוא מעוניין ללמוד על האיסלאם.
הדיפלומט היה חם ומנומס, השניים דיברו בטלפון יום למחרת והשגריר הזמין את קרלוס לבקר אצלו בשגרירות. שם גארידי הזכיר קורס מיוחד על איראן שתוכנן עבור סטודנטים דרום-אמריקאים. אם הוא מעוניין, האיראנים ישלמו על הכל, אמר השגריר. קרלוס חשב כמה דקות והסכים. "פחדתי, אבל הם דאגו להכל", הוא מספר. לדבריו, הספונסר האיראני שלו "נראה כמו בחור נחמד שרצה לעזור לי ללמוד על ארצו".
את סיפורו מספר קרלוס, היום כבר בן 21, ממקום מושבו בחוף המערבי, שם הוא ממתין לתשובת ארה"ב על בקשתו למקלט. אנחנו שומרים על פרטיו המלאים חסויים בשל החשש מתגובה איראנית נגדו. אחרי הפגישה בשגרירות הדברים קרו כל כך מהר עד שבקושי היה לו זמן לחשוב עליהם. הוא קיבל כרטיס טיסה ומכתב קבלה למקום שבו ילמד - המכון לחשיבה תרבותית מזרחית בעיר קום. הוא לא ידע דבר על מנהלו של המוסד, מעולם לא שמע על רבאני או על קשריו לכאורה לטרור בארגנטינה או באף מקום אחר.
מאוחר יותר הוא פגש אותו ולמד על אודותיו מהטלוויזיה. בנוסף למרכזי הלימוד שאותם הוא מנהל, רבאני עזר להקים את האתר האיראני הגדול ביותר בשפה הספרדית וסייע גם להקמת "היספן טיוי", רשת שמשדרת בכבלים תוכניות איראניות בספרדית.
בראיון מ-2011 התרברב רבאני שניפץ את "המיתוס האמריקאי" בכך שהסיט את דעותיהם של צעירים לטינו-אמריקאים לעבר החזון של מהפכת האיסלאם.
לדבריו של קרלוס, בקום הוא חי, אכל ולמד במשך שלושה חודשים יחד עם חבריו לכיתה, הכל תחת משטר קפדני שבקושי אפשר להם לתקשר עם סטודנטים אחרים מבית ספר מקביל, שבו למדו אירופאים. הוא מתאר את חבריו הסטודנטים כאינטנסיביים ורציניים. "כל השיעורים היו לכאורה בנושא דת, אבל המורים עירבו פוליטיקה כל הזמן", אומר קרלוס. "אם למדנו על כלכלה, המסר היה על איך ארה"ב מפעילה מניפולציות על הכלכלה לטובתה".
לפי קרלוס, הצוות האיראני של המכון החל להתייחס אליו ביותר ויותר חשדנות. במרס 2011 אנשי בית הספר תפסו מצלמה וקלטות שהוא הביא מהבית והאשימו אותו בריגול. ערב אחד קרלוס עזב את בית הספר, מצא את דרכו לשגרירות מקסיקו בטהרן ושם ביקש מקלט. בסופו של דבר הוא הורשה לעזוב למקסיקו, אבל גורמים איראנים רשמיים - גם אז וגם בחודשים אחר כך - רמזו שהם עדיין לא גמרו איתו. מאוחר יותר באותה שנה גארידי, השגריר האיראני לשעבר במקסיקו, סיפר בראיון לעיתונאי דובר ספרדית שהממשלה עדיין עוקבת אחרי מקום הימצאו של הצעיר המקסיקני.
אף שהיה עד לכמויות ענק של מסרים אנטיאמריקאיים על בסיס יומי, קרלוס אומר שהוא לא ראה ניסיונות גלויים לגייס תלמידים לשום פעולה שאינה לימוד. גם פקידים איראנים מתעקשים שלא היה דבר כזה.
הפקידים לא מסתירים מידע לגבי המאמצים למשוך צעירים מבטיחים בעזרת תוכניות לימוד כמו זו שבה למד קרלוס, והם לא היחידים שמשתמשים בשיטה זו. מחלקת המדינה האמריקאית מוציאה מיליוני דולרים בשנה על תוכניות לסטודנטים זרים, לעיתונאים, לפוליטיקאים ולמנהיגים חברתיים. אבל בקרב גורמים אמריקאים הדאגה היא כי מאמצי הגיוס המתגברים קשורים למאמץ גדול יותר לחזר לא רק אחרי אינדיווידואלים, כי אם גם אחרי מדינות.
איראן יותר מהכפילה את מספר השגרירויות באמריקה הלטינית מאז 2005 - מחמש ל-11 - ובנתה 17 מרכזי תרבות ואינספור מסגדים באזור. "איראן מחזקת את אסטרטגיית העברת המסרים שלה לאזור", אמר לאחרונה אילן ברמן, סגן נשיא המועצה האמריקאית ליחסי חוץ, בשימוע בקונגרס.
לא כל המסרים מצליחים לחדור. חלק מצעדיה של איראן באזור נדחו על ידי ממשלות באמריקה הלטינית, שרואות מעט יתרונות בהתחברות לטהרן, שמהווה כוח כלכלי חלש יחסית המנודה על ידי המערב. מחלקת המדינה הודתה בדוח מהחודש שעבר כי איראן "הגבירה את הניסיון שלה" להגיע למדינות אמריקה הלטינית בשנים האחרונות, אבל גם כי ההשפעה הכללית של איראן באזור "נפגמה", בעיקר בשל הכלכלה הנחלשת ופאשלות של יחסי חוץ - כמו למשל הבטחות לסיוע שלא מגיעות.
קרלוס, שנלחץ מהאמירות של האיראנים על זה שעוקבים אחריו, חשש עוד יותר אחרי שבכמה מקרים הוא זיהה אנשים מהשגרירות האיראנית שעקבו אחריו ואחרי חבריו. באחד המקרים אף חיפשו אותו בבית הוריו. אחרי שהרשויות במקסיקו התעלמו מדאגותיו הוא נסע לארה"ב ובשנה שעברה ביקש שם מקלט.
קרלוס אומר שיש לו מעט כסף ושלפעמים גם הגיע לסף רעב. עם זאת, הוא מפחד לחזור הביתה. רק מעט נשאר משלושת החודשים שבילה באיראן, למעט זיכרונות רעים וחותמת הוויזה בדרכון שלו. "פעם היה לי עתיד מזהיר במקסיקו, אבל אני צריך להתחיל הכל מהתחלה ועכשיו אין לי כלום", הוא אומר. "מאז שחזרתי - שום דבר כבר לא חזר לקדמותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם