מדינת חרדה
פיקוד העורף יודע כיצד להגן על הילדים מפני הטראומה והחרדות. יותר מדי ידע. כאילו הם המבוגרים הצריכים להתגונן בכוחות עצמם מפני הזוועה
אבל פיקוד העורף יודע כיצד להגן על הילדים הרכים הללו מפני הטראומה והחרדות. באמצעות ידע. יותר מדי ידע. כאילו היו הם המבוגרים האחראיים הצריכים להתגונן בכוחות עצמם מפני הזוועה הזו. אם הם ידעו בדיוק את תכונותיו של הטיל, את מרחק ההרס שלו ואת הכיוון אליו הוא יישלח, הם כבר ידעו מה לעשות איתו.
אלא שכל מה שהם יכולים לעשות כדי להגן על חייהם זה להתחבא מתחת לשולחן בכיתה, או לרוץ למקלט, אם יש זמן, ואחרי עשר דקות לחזור למגרש המשחקים או לכיתות ולהמשיך בחייהם כרגיל. הבעיה היא שבעזרת פיקוד העורף הם יתקשו מאד לחזור לחיים רגילים. מה שהם יודעים על הטילים השונים ידיר שינה מעיניהם. אם המבוגרים היו יודעים את כל הפרטים שהילדים יודעים על הטילים, גם הם לא היו ישנים טוב בלילה.
פעלתנות היתר של פיקוד העורף שייכת כולה לשר להגנת העורף, גלעד ארדן, שיכולותיו, כמו גם האמביציות שלו, גדולות יותר מהתפקיד שקיבל בפועל. ואם זה כך - הוא כבר יתאים את התפקיד לאמביציות. הרי כל העם עורף, ולכן כולם, כולל ילדים קטנים ותמימים, הם ת.פ. של פיקוד העורף, שהוא ת.פ. של גלעד ארדן. מי אמר שהשר להגנת העורף אינו שר חשוב?
במשרד החינוך הכריזו על השנה הזו כשנת המלחמה בגזענות, אלא שמסתבר שעד עתה טרם נמצאה המסגרת המתאימה לטפל בנושא הזה. אחרי הכל, חבל לבזבז שעות לימוד יקרות על הסברים מהי גזענות, ממה היא נובעת, עד כמה היא חמורה. במערכת החינוך שלנו מעדיפים להשקיע בלימוד על יכולות ההרס של הטיל מאשר על יכולות ההרס של הגזענות.
ההנחיה להעביר לילדים הקטנים שיעורים בטילים יצאה מפיקוד העורף. ועדיין, מורים ומנהלים אינם רובוטים. הם אינם חייבים לקבל כל הנחיה ככזה ראה וקדש. הם היו חייבים להודיע למי שצריך להודיע שהדרישה להעביר שיעורים על הסכנה הגלומה בטילים אינה מקובלת עליהם, ותגרום נזק רב לילדים. אבל גם המורים, ככל הנראה, מקבלים את קוד ההתנהגות של מדינה בהיסטריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם