טפשות ממשלתית
השרים עומדים היום בפני 2 אופציות גרועות. הממשלה מתעקשת על המשך הבנייה ונאלצת לשחרר רוצחים, צעד שאין לו כלום עם קידום השלום
בחוץ מחכות להם תהלוכות ניצחון. הם הרי "לוחמי חופש". ותמיד יצוץ מישהו שיחזור על השקר שגם היהודים שנאבקו במנדט היו טרוריסטים. חצי אמת גרועה משקר, משום שבמאבק נגד הבריטים היה טרור, אבל הוא היה החריג. רוב היישוב היה נגדו. היישוב לא תמך בו ולא מימן אותו.
אצל הפלסטינים, הרוצחים הם גיבורים. לא רק כבוד מחכה להם, אלא גם הון לא קטן שהצטבר מתשלום חודשי וקבוע, על חשבון משלמי המסים באירופה, שמעבירים כספים לרשות, שמעבירה לכל רוצח מתועב שיושב בכלא.
שלום, צריך לומר, מחייב גם נשיכת שפתיים. כאשר מחליפים קידומת, ממלחמה לפיוס, הרוצחים יוצאים לחופשי. אלא שהרשעים הללו, לפחות רובם, לא נלחמו למען שחרור ולא למען הפסקת הכיבוש. הם נלחמו נגד עצם קיומה של ישראל. היציאה שלהם אינם מסמלת החלפת קידומת. היא מסמלת שלב בניצחון שלהם, כך שהלב נצבט. גם יוצאים לחופשי, גם צוחקים עלינו, וגם פיוס לא קיבלנו.
ממשלה חכמה הייתה נוקטת דרך אחרת. רוצים שחרור? בבקשה. עם בוא השלום הם ישוחררו. לא בבת אחת, אלא בהדרגה. כאשר יתברר שהמשוחררים פונים לפיוס, ולא להסתה, ולא להמשך הטרור, ישוחררו עוד ועוד. אמנם עם צביטה בלב, אבל לפחות עם הצדקה ותקווה.
זה לא הסיפור שלנו. "שחרור אסירים" הפך לעוד מנטרה של אחת המחוות החד-צדדיות. ישראל המטופשת עושה כל מה שלא צריך למען שלום, כמו שחרור רוצחים לפני שלום, וגם לא עושה את מה שצריך, כמו הפסקת הבנייה מעבר לקו ההפרדה.
הריטואל הזה, של שחרור רוצחים, כבר הפך לשגרה. גל אחרי גל. בשנות ה-90 קראו לזה "צעדים בוני אמון". אלא שהם לא בונים שום אמון. הם בונים את גל ההסתה הבא, שעלול להביא בעקבותיו את גל הטרור הבא. שלום לא ייצא מזה. רק פרס לטרור. גם לא פיוס. שום כלום.
אלא שבטיפשותנו הכנסנו את עצמנו למלכודת. משום שהמשחק הוא לא איך מוצאים דרך לפשרה, איך יורדים מהעץ של זכות השיבה, של ארץ ישראל השלמה, של נחלת אבותינו הקדושה. המשחק היחיד בעיר הוא איך מעבירים את האחריות לכישלון על הצד השני. ומכיוון שזה הסיפור, ואין בלתו, הרי שצריך לעשות כל מאמץ כדי להצטייר כצד שגילה רצון טוב.
כך ששרי הממשלה עומדים היום בפני שתי אופציות, שאחת גרועה מהשנייה. השחרור הוא חרפה וצרה, אבל הצבעה נגד השחרור היא צרה עוד יותר גדולה.
בהתנהלות קצת יותר חכמה היה צורך לנקוט צעדים למען השלום ולא למען עידוד הטרור. אבל ממשלה מטופשת שמתעקשת על המשך הבנייה על כל גבעה רמה, כצעד הורס שלום, נאלצת להצביע בעד שחרור רוצחים, עוד צעד שאין לו כלום עם קידום השלום.
יש עוד אופציה: להצביע בעד השחרור, ולהוסיף החלטה חד-צדדית על הקפאת בנייה מעבר לקו ההפרדה. ואז להתנות את החבילה המפתה בשחרור פולארד. הרי אין שום סיכוי לקבל תמורה מהפלסטינים - לא פיוס ולא אמון. אז אם האמריקאים מאלצים אותנו ללכת על הצעד הזה, שייתנו הם את התמורה. ואם הם יסרבו, האחריות לתוצאות תהיה עליהם. לא על ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם