אמן האשליות

חמינאי רוצה להרדים את המערב בזמן שאיראן ממשיכה להתקדם לכיוון הפצצה, ורוחאני המתון והמשכיל הוא האיש הנכון לעשות זאת

אורי אליצור | 21/6/2013 9:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
אנחת רווחה מסוימת נשמעה מכל רחבי העולם כשבאיראן נבחר דווקא המועמד המתון, ולא אף אחד מחמשת המועמדים השמרנים. חשדהו אבל כבדהו, אומר העולם בזהירות. נכון שרוחאני הוא לא בדיוק רפורמיסט, ויש לו כמה התבטאויות מביכות, אבל העובדה שדווקא הוא שנבחר ולא אף אחד ממועמדיו של חמינאי, בכל זאת אומרת שסוף-סוף קם העם האיראני ומרד למעשה במנהיג העליון ובדרכו.

כל ראשי המדינות במערב הביעו שמחה ודיברו על פתח לתקווה חדשה, ורק נתניהו, משבית השמחות הידוע, אומר שהכל רק תרגיל רמייה של חמינאי שנועד לבלבל את העולם ולאפשר לאיראנים להמשיך להתקדם לקראת הפצצה האטומית באין מפריע.

עכשיו בואו נחשוב רגע: אם הציבור האיראני מתחלק בערך חצי-חצי בין שמרנים לבין אופוזיציה, ועומדים לבחירה חמישה מועמדים שמרנים ואחד מתון, לא ברור מראש שייבחר המתון? הרי ברור לכל מי שחושב רגע שקולות השמרנים יתחלקו בין חמישה מועמדים כך שבממוצע כל אחד מהם יקבל כעשרה אחוזים, ואילו קולות האופוזיציה על כל גווניה יינתנו בלית ברירה למועמד המתון היחיד, כך שהוא יקבל בסביבות 50 אחוזים וינצח בפער גדול את כל היתר.

ובאמת איך קרה שהיה רק מועמד מתון אחד, ומולו חמישה שמרנים? תשובה - ניגשו לבחירות מאות מועמדים משני הסוגים. המנהיג העליון חמינאי פסל בתואנות שונות ומשונות כמעט את כולם, ואישר רק את השישה האלה. בקיצור, לא העם סידר את חמינאי אלא להפך, חמינאי הוא שבישל את בחירתו של הנשיא החדש. אם הוא היה רוצה באמת את אחד המועמדים השמרנים, הוא היה בונה רשימת מועמדים הפוכה - שמרן אחד מול חמישה מתונים.

חמינאי הבין שאחמדינג'אד השמרן הקיצוני הביא על איראן צרות צרורות. ההופעה הפראית והקשוחה שלו שכנעה את העולם בצדקת הטענה הישראלית, והידקה את חבל הסנקציות על צווארה של הכלכלה האיראנית. אם חמינאי רוצה להרדים מחדש את המערב ולהוריד את החבל מצווארה של איראן תוך כדי שהיא ממשיכה להתקדם לכיוון הפצצה, רוחאני המתון והמשכיל הוא האיש לעשות את זה. הוא מדבר אנגלית טובה ונהנה מיוקרת פרופסור באוניברסיטאות מערביות, הוא יודע לומר "ישראל" ולא "האויב הציוני" או "השטן הקטן" (ואצלנו מציינים את זה בהתרגשות), הוא מדבר בטון רך וחייכני, וזה מספיק כדי שבמערב, ובישראל, לא יקשיבו לתוכן התוקפני של דבריו אלא רק לצליל הנעים שלהם.

בסיבוב הקודם חמינאי כפה את המועמד שלו, אחמדינג'אד, באמצעות זיופי בחירות ענקיים ודיכוי אלים של המחאה ברחוב. הפעם הוא עשה את זה בתרגיל עוקץ אלגנטי, וקיבל בדיוק את האיש שהוא רצה באמצעות בחירות לכאורה חופשיות ודמוקרטיות, ודווקא בקולות האופוזיציה.
מאפס לכלום

משחק באחוזים הוא פטנט ידוע של איך אפשר לרמות בלי לשקר. נניח שלתוכנית הבישול הגליציאני בערוץ 882 היו בשבוע שעבר רק שני צופים בכל רחבי הארץ, והשבוע נרשמו חמישה צופים. אפשר לעשות מזה כותרת על עלייה דרמטית של 150 אחוז ברייטינג של תוכנית הבישול, ולהוסיף לשם השוואה שבאותו שבוע עצמו מספר הצופים של "האח הגדול" דווקא ירד (ממיליון ומאה אלף למיליון ו-80 אלף). האם הידיעה היא שקר? לא, אבל כן. עלייה משני צופים לחמישה היא תזוזה חסרת משמעות מאפס לאפס, לא מודדים אותה באחוזים, ואי אפשר להשוות בינה לבין שינויים בתוכנית רבת צופים.

בשבוע שעבר גולגלה בכל אמצעי התקשורת כותרת גדולה שבישרה על עלייה דרמטית בהתחלות הבנייה ביהודה ושומרון. עלייה של 176 אחוזים לעומת 2012, אמרו הכותרות, והוסיפו בציניות: וזה בזמן שבכל רחבי המדינה הייתה דווקא ירידה של כשמונה אחוזים בהתחלות בנייה. הידיעה צוטטה אחר כך ללא בדיקה של ממש בכל העיתונות, וקיבלה הדים נרחבים בעולם כולו, כולל גינויים רשמיים של ממשלות.

הלכתי לבדוק את המספרים הממשיים, והנה הם: ב-2012 מספר התחלות הבנייה בישראל עמד על 40,238. מספר התחלות הבנייה ביו"ש היה 908. בשכונות ירושלים שמעבר לקו הירוק מספר התחלות הבנייה היה 43. לא תאמינו, אבל זה המספר. מה שאומר שעבור 700 אלף אזרחי ישראל הגרים מעבר לקו הירוק, כעשרה אחוזים מאזרחי המדינה, התחילו להיבנות פחות מאלף יחידות, בעוד המספר הארצי הוא 40 אלף. אם מישהו היה בודק את המספרים לפני שהוא מצטט את הידיעה, הוא היה נותן לה כותרת הפוכה: הקפאה כמעט מוחלטת של הבנייה מעבר לקו הירוק. אבל מי בודק.

אפילו עמיתי הבודק תמיד, בן-דרור ימיני, התפתה לצטט אותה בלי לבדוק. לא הצלחתי לעקוב ולמצוא אם המקור לידיעה היה פרסום של "שלום עכשיו" שצוטט בחדשות ערוץ 2, או להפך, כתב של ערוץ 2 התחיל לגלגל את הכדור, ו"שלום עכשיו" הפיצה אותו הלאה. בכל מקרה, הנה אזהרה לכותבים ולעורכים: שני המקורות האלה חשודים, נא לבדוק היטב לפני ציטוט.

חג הפרס

אחיי ואחיותיי בימין, די להתבכיין ולהתקטנן על חגיגות פרס. די, תיבת המייל שלי כבר נסתמה והאייפון כורע תחת עומס המסרונים. מה היה קורה פה, אתם צועקים, אם ביבי היה מארגן לעצמו פולחן אישיות כזה? התקשורת הרי הייתה מעלה אותו על מוקד. נכון חברים. ולא רק על חגיגה כזו, גם על עשירית מזו. ולא רק מעלה אותו על מוקד, אלא גם חותכת אותו ואת אשתו ואת כולנו לסלט קצוץ דק-דק, ואחר כך מזילה דמעות צער וגועל על איך הגענו לשפל כזה, ומביעה געגועי תנין לבגין ולז'בוטינסקי.

זה לא פולחן אישיות אלא מדורת שבט. פרס בוועידת הנשיא
זה לא פולחן אישיות אלא מדורת שבט. פרס בוועידת הנשיא צילום: עומר מירון
הכל נכון, ובכל זאת יש לי שלוש תשובות לזה. ראשית, אם לא מביאים בחשבון את יונית לוי ולהקתה, התקשורת די יורדת השבוע גם על פרס. שנית, אם וכאשר נתניהו יהיה בן 90 וחסר כל השפעה פוליטית כמו פרס של היום, התקשורת השמאלנית תפרגן גם לו. תראו כמה יפה הם מדברים היום על בגין. ושלישית, זה לא פולחן אישיות אלא מדורת שבט. הם לא באמת סוגדים לפרס ולא מעריצים אותו. הם רק נורא אוהבים אותו כי בזקנותו הוא מזכיר להם את נעוריהם. האנשים שהצביעו תמיד לפרס, בעיקר מפני שלא התאפשר להם לבחור ישירות בקלינטון, קיבלו השבוע שניים במחיר אחד, וזה גורם להם אושר.

למה להרוס להם? השמאלנים הם שבט די חשוב ודי עצוב. בעבר הם החזיקו בכל עמדות הכוח של המדינה, ועכשיו נשארו להם רק בית המשפט העליון וערוץ 2. לא מגיע להם פעם בעשר שנים לחגוג ולהתרגש קצת?

shabat@maariv.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אורי אליצור

צילום:

זוכה פרס סוקולוב למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, עורך משנה של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אורי אליצור

עוד ב''דעות''

פייסבוק