אבו מאזין: האזנות הסתר, גרסת ישראל
בעוד ארה"ב בהלם מפרשת ההאזנות, אצלנו מזמן כל צ'אט, הודעת דוא"ל ומסרון נסרקים ע"י מחשבי השב"כ וחברות ההיי-טק. צנעת הפרט - הסוף
הכי קרוב ל"האח הגדול" זה כאן: גופי הביטחון משקיעים מיליוני שקלים באמצעות חברות היי-טק מקומיות גם בפיתוח אלגוריתמים מתוחכמים שיידעו לזהות מידע מעניין בתוך שטף המידע שזורם באינטרנט ובטלפונים הסלולריים. וכן, גם כל הודעות הדואר האלקטרוני שנשלחות ברשת יכולות להיסרק בכלים אוטומטיים לגמרי.
"הצורך הוא אבי ההמצאה", אומר בהקשר הזה שבתאי שביט, לשעבר ראש המוסד. "הצורך לזהות סימנים מוקדמים לפיגועים הביא אצלנו לפיתוח של כלים מודיעיניים הנמצאים בחזית הטכנולוגיה העולמית". שביט מכהן כיום כיו"ר חברת אתנה (מקבוצת ח.מר תעשיות), שעוסקת בפיתוח כלים מודיעיניים בעולם של מידע אינסופי המועבר באינטרנט בצורת טקסט. המשימה לדלות מידע מתוך ים המלל נחשבת מורכבת במיוחד עבור שירותי הביון העולמיים.
לדברי שביט, המודיעין השתנה לחלוטין מאז שסיים את שירותו כראש המוסד באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת. "אם משווים את כמות המידע שעברה בעידן של הטלקס והפקס למידע שזורם כיום בעידן של האינטרנט, הסמארטפונים והאייפדים - זה טיפה בים. כיום אנשים מייצרים כמות אינסופית של אינפורמציה בטווחים שמכסים את כל העולם, והאתגר הוא לגלות בתוך השיטפון הזה מידע רלוונטי בזמן אמת. מודיעין שאתה לא קולט בזמן אמת אינו יכול להיות מתורגם לפעולה כלשהי. הוא לכל היותר ישמש כחומר ארכיוני. כדי להתמודד עם כמות המידע האדירה, צריך בשלב הראשון לסנן אותו, להבדיל בין עיקר לטפל על פי קריטריונים שייקבעו מראש, כך שבמקום לבדוק את כל המידע לעומק - נבחן רק אחוז מסוים ממנו.
"שיטות הסינון הן מגוונות. אחת השיטות המקובלות היא להשתמש במילות מפתח שהמחשב יודע לזהות. המחשב סורק את האינפורמציה, וברגע שהוא מזהה את אחת ממילות המפתח, הוא נכנס לפעולה. לעתים זה לא מספיק להשתמש במילות מפתח, והמחשב יזהה טקסט מעניין רק בשעה מסוימת ביממה או בתאריך כלשהו בשנה. הטכנולוגיה הזאת בהחלט יודעת לעבוד גם על אודיו (כלומר שיחות טלפון) ועל וידיאו ולעשות גם בהם את הסינון הראשוני ללא מגע יד אדם".
שביט מוסיף כי יש כיום טכנולוגיות שמתמודדות עם הטקסטים גם על פי קריטריונים של בינה מלאכותית - המחשב יודע לזהות מצבים חשודים בעצמו, ולא רק על פי קריטריונים שהוגדרו לו מבעוד מועד. "יש צורך בכמה שכבות של טכנולוגיה על מנת לאתר את המידע החשוב שיעבור לאנליסט המודיעיני כדי שיעריך אותו", הוא מסביר.
בהתייחסו לתדהמה האמריקאית מהגילויים האחרונים, אומר שביט: "כאשר התברר לאמריקאים ששירותי הביטחון יודעים לסרוק את האינטרנט של כל אחד, התגובה הראשונה הייתה שוק והרגשה שיש "אח גדול" שמשגיח עליהם. אבל כאשר אנשים מבינים שהמטרה היא לשמור על ביטחונם של האזרחים, רבים מבינים את הצורך. המשוואה היא שעל מנת לשמור על ביטחון הציבור, אין מנוס מלפגוע במידה מסוימת בצנעת הפרט של האזרחים. צריך לעשות את זה בצורה מאוזנת".
הטכנולוגיות המודיעיניות הישראליות המתקדמות נולדו במידה רבה בתוך יחידות העילית של אמ"ן מתוך צרכים מבצעיים. רק חלקן נחשפו עם השנים. הרוב עדיין חסויות. עם השנים פורסם, למשל, כי השב"כ פיתח יכולות המאפשרות לו לזהות שיחות חשודות מתוך מיליוני שיחות טלפון ביום באמצעות ניתוח שיחות שנוהלו על ידי מספרים ניידים חשודים וזיהוי שיחות החורגות מהדפוס הקבוע. לדוגמה, אם אדם מסוים נוהג להתקשר אל אמו כל יום בשעה שבע בערב, ויום אחד הוא יתקשר אליה בשעה שלוש לפנות בוקר, המחשב "יקפיץ" את השיחה הזאת כחשודה, אם כי לא בטוח שלאחר בדיקה לא יתברר כי השיחה הייתה תמימה לגמרי.
המטרה העיקרית של הטכנולוגיה הישראלית היא לזהות התארגנויות טרור בשטחים ובקרב ארגוני הג'יהאד העולמי, כמובן, ולא לבלוש אחר אזרחי מדינת ישראל. ארגוני הטרור למדו עם הזמן להבין את היכולות הישראליות. טרוריסטים נמנעים במידה רבה מכל שימוש במכשירי טלפון, או שהם מחליפים את המכשיר הסלולרי שלהם מדי יום ומשתמשים במילות קוד בשיחותיהם.
"לכל השפות יש בסופו של דבר מבנה דומה של משפט: נושא, נשוא ומושא", אומר אסא. "החוכמה היא להבין ולפרק את הטקסט בצורה סמנטית. למשל, במשפט 'המחבל השליך את הרימון, והחייל זינק עליו תחת עץ הרימון', המילה 'רימון' מופיעה בכל פעם במשמעות אחרת, והמחשב צריך לדעת את זה".
רבים מהפיתוחים המודיעיניים הישראליים כל כך סודיים, עד שאי אפשר לכתוב עליהם אפילו מילה, ועל החברות שעמדו מאחוריהם חל איסור גורף למכור את המוצרים שלהן בחו"ל. אולם חלק מהפיתוחים משתחררים עם הזמן, בדרך כלל אחרי שגם האויב יודע עליהם.
למשל, חברת ורינט הישראלית (שהוזכרה בפרסומים כאחת החברות שסיפקו ציוד האזנה מתקדם לגופי המודיעין האמריקאיים) מפתחת שורה ארוכה של כלי מודיעין. אחד המקוריים שבהם הוא מזוודה תמימה למראה שמזהה את המכשירים הסלולריים הנמצאים באזור מסוים וקולטת כל הודעת אס אם-אס שמתקבלת בהם. יתרה מכך, הציוד מאפשר למפעיליו להתחזות למספר טלפון אחר ולשלוח הודעות לאנשים מסוימים בשם מספרי טלפון שבעליהם כלל לא היו מודעים לכך ששלחו הודעה כלשהי. יכולת כזאת נחשבת כיום בסיסית בעולם המודיעיני.
"בזירה של עולם המודיעין חלים שינויים משמעותיים" אומר ירון צואלה, מנכ"ל החטיבה הביטחונית של חברת נייס, שנחשבת אף היא מובילה עולמית בתחום המודיעין. נייס היא מהיצרניות של "המצלמות השומעות" החדישות.
צואלה אמר באחרונה, בראיון לכותב שורות אלה למגזין "ישראל דיפנס", כי "בתחומים הטכנולוגיים רואים שיש ממש מהפכה. כיום אנשים זמינים בכל מקום בעולם. הם מתייחסים לאייפון כאל מחשב - לא כאל טלפון נייד. אם ארגוני מודיעין היו יכולים "לשבת" על הטלפון הסלולרי ועל המסרונים, אז זה היה פשוט למדי. אבל כמעט בכל יום נולדת אפליקציה חדשה להעברת הודעות, תקשורת, אימייל או מסרונים. יש פרגמנטציה של תקשורת. כלומר, אני יכול לשלוח מסרון ואז לעבור לוואטסאפ ולהמשיך שם את השיחה. חייבים "לשבת" על כל אמצעי התקשורת כדי לשאוב מידע. מדובר בהרבה מאוד ערוצים. התקשורת היום מחולקת לחלקים קטנים - מפוצלת להרבה מאוד שיטות ואמצעי תקשורת שונים.
"האתגר הכי גדול קשור לכך שהתקשורת הבסיסית מתחילה להיות מוצפנת, למשל סקייפ ושירותים אחרים מספקים כבר שירותי הצפנה. אם היית רואה פעם משהו מוצפן, היית מגיע למסקנה שמדובר במידע חשוב וכדאי להתאמץ כדי לפענח אותו. כיום כמעט כל דבר מוצפן - וצריך לדעת מראש מה יכול להיות מעניין ועל מה לא ראוי לבזבז זמן. בנוסף, אם מסתכלים כיום על כמות הטראפיק שאדם מסוים מוציא - פעם אדם ממוצע היה מוציא עשר שיחות טלפון ביום. כיום מדובר על מאות שיחות והודעות ביממה. יש לנו מערכות תוכנה מאוד מורכבות שיודעות להוציא את התובנות ממידע גדול".
חברות כמו נייס מספקות כיום שירותי "אח גדול" לגופים עסקיים ולא רק לממשלות. מידע מהרשת יכול לעניין גם חברות מסחריות, בנקים, חברות ביטוח ולא רק שירותי מודיעין. "גם ראש עיר שרוצה לדעת אם אוהבים אותו יכול לאסוף מידע מההודעות שהתושבים כותבים עליו בפייסבוק או בטוויטר", מסביר צואלה. "יש גם שילוב בין העולמות הביטחוניים והאזרחיים: מצלמות שבודקות מה קורה בכל רגע בתחנת רכבת מסוימת לצורכי ביטחון יכולות גם לספק מידע לחברת הרכבות, שעשוי להביא לשינוי זמני הנסיעה של הקווים ולחיסכון בכסף".
המוני ישראלים שמשתמשים בשרת הדואר האלקטרוני של ג'ימייל או חברות אינטרנט אחרות כלל אינם מודעים לכך שמבחינות רבות המידע שעובר בהן הוא כמעט פומבי. המידע העצום נאגר ב"ענן" של גוגל, ועבור שירותי מודיעין בכל העולם מדובר באתגר פשוט למדי להגיע לאותו מידע ולנתח אותו. בנוסף לכך, המידע שגוגל אוספת בקרב הגולשים משמש גם חברות מסחריות, ובראשן גוגל עצמה, כדי לשגר פרסומות מפולחות בהתאם לתחומי העניין של אדם מסוים.
אז האם "האח הגדול" יכול לצותת ללא שום מגבלה? ישראל דווקא נחשבת מדינה מסודרת יחסית בתחום הזה. הבהלה שאחזה בציבור בארצות הברית נובעת לא רק מהמסורת האמריקאית של צנעת הפרט כערך עליון, אלא גם מכך שאין שום חוק עד כה שהסדיר את מהלכי שירותי המודיעין שם.
בישראל יש דווקא חוק שב"כ מודרני יחסית, שחוקק על ידי הכנסת בעשור שעבר. סעיף 11 בחוק קובע כי ראש הממשלה צריך לאשר פעם בשלושה חודשים את יעדי ההאזנה מקרב אזרחי ישראל, שהשב"כ אוסף עליהם חומר. כאשר לא מדובר בסיבות ביטחוניות, המשטרה היא זאת שמצותתת לאזרחים בהתאם למגבלות החוק, ולא שירות הביטחון הכללי. לעומת זאת, על השב"כ ואמ"ן לא מוטלות שום מגבלות כאשר מדובר בהאזנה לגורמים שאינם ישראליים. גורם ביטחוני אומר בהתייחס לכך כי "השב"כ פועל בדיוק על פי הוראות החוק".
כאשר מדובר בשיחות טלפון (מי התקשר למי, ללא התייחסות לתוכן השיחות), החוק מסמיך את השב"כ לקבל את בסיסי הנתונים של חברות התקשורת המקומית, בכפוף למגבלות שאינן מפורסמות באופן פומבי, אך כנראה אינן רבות. אולם להבדיל משיחות טלפון, המעקב המודיעיני באינטרנט מוסדר הרבה פחות, ובכל מקרה כל גופי המודיעין עוקבים בעניין רב אחרי מידע שמעלים גורמים מסוימים באתרי תוכן אינטרנטיים או בבלוגים. פעילויות כאלה אף אינן נחשבות, מבחינה חוקית, להאזנה.
תא"ל (מיל') אפרים לפיד, שהיה בעברו מפקד יחידת איסוף המודיעין הגלוי "חצב", ראש מחלקת איסוף באמ"ן וגם דובר צה"ל, אומר: "כמות המודיעין הגלוי כיום אינה דומה לתקופה שבה "חצב" הייתה צריכה לעקוב רק אחרי כמה ערוצי טלוויזיה ערביים בדרך כלל, ואחר פרסומים בעיתונות הערבית. גם לצורך המעקב אחר פרסומים גלויים צריך כיום הרבה כלים אוטומטיים".
גורמים בקהילת המודיעין בישראל בעבר ובהווה מודים כי יחידות המודיעין הגדולות, ובהן יחידה 8200 ויחידת המבצעים המיוחדים (ה"מם-מם"), מהוות חממה שבה נובטות לא מעט חברות הזנק (סטארט-אפ) המפתחות טכנולוגיות לצורכי מודיעין. באופן טבעי נמשכים לתחום יוצאי היחידות האלה, שלרבים מהם יש רקע בתכנות ובמחשבים. יוצאי 8200 מקושרים אלה לאלה לאחר השחרור, ואף נפגשים בכנסים שנתיים. בכנסים אלה הבוגרים שהתברגו בתחום מציעים עבודה למשתחררים הצעירים יותר ורוקמים שיתופי פעולה בין חברות שונות.
לדברי אל"מ (מיל') ניר למפרט, לשעבר סגן מפקד יחידה 8200, יש כמה סיבות לכך שבוגרי היחידה מצמיחים בכל שנה עשרות חברות הזנק. "אחת הסיבות היא שהיחידה, כמו גם חיל האוויר וכמה יחידות אחרות בצה"ל, מקבלת את פאר הנוער הישראלי. יש לה עדיפות בקבלת כוח אדם איכותי, והדבר בא לידי ביטוי כאשר הבוגרים משתחררים. מעבר לכך, יחידות אמ"ן מפתחות במידה רבה את הטכנולוגיה שלהן בעצמן, ויש חיבור יוצא דופן בין הצד המבצעי לצד הטכנולוגי. לא מדובר ביחידה צבאית רגילה עם היררכיה ברורה ונוקשה - כל חייל צעיר יכול לערער על החלטות הבכירים ממנו ולהציג כל הזמן רעיונות משלו. יש לגיטימציה גבוהה לנסות כל הזמן דברים חדשים וגם לטעות, והדבר מעודד יזמות בלי הפסקה". לדברי למפרט, במפגשי הבוגרים של העמותה מוחלפים כרטיסי ביקור רבים, ונולדות יוזמות חדשות.
אל"מ (מיל') רמי אפרתי מכהן כיום כראש אגף בכיר למגזר הביטחוני במטה הסייבר הלאומי במשרד ראש הממשלה. בעברו היה ראש מחלקת איסוף באמ"ן, ולאחר מכן יזם בחברות ביו-טכנולוגיה וסייבר. לדבריו, "אמ"ן מחנך את אנשיו לחשיבה קריאייטיבית, לעבודת צוות, למנהיגות ולאתיקה", הוא אומר. "כל אלה, בשילוב כישרון אישי, מהווים את התפריט הבסיסי להקמת כל כך הרבה סטארט-אפים מוצלחים בארץ, בין השאר בתחום המודיעיני".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם