לא האביב של איסטנבול
אליטות למיניהן, יחד עם קבוצות פוליטיות מדוכדכות ומדוכאות, יוצאות לרחובות כי אפסו הסיכויים לשינוי באמצעות המערכת הפוליטית הממוסדת

יותר ויותר זנחה מפלגתו את הכסות הדקה שהקפידה עליה, והחלה חושפת עמדות ומדיניות שחודרות לחייהם של אזרחיה, אשר רבים מאוד מהם רואים את עצמם כחילונים מושבעים. ראש הממשלה הטורקי דיבר על כך ש"הפלה היא רצח" ועורר את זעמם של ארגוני הנשים. מכירת אלכוהול הוגבלה במגוון דרכים, והמגמה הזו רק מתחזקת.
פרויקטים גרנדיוזיים, ובראשם בניית הגשר הנוסף על הבוספורוס, יועדו להמחיש מורשת עות' מאנית, במיטב המסורת הפנימית של ה-AKP, העוסקת אינטנסיבית בהשבת מעמדה של טורקיה כמנהיגת החליפות.
המעמדות העירוניים, המבוססים והחילוניים, היו יכולים להדחיק את תנועות האיסלאמיזציה כל עוד אלה התבטאו באורח חייהם של פרטים (נניח, יותר רעלות ברחובות). אבל הלחץ הגובר של המדיניות הזו הגיע מלמעלה, מהממשלה עצמה. השמרנות הפופולרית של ארדואן הפכה עבור המעמדות הללו לכפייה דתית חדה.
מה ששירת את ארדואן הוא כמובן ההתחזקות האובייקטיבית במעמדה ובכלכלתה של טורקיה. איפה אנקרה ואיפה האיחוד האירופי, שפעם נהג להשפיל את הטורקים שהתדפקו על דלתו. היום הטורקים מוכיחים צמיחה כלכלית עוצמתית ועקבית, והאירופאים הם שרודפים אחריהם.
מעמד חדש של נובורישים התבסס בתוך המדינה החדשה שנוצרה. אתמול הופיע ארדואן ושאל, ובצדק, איך נראתה איסטנבול לפני שהפך לראש העיר ולאחר מכן לראש הממשלה. זו הייתה שאלה במקומה: העיר הייתה מטונפת, סבלה מזיהום אוויר כבד ועמדה בפני פשיטת רגל. אך ההצלחה הייתה ימנית מובהקת: העשירים התעשרו, המדינה צומחת, אך הפער בין עניים לעשירים התרחב מאוד, והאופוזיציה חשה שארדואן מוחק את הסיכוי שאי פעם תשוב לשלטון.
בדם שלי לא זורמת העריצות, צעק אתמול ארדואן (הוא צועק לעתים קרובות בנאומיו, עניין של סגנון), ובכך עקץ את האופוזיציה, שמתוך שורותיה ומשורות הצבא שתמך בה יצאו השליטים שהשעו את הדמוקרטיה בטורקיה שוב ושוב.
סקרים חיצוניים ובינלאומיים שנערכים בטורקיה מראים כי התמיכה בארדואן חזקה, אבל חזקה לא פחות ממנה היא תמיכת האינטרסים הכלכליים. זה לא מקרה שהתירוץ של ארדואן להריסת הפארק היה, בין היתר, מסגד ומבנה עות'מאני שהיו במקום לפני היות הריאה הירוקה, אך במציאות בעיקר ייבנה שם קניון.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10