שיפודים
עיון בכתביו של סבי, הראשון לציון, הרב הראשי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ”ל, מעלה שאלה חשובה על מוסד הרבנות: האם הרבנים הראשיים של היום קרובים יותר לרב עוזיאל או לאגודת ישראל?
מה החילוני שכותב את המדור הזה יודע על רב ראשי?
אני אמנם נכדו של הראשון לציון, הרב הראשי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ”ל, ומותר לכם לקרוא לי השלישי לציון, אבל אבי, בנו של הראשון לציון, לא היה אדם שומר מצוות או כל דבר אחר. מנהגי חילונים שררו בביתנו. עם זאת, מילדות הבנתי את גדולתו של סבי, וקראתי בכתביו. הבנתי אחוזים מעטים ממה שקראתי, אבל בכל זאת למדתי כמה דברים. כולם ההפך ממה שאני רואה היום ברבנות הראשית.
הנה פרקים מתוך הספר “רב ראשי אמיתי”, שלעולם לא אכתוב:
הקדמה: אני לא ראוי לכתוב על סבא שלי. אם הוא חתם על כתביו ״הקטן באלפי ישראל״, אני צריך לחתום: ״הַנָנוֹ במיליוני ישראל״. זו לא צניעות. אלה עובדות, נוכח אדם שהיה מנהיג העם בתקופת הטורקים, בתקופת המנדט הבריטי ובתקופת מדינת ישראל. מגיל 30 ובמשך 43 שנים ותחת כל המשטרים האלה הוא היה לא רק סמכות הלכתית ראשית, אלא סמכות מנהיגותית ראשית. אחרי הרכנת הראש הזו, כמה ראשי פרקים.
לא תמיד היו. הפעם הראשונה שבה היו שני רבנים ראשיים הייתה כשסבא שלי, צעיר בן 30, מונה להיות הרב הראשי של יפו, תל אביב והמושבות, לצדו של הרב קוק. יש מי שטועה לחשוב שזה היה רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי, אבל זה לא היה ככה בכלל. זה היה רב ראשי דתי ורב ראשי מדיני. התקופה הייתה תקופת השלטון הטורקי. במערכת הטורקית היה תפקיד ממלכתי ששמו חכם באשי (רב ראשי, בטורקית), והוא היה מנהיג הקהילה היהודית. איתו, ורק איתו, דיברו כמנהיג הקהילה היהודית.
הרב קוק, שעלה לארץ מלטביה, לא היה יכול להיות חכם באשי, כי התנאים למינוי היו: יליד הארץ שלושה דורות, אזרחות עותמאנית, ידיעת צרפתית (שהייתה האנגלית של אז), ידע במדע המדינה ועוד כמה תכונות. היישוב העברי באזור החוף המתפתח היה זקוק לחכם באשי - אדם שיקדם את העניינים הממלכתיים כמו רכישת האדמות, למשל, מול השלטון. תל אביב הייתה בת שלוש, וגם כל יישובי מישור החוף, מזכרון יעקב ועד גדרה, היו זקוקים לאדם שידבר בסמכותיות חוקית עם המושל הטורקי.
סבא שלי קיבל על עצמו את התפקיד, ובנאום ההכתרה שלו הסביר: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. שבט – זו מלכות. מחוקק – זו הכהונה הגדולה". השבט הוא הרב המנהיג את השלטון: המלכות. המחוקק הוא הרב המורה הלכות דתיות: הכהונה. זאת אומרת, לא היו רב ראשי ספרדי ורב ראשי אשכנזי, אלא רב ראשי מלך ורב ראשי כהן גדול.
לימים, כשהיו בארץ באמת רב ראשי ספרדי (הרב עוזיאל) ורב ראשי אשכנזי (הרב הרצוג) ייחל הרב עוזיאל לימים שבהם יהיה רק רב ראשי אחד.
שאלה מוזרה: איך זה שייך? רב ראשי איננו עוסק במשא ומתן מדיני, ואין לו מה לעשות בוושינגטון. זה לא היה ככה בימי סבי. רב ראשי השתתף אז ועוד איך בשיחות מדיניות.
הרב עוזיאל לא עסק רק בנושאי הלכה. הוא הרבה לעסוק בנושאים מדיניים וציוניים, ערך ביקורים אצל מנהיגי העולם, הופיע בפני ועידות בינלאומיות בנושא גורל המדינה העברית והשתתף בכמה וכמה קונגרסים ציוניים.
הבולטת בפגישות המדיניות הללו הייתה השתתפותו בוועידת השולחן העגול בלונדון, בשנת 1939. בראש המשלחת עמד חיים ויצמן, והשתתפו בה גם בן־גוריון והרב הרצוג. זה היה ניסיון להגיע להסכמה על עתיד הארץ בין הבריטים, היהודים, הפלסטינים וחמש מדינות ערביות: מצרים, סעודיה, תימן, עיראק וירדן. אגב, השיחות התקיימו כשהערבים לא מסכימים לשבת ישירות עם היהודים לפני שיתקיים תנאי מוקדם: ביטול הצהרת בלפור וביטול המנדט הבריטי להקים בית לאומי לעם היהודי. תנאים מוקדמים היו להם תמיד.
סבא שלי כתב לעם ישראל בצוואה שלו: "שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה, האמת והשלום אהבו. כי הפירוד והמחלוקת הם האויבים היותר מסוכנים".
טוב שלא ראה לאן הגיעו הפירוד והמחלוקת בבחירות לרבנות הראשית. אזכיר פרשה לא מוכרת: תקופה ארוכה הוא ניהל מאבק נגד פלגנות החרדים, ונגד בעיה ושמה "אגודת ישראל". זה היה יותר רציני מוויכוח על כשרות בד"ץ. זה היה ניסיון שלהם לבקש מהשליטים הבריטים לקבוע שיש שני עמים יהודיים.
הנה דו"חות שהוא שלח לארץ מז'נבה, על פגישותיו בוועדת המנדטים (סיוון תשצ"ג, אפריל 1933). את הדו"חות הוא שלח לוועד הלאומי (כעין הממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל של אז). הדו"חות שמורים בארכיון הציוני המרכזי ומופיעים גם בספר "מכמני עוזיאל" חלק ד’, בהוצאת הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל (ועד מופלא בראשות ד"ר עזרא ברנע שהוציא לאור עד היום 30 ספרים שונים מכתביו).
מדובר בבעיה שמעטים יודעים כמה מזל היה לנו שנחלצנו ממנה. אגודת ישראל דרשה משלטונות המנדט להכיר בהם כעדה דתית נפרדת. כשחבר הלאומים (הגוף שקדם לאו"ם) רצה לקבוע בחוקת המנדט הבריטי את העמים היושבים בארץ, הייתה סכנה שהם יקבעו שבארץ יושבים שני עמים יהודיים נפרדים. זאת אומרת שהמנדט שמטרתו להקים בית לאומי לעם היהודי פטור מלעשות זאת, כי יש שני עמים יהודיים בארץ ישראל ואחד מהם בכלל לא רוצה מדינה יהודית.
הנה משפט שמתאר מה שאמר סבי לנציג ועדת המנדטים בשאלה זו: "בכל שנות גלותנו היינו עם אחד, וככה הכירו אותנו כל המדינות שגלינו בתוכן. אנו התאמצנו לאחד את כל אותם הקיבוצים הגלותיים שהתיישבו בארץ".
ובמקום אחר בדו"חות שהוא שלח מז'נבה: "נציג ועדת המנדטים אמר לי שהיה אצלו רב מפראג, ואמר לו שעד הציונות היו היהודים מאוחדים ומאז נפרדו".
ואותו נציג טען גם: "הם אומרים שהם ראשוני היישוב, ואתם, הציונים, באתם אחר כך". על כך העיר בעדינות הרב עוזיאל, שנולד בירושלים לאביו, שנולד בירושלים לסבו, שנולד בירושלים וכך הלאה: "הספרדים היו ראשוני היישוב".
השיחות עם נציגי ועדת המנדטים בז'נבה היו ארוכות וסבוכות והרב הציג בהן עוד הרבה נימוקים משפטיים ומוסריים. אגודת ישראל לא זכתה לבסוף להיחשב לעדה יהודית נפרדת, ולא הזכרתי עוד נושאים שבהם הוא חסר (גיור, גיוס לצבא, זכויות נשים). ונותרה רק שאלה: האם הרבנים הראשיים של היום קרובים יותר לרב עוזיאל או לאגודת ישראל?
הצפרדע כתב שיר:
קווה קווה / קווה קווה קווה / קווה.
הנסיכה התרגשה מהשיר, כי הוא נכתב למענה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם