צריכים דמוקרטיה פתוחה יותר
הטריגר למהומות היה סיפור הבנייה בפארק, אך היתה כאן הצטברות של תסכול כלפי ארדואן באופוזיציה, אליו נוסף החוק להגבלת מכירת אלכוהול
אבל אי אפשר להאשים רק את השמאל. רובד מרכזי נוסף הוא הפזיזות שבה נוהגת מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן. מפלגתו אמנם ראויה להערכה בשל צעדי המודרניזציה הרבים שבהם נקטה, בדומה למפלגות מרכז-ימין אחרות ששלטו בעבר בטורקיה. אחרי הכל, בניגוד לכמאליסטים ששמו את כל יהבם בייבוא סגנון החיים המערבי, המרכז-ימין בטורקיה בחר בפיתוח הכלכלה והתשתיות. אלא שמפלגת הצדק והפיתוח ביצעה ומבצעת את המהלכים שלה בחוסר רגישות מוחלט, ומתעלמת מהתנגדות הציבור ומהנזקים הסביבתיים שלהם היא גורמת (למשל, בעוד שהעיר מלאה בשנים האחרונות בעגורנים ובקניונים חדשים שהרסו את קו הרקיע ההיסטורי שלה, אף לא פארק אחד נבנה בה).
אז מה יש לנו כאן? שמאל שמתנגד לכל צעד של מפלגת השלטון, ומפלגת שלטון שמתעלמת מכל ביקורת, לרבות ביקורת לגיטימית, ופוטרת אותה כמתקפה פוליטית. ואם לא די בכך, המפלגה מוציאה לפועל את ההחלטות שלה בכוח, ורק מחריפה את ההתגדות. התוצאה כעת היא ההתנגשויות סביב פארק גזי, וכן המחלוקת שעוד עלולה להידרדר סביב הקמת הגשר החדש בבוספורוס, ובעיקר-סביב ההחלטה לקרוא לו על שם הסולטן העותמאני התשיעי, יאבוז סולטן סלים (הרוב הסוני אמנם מוקיר את זכרו של הסולטן, אבל המיעוט האלווי הגדול רואה בו "רוצח-אלווים" ומתנגד להנצחתו).
אכן, הטריגר למהומות האחרונות היה סיפור הבנייה בפארק, אבל היתה כאן הצטברות של תסכול כלפי ארדואן בחוגי האופוזיציה, שאליו נוסף גם החוק מהשבוע שעבר להגבלת מכירת האלכוהול במדינה. הפרויקטים וההתנגדות אליהם מוכיחים שטורקיה צריכה דמוקרטיה פתוחה יותר, שבה תהיה גם לציבור מעורבות בקבלת החלטות חשובות. ארדואן חייב להקשיב לקולות המתנגדים, חרף הניצחונות האלקטורליים הגדולים שלו. אם, למשל, ממשלתו היתה מארגנת הצבעה באינטרנט על גורלו של הפארק ועל שמו של הגשר, סביר להניח שהמתח היה פוחת. אבל נראה שאנחנו הטורקים, בממשלה ובאופוזיציה, נהנים מהמתח. וזו הבעיה האמיתית שלנו.
הכותב הוא פרשן בכיר בעיתון הטורקי "הורייט"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם