אשמים עד שהוכחה חפותם
יש להעביר את המועמדים לשירות ציבורי במסננת קפדנית, גם אם הדבר מסב להם אי נעימות. לאדם חף מפשע הרי אין ממה לדאוג
השירות הציבורי הוא לא עוד משרה פרטית שבה אתה נמדד רק על פי ביצועיך המקצועיים, גם לניקיון הכפיים משקל מכריע. לא רק כי מגיע לנו כציבור שנבחרינו יהיו בעלי אמות מוסר ללא רבב, וגם לא רק מפני שאנו רוצים לראות אנשים בעלי שיעור קומה בהנהגת המדינה, אלא גם מסיבות פרקטיות לחלוטין.
אנחנו לא רוצים שיוכלו לסחוט אותם לאחר מכן כשהם כבר מכהנים. רבים מאשימים בימים האחרונים את התקשורת: "הם רודפים את פרנקל", " הם גרמו לפרופ' ליידרמן לנטוש". אז מה אם הם הרימו איזה בקבוק בושם מהדיוטי או תיק נסיעות או "חליפון".
אז מה אם עזיבתו את דויטשה בנק נעשתה בהסכם חשאיות או שהוא מתייעץ בקביעות עם אסטרולוג. הרי מי מאיתנו לא יצא מחנות בלי לשלם? ומי מאיתנו לא פרש פעם ממקום עבודה בהסכם המסתיר את נסיבות עזיבתו? אה, לא? אז הרי שגם לבכירים בשירות הציבורי לא מגיעה הנחה מיוחדת שכזו.
להפך, חובה עלינו להעביר את המועמדים לשירות ציבורי במסננת קפדנית. יש הטוענים כי בדרך זו אנו מאבדים אנשים טובים שיכולים לתרום למדינה. יכול להיות, אולי נפספס ככה את שר האוצר הבא שיגנוב מזומנים מכספיהם של ניצולי שואה, או בכירים שיבנו לעצמם ג'קוזי בבית או ישפצו את הדירה הפרטית מכספי משלם המסים. יכול להיות אפילו שנפספס רמטכ"ל מצוין רק כי בנה לעצמו וילה מפוארת והשתלט על שטח פרטי לא לו.
אז נכון, לא נעים להיות בעין הסערה והתקשורת אכן רודפת ללא רחם, אבל אדם שבטוח בצדקתו צריך להוריד את הראש אל מתחת לגלים ולהמתין לשוך הסערה. אחריה מגיעים לחוף מבטחים כשאין יותר פרשיות מהעבר שעלולות לצוץ במהלך הכהונה. במקרה שכזה כבר לא יהיה מדובר במבוכה למועמד כזה או אחר, אלא בנגיד מכהן שייתכן ויידרש להשעות את עצמו או לא יוכל לתפקד.
דמיינו מה היה קורה למשק הישראלי היציב, כיצד השווקים היו מגיבים בעצבנות, כשהנגיד מנסה לתרץ באולפן טלוויזיה את ה"חליפון" שלא שילם עליו או את הנסיבות בהן עזב את דויטשה בנק. מהסערה הזו אני מעדיף להימנע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם