החיסון נגד פוליו: מי כאן חסר האחריות?
רק קטיעת שרשרת ההדבקה תוכל למנוע מנגיף הפוליו לתהתבסס בישראל, והיא אפשרית רק באמצעות חיסון הילדים. תשובה לאבישי מתיה
חיסון נגד פוליו בבאר שבע צילום: אלברטו דנקנברג
הורים שמחליטים לחסן את ילדיהם הינם חסרי אחריות – ההפך. הם אלו שיש להם את הדבר האחד שהופך אותנו לחברה חזקה. יש להם אחריות חברתית. הרי זה לא סוד שילד מחוסן הינו מוגן מפני המחלה, אז למה לחסן? כדי להגן על הסביבה. בתור התחלה הסביבה הקרובה, משפחה וחברים אבל גם החברה בכלל נהנית מכך. אותם תינוקות שטרם הגיעו לגיל חיסון, ילדים מדוכאי חיסון ומבוגרים שחיסונם נחלש עם השנים.
שימור הפוליו – מה שמשמר את נגיף הפרא הוא האפשרות שלו לעבור מאדם לאדם. רק קטיעת שרשרת ההדבקה תוכל למנוע ממנו להתבסס בישראל והיא אפשרית רק באמצעות חיסון הילדים שלא קיבלו את החיסון החי מוחלש ובכך הם לא יפרישו את נגיף הפרא.
כל החולים, בלי יוצא מהכלל, בשנת 1988 חלו מנגיף הפרא. לא מהנגיף של החיסון. לא ברור על מה מבוססות הקביעות הנחרצות לגבי חזרת נגיף הפוליו בשנים 2004 ו-2007. זו פשוט טעות, בשני המקרים היה זה הנגיף התרכיבי. נגיף הפוליו הפראי לא היה בישראל מאז אמצע שנות התשעים. לכן הטענה שהמשרד מעורר דרמת פוליו חוטאת למציאות. המשרד מבצע ניטור של הביוב באופן שגרתי מאז 1988 על מנת לאפשר תגובה מתאימה.
שימור המחלה – בזכות החיסונים של הפוליו, נגיף זה נמצא על שפת ביעור מוחלט מהעולם. לפני 25 שנים היו מאות אלפי מקרי שיתוק בעולם. לאחר מבצע חיסונים עולמי ומתמיד, בשנה האחרונה היו 223. אז מי משמר את המחלה? אלו שמחסנים או אלו שנמנעים מהחיסון ונהנים מהגנת הסביבה?
רווחים – מכיוון שהחיסון של הפוליו אינו תחת פטנט, הרווח ממנו מזערי. צר לי, אבל שורת הרווחים של החברות לא ממש ניזונה מחיסון זה.
בטיחות החיסון – בניגוד לטענתו של מתיה, החיסון מעולם לא נאסר לשימוש באף מדינה. הוא ניתן גם היום ברוב מדינות העולם. השימוש בו הופסק במדינות אשר הצליחו לבער את הנגיף בהתאם להנחיות של ארגון הבריאות העולמי כפי שישראל עשתה בשנת 2005. החיסון הנוכחי מבוסס על אותו חיסון ותיק (הוא אפילו בעל אותו שם בדיוק) למעט הורדת זן 2 שכבר נכחד מהעולם (מתוך 3 זנים). לא נוסף לו שום מרכיב חדש. יותר מזה, החיסון נבדק בחיסון קליני בהודו ולאחר מכן ניתנו כבר 2.5 מיליארד מנות (!) ולא ראו שינוי בפרופיל הבטיחותי שלו לעומת החיסון בעל שלושת הזנים הישן יותר.
החיסון החי המוחלש ניתן בין השנים 2005-1990 במסגרת התוכנית המשולבת, כלומר רק לאחר קבלת חיסון מומת, בדומה למבצע הנוכחי. בכל השנים הללו לא היה אפילו מקרה אחד של תחלואה מהחיסון, לא בקרב המחוסנים ולא בסביבתם.
אז מי כאן חסר האחריות? ההורה שמחסן את ילדו ללא שום סיכון ומגן על משפחתו ועל חבריו ועל הקהילה שלו או אדם הכותב מאמר ומסיט נגד החיסון הזה ובכך מסכן אנשים במחלה קשה?
לפחות אנחנו מסכימים על דבר אחד: על ההורים לקבל מידע אמין תקף ורציני בטרם הם מחליטים האם לחסן את ילדיהם.
הכותב הוא ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם