חומץ לא עוזר נגד צריבת מדוזות
לדברי הביולוגית הימית ד"ר תמר לוטן, מנגנון הארס של המדוזה המגיעה לחופינו אינו נפגע בשימוש בחומץ. הטיפול הנכון הוא שטיפה במים
מדוזות על החוף. מיליון מחטים לשטח של סנטימטר מרובע צילום: אדי ישראל
לדבריה של ד"ר לוטן, האמונה הרווחת לפיה חומץ, או כל חומר חומצי אחר, יכול לסתור את מנגנון הארס של המדוזה מבוססת על מחקרים שהראו כי חומץ מונע המשך הפעלה של מנגנוני הצריבה בזרועות הציד של מדוזת הקופסא (Box jellyfish), מדוזה קטלנית שאינה נמצאת בחופי הארץ או בים תיכון.
אולם במקרה של המדוזה "שלנו" - החוטית הנודדת - החומץ אינו משפיע במאומה על מנגנוני הצריבה שלה ואף במקרים מסוימים שימוש בחומץ יכול להזיק לכוויה שנוצרה. היא אף הוסיפה כי ההסברים על כך שהחומץ מנטרל את החומר הבסיסי שברעל המדוזה אינו נכון מכיוון שגם הרעל עצמו נמצא באופן טבעי בסביבה חומצית.
"הטיפול בצריבת חוטית נודדת הינו שטיפה במים והרגעת האזור הנפגע בתכשירים רפואיים. במידה והצריבה הינה על שטח גדול או תגובת הגוף הינה חריפה כמו נפיחות חזקה, אודם או תגובה אלרגית יש לגשת לקבל טיפול רפואי", מסבירה ד"ר לוטן.
היא מוסיפה כי "למדוזות מיליוני מנגנוני צריבה זעירים, דמויי מזרק, המצויים בעיקר על-גבי זרועות הציד של המדוזה", מבהירה ד"ר לוטן. "המזרק שגודלו כמאית מילימטר מכיל בתוכו מחט מרובת זיזים. מגע של עור אדם עם זרועות הצייד של המדוזה גורם להפעלת מערכת ההזרקה".
"כאשר המזרק מופעל מתפתח בו לחץ גבוה של 150 אטמוספרות - פי 70 מהלחץ המצוי בגלגל מכונית - שגורם לשחרור והחדרת המחט לתוך העור בעוצמה הזהה למהירות כדור אקדח ביציאתו מהלוע. זרועות המדוזה נושאות מיליוני מזרקים זעירים ואדם שנצרב צפוי לקבל כמיליון מחטים לשטח של סנטימטר מרובע. המזרקים מחדירים רעל לתוך הגוף וגורמים לדלקות וכאבים".
גם "ביצי המדוזות" שצורבות אותנו גם כשאיננו רואים מדוזות הן המצאה עממית שאין לה קשר עם המציאות. לדבריה של ד"ר לוטן, אותן זרועות הציד של המדוזות ממשיכות לצוף במים גם לאחר שניתקו מהמדוזה ומכיוון שהן זעירות ושקופות, קשה מאוד לראותן. אולם למרות שניתקו מהמדוזה, חלק ממיליוני מנגנוני הצריבה שנמצאים בכל זרוע כזו יכולים להמשיך ולפעול גם לאחר שניתקו מהמדוזה ולכן המים צורבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם