נו מורסי
איך המלך עבדאללה חזה את המהפכה המצרית השנייה ומה הוא באמת חושב על מוחמד מורסי, הנשיא המודח
המזל הגדול במצרים, הוא אמר, הוא שמורסי נתפס כלא מתוחכם מספיק כדי להצליח בהגשמת חזונו. "אין לבחור מספיק עומק", הוא אמר על מורסי. המלך השווה אותו באופן לא מחמיא לרג'פ טאיפ ארדואן, ראש הממשלה האסלאמי של טורקיה. בדומה למורסי, אומר המלך, ארדואן גם הוא דמוקרט מזויף, אבל בניגוד למורסי, יש לו סבלנות.
"ארדואן פעם אמר שמבחינתו דמוקרטיה היא כמו נסיעה באוטובוס", סיפר עבדאללה. "ברגע שהוא יגיע לתחנה שלו, הוא יירד".
אבל בניגוד למורסי, ארדואן ביצע במיומנות מניפולציה על המערכת שלא בטחה בו, סיפר המלך. "במקום להיצמד למודל הטורקי, לחכות שש-שבע שנים, להיות כמו ארדואן, מורסי רצה לעשות את זה בן לילה". המאורעות האחרונים בטורקיה, כולל התגובה הבלתי מחושבת של הממשלה למחאה, הראו שאולי אפילו ארדואן כבר איננו ארדואן.
לא דיברתי עם המלך עבדאללה מאז שצבא מצרים הדיח את מורסי, אבל אני מתאר לעצמי שהוא די מרוצה היום. זאת לא רק משום שמורסי הרדוד הודח, והאירועים אישרו את הניתוח האנליטי של המלך, אלא גם משום שהיריבה העיקרית של עבדאללה, חזית הפעולה האסלאמית, שהיא הזרוע הירדנית של האחים המוסלמים, ספגה כתוצאה מכך מפלה.
וכמוה גם שאר המפלגות האסלאמיות ברחבי המזרח התיכון. "האסלאם הוא הפתרון", סיסמה נפוצה בקרב מפלגות אלה, לא תושמע כל כך בימים הקרובים.
יש כל כך הרבה סיבות טובות לשמוח על המפנה באירועים בקהיר. הנשים והנוצרים, המהווים עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, צריכים להיות מרוצים למדי. המלחמה הקשה ביותר של הארגון הייתה נגד הנשים. הוא גם פעל בחריצות כדי להלך אימים על המיעוט הנוצרי במצרים, ולדחוק אותם לשוליים.
למרבה המזל, מורסי, כפי שהמלך עבדאללה טען, היה לא יוצלח גמור, שקיים רק חלק קטן מההבטחות של האחים המוסלמים, כולל הנקמניות ביותר. זה כמעט מצחיק להיזכר עכשיו שאחת ההבטחות הבנאליות ביותר של מורסי הייתה לפתור את בעיית התחבורה הבלתי אפשרית של קהיר. הבעיה החמירה מאוד בימים האחרונים, בגלל נוכחותם של מיליוני מפגינים נגד מורסי ברחובות ובכיכרות.
המיליונים שהפגינו נגד הנשיא המודח זעמו על החזון המצומצם שלו לגבי עתידה של מצרים, על הטיפול הכושל שלו בכלכלה (הנמצאת במצב מחריד) ובביטחון הציבור. הם לא יכלו לקבל את ההחלטות הרות הגורל של מורסי, שגובו על ידי אדוניו באחים המוסלמים, לרכז את הכוח במוסד הנשיאות, ולמנוע הקצאת משרות בקבינט שלו לדמויות מהאופוזיציה.
ניתן היה לבטל החלטה אחרונה זו, להדיר מצרים בעלי דעות שונות מכל תפקיד בממשלה, באמצעות לחץ מצד שגרירת ארצות הברית במצרים אן פטרסון. אולם פטרסון, יחד עם הבוסים האדישים שלה בוושינגטון, בחרה לא להפעיל לחץ על מורסי. נראה היה שהם האמינו, מסיבות שעדיין אינן ברורות, שהאחיזה של האחים המוסלמים בשלטון הייתה עזה.
ואולם, אף שההפיכה הצבאית במצרים היא ניצחון לכוחות הקדמה, היא גם תבוסה של הדמוקרטיה. מורסי נבחר בבחירות חופשיות והוגנות. אם המפגינים נגד מורסי היו מפגינים את הסבלנות שחסרה לנשיא, הייתה להם, לפחות באופן תיאורטי, הזדמנות להדיח אותו בקלפי. הם גם היו מפגינים בגרות ביחס להליכי ממשל דמוקרטי.
אלא שאם הצבא לא היה מתערב, האחים המוסלמים היו מנסים, עם הזמן, לדאוג לכך שהבחירות החופשיות וההוגנות הראשונות בתולדות מצרים יהיו גם האחרונות. מספר חברים מצרים כתבו לי ביממה האחרונה, וטענו שמה שהעם במצרים עשה, או ליתר דיוק מה שהצבא עשה בתגובה לרצון העם, היה לעכב את עלייתו של היטלר חדש.
אם הגרמנים, שבחרו בהיטלר בבחירות דמוקרטיות, היו יוצאים נגדו כעבור שנה... טוב, אתם יודעים מה היה קורה. ההשוואה מוגזמת מהרבה סיבות, אבל זה נכון לחלוטין שהאחים המוסלמים הם כת טוטליטרית, לא מפלגה דמוקרטית.
מה שמוביל לעוד תוצאה איומה אפשרית של ההפיכה של השבוע: אנשי האחים המוסלמים לא ייעלמו או ייכנסו לכלא בשקט. החברים בארגון ומנהיגיו הם מאמינים אמיתיים. במיוחד הם מאמינים במות קדושים.
אילו היו מודחים על ידי המצביעים בסוף הכהונה של מורסי, האפשרות שלהם למות מות קדושים הייתה מוגבלת. כעת, אחרי שהודחו בכוח ורבים מהם נעצרים, האפשרויות שלהם נרחבות.
כפי שתמרה קופמן וויטס, מנהלת מרכז סבן לחקר המזרח התיכון במכון ברוקינגס, אומרת: "החשש הגדול ביותר שלי הוא שאם בעקבות ההפיכה הזאת יבוא דיכוי של האסלאמיסטים, זה ייצור דור חדש של טרוריסטים אסלאמים במצרים. המצרים כבר סבלו מספיק מטרור".
המצרים כבר סבלו מספיק מהכל. התקווה, ככל שזה נשמע משונה, היא שההפיכה מוליכה סוף-סוף את המדינה לנתיב אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם