נתניהו לא איבד יכולתו להפתיע
יעקב פרנקל הוא הדמות הכלכלית הכי קרובה ברוחה ובתפיסותיה לראש הממשלה, אך מינויו לנגיד הוא לא לטווח ארוך
מי ציפה שיחזירו לתפקיד את אחד האישים המרכזיים ביותר במהפכה הכלכלית השקטה שישראל עברה בעשור של שנות ה-90. אפשר לומר שהיו לישראל שלושה נגידים בולטים בתולדותיה: דוד הורוביץ, יעקב פרנקל וסטנלי פישר.
מבין השלושה, פרנקל היה הדמות הכלכלית הכי קרובה ברוחה ובתפיסותיה לראש הממשלה נתניהו. אבל סטנלי פישר, גם הוא מינוי של נתניהו, הפך לנכס האסטרטגי הגדול של ישראל בעשור האחרון.
כל המערכות הציבוריות בישראל - הכלכלה, צה"ל, זרועות הביטחון והאקדמיה - נגועות בפוליטיזציה ממאירה שגורמת לפחת קבוע של עשרות אחוזים ביכולת לממש את הפוטנציאל הישראלי בכל תחום. לכן, טוב שנתניהו שוב הביא לתפקיד המרכזי של ניווט הכלכלה והמערכת המוניטרית שלנו מישהו מבחוץ.
באופן בסיסי יעקב פרנקל יכול להיחשב לדמות חיצונית, בגלל התפקידים שמילא בחברות בינלאומיות ובאקדמיה בארצות הברית. הוא איש הכלכלה החופשית – יותר מסטנלי פישר, שנחשב למפשר הגדול בין המדיניות הקיינסיאנית של מדינת הרווחה לבין כלכלת השוק החופשי המודרנית. על הסקאלה הזאת, פרנקל נוטה יותר לכלכלה החופשית.
לפני כשבועיים ראיתי את פרופ' פרנקל נושא הרצאה קצרה בפתח כנס הסייבר הבינלאומי באוניברסיטת תל-אביב. זו הייתה הרצאה שנועדה גם לברך את ראש הממשלה, שעלה להרצות אחריו.
מלבד התודות שפרנקל קיבל מנתניהו, אי אפשר היה להבחין בשום סימן שמשהו מתבשל שם. אבל המגמה שהוצגה באירוע הייתה ברורה: ביבי ופרנקל הם שני הקברניטים בעלי השם העולמי שמובילים את כלכלת ישראל. הם בראש ובראשונה אנשי השיווק שלה. כנס הסייבר היה מעל לכל אירוע עסקי, ולכן הייתה משמעות לנוכחות של השניים שם.
יחד עם כל התועלות שיש במינוי, אפשר לצפות להתנגדויות. מי שעבר כברת דרך ארוכה במרחץ הטורקי של המערכות הבירוקרטיות, האקדמיות והתקשורתיות-פוליטיות של ישראל בוודאי השאיר אחריו שלדים בארון וגם נפגעים.
אני מניח שנשמע רטינות מתוך בנק ישראל וגם מחוגי הפרופסורה הכלכלית. בסופו של דבר, נתניהו שוב מביע אי-אמון בתוצרת המקומית של המנהיגות הכלכלית המקומית, גם אם פרנקל הוא ישראלי שמדבר בשפתנו. אפשר להעריך שפרנקל הוא לא מינוי לטווח ארוך. הוא לא יהיה שם תשע שנים. המינוי נועד בעיקר להמשיך בחיזוק האשראי הבינלאומי שממנו נהנית כלכלת ישראל.