גרמניה תפצה הניצולים שהיו ילדים במלחמה
מדיון שנערך בירושלים עם משרד האוצר הגרמני, עולה כי בקרוב יתבשרו כנראה ילדי השואה על קבלת פיצוי בשל הנזק הרב שנגרם להם
ילדי השואה הם ניצולים שנולדו בין ינואר 1928 למאי 1945 ואשר תקופת חייהם הראשונה עברה בארצות תחת השלטון הנאצי או בארצות בעלות הברית של המשטר הנאצי. הם חיו במחנות, בגטאות, במחבוא או במסלול בריחה מתמדת.
מרבית הילדים ששרדו שיקמו את חייהם והקימו משפחות לאחר השואה, אולם ככל שנעו מחוגי הזמן התבררו הנזקים שנגרמו להם בגין הילדות שנעשקה מהם. עוד מסתבר כי הפגיעה שעברו הייתה קשה מזו של הבוגרים ששרדו את התופת.
לב לבה של הפגיעה הייחודית הייתה כשהם הושלכו כילדים שנותרו במרביתם לבדם לתופת של השואה וההישרדות הייתה מוטלת על כתפיהם הקטנות.
בשנים המעצבות בחייו של ילד קיימים יסודות דומיננטיים חשובים בעיצוב ובגיבוש אישיותו כאדם. עליו להיות אהוב, מוגן ובטוח בסביבתו הקרובה. בשנים אלה הוא לומד להיות איש משפחה, בן זוג, הורה, חבר בקהילה. לאותם ילדים נגרם נזק בלתי הפיך לכל החיים במישור הפסיכולוגי והחברתי, בנוסף לפגיעה בתחום ההשכלה והתרבות. הדבר בא לידי ביטוי במספר רחב של הפרעות, תחושת אובדן, החמצה ומודעות לחוסר היכולת לממש את הפוטנציאל שלהם.
נמצא שכל הילדים ניצולי השואה שהיו בני 16 או צעירים מכך ב-1945 הם עשוקי ילדות. הילדים היו חשופים בו בזמן לטראומות ילדות קשות, נאלצו לבנות מחדש את קיומם תוך הדחקת הזיכרון, האבל והדיכאון, ובהזדקנותם יש עדות לריאקטיביזציה של התופעות המודחקות הללו: חרדות, קשיי שינה וחוסר יציבות נפשית.
גם הפגיעה הגופנית ניכרת: ככל שהחשיפה לחזיונות הזוועה של השואה הייתה בגיל צעיר יותר, כך עלתה שכיחותן של המחלות. בקרב ניצולים ילדים התפתחו מחלות קשות עשרות שנים לאחר מכן, בשיעור גבוה משמעותית משיעור האוכלוסייה שלא עברה את הטראומה.
בשנים האחרונות, מתרבות עדויות לכך שניצולים אשר במשך שנים לא הראו תחלואה מיוחדת, מגלים
תופעות מאוחרות, בעיקר סוכרת, מחלות לב וכלי דם, מחלות עצמות ופרקים, מחלות ממאירות וכן דמנציה ואלצהיימר. בנוסף נמצאו סימוכין לשכיחות יתר של פגיעות בשלד, וכן שכיחות גבוהה של מחלות ממאירות כמו סרטן השד, סרטן המעי הגס וכו'. השרידות מהמחלות הממאירות נמוכה משמעותית בילדי השואה מאשר ביתר האוכלוסייה.
ילדי השואה טוענים לפגיעה בכושר ההשתכרות שבאה לידי ביטוי בכך שנאלצו להתחיל את חייהם הבוגרים מנקודה נמוכה לאין ערוך בתחום ההשכלה והמיומנויות הסוציאליות מזו של בני גילם. פגיעה זו בהזדמנויות לחינוך והשגת השכלה בתחילת החיים השפיעה על מהלך הלימודים והקריירה של הילדים הניצולים ופגעה ביכולתם להתקדם בלימודים ובעבודה לעומת ילדים שזכו לחינוך תקין בארץ.
כעת יצטרכו הגרמנים לשקול את הדרכים לפצות את הילדים בגין יתמותם לאחר שהוריהם נרצחו בשואה, לספק להם פיצוי בגין פגיעה פסיכו-סוציאלית וגופנית בדגש על ההשלכות ארוכות הטווח. בנוסף יצטרכו הגרמנים לקחת בחשבון את הפגיעה בכושר השתכרות ובסיוע בביטוח סיעודי לכל "ילדי השואה", כמו גם לספק טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי לאלה הזקוקים לכך וכן טיפול שיניים שוטף ומשקם.
הניצולים נשאלו מדוע נזכרו רק עכשיו לתבוע את המגיע לכם מהגרמנים. וענו: "היינו בכל מקום בו הצלחנו לשכוח, הקדשנו את מיטב שנותינו על מנת להדחיק ולא לזכור, ונזכרנו כיום כי תש כוחנו ואיננו מצליחים יותר להדחיק. כי בערוב ימינו הזיכרונות חזקים מכוחנו להשכיח אותם".
לדברי קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה,זו הפעם הראשונה, לאחר מאמצים רבים, בה ממשלת גרמניה מכירה בצדקת התביעה, והודיעה כי תשקול דרכים לבוא לקראת אותם ילדי השואה שסבלו ונפגעו בצורה הקשה ביותר.
אביטל, שהציגה את הדרישה בשם ילדי השואה בארץ ובעולם הביעה תקווה כי ממשלת גרמניה תעשה צדק היסטורי בנושא זה ותפעל לפתח מנגנון פיצוי מהיר והולם על מנת שאותם ילדים שמרביתם כיום הם סבים וסבתות יוכלו לקבל את המגיע להם עוד בחייהם, על מנת שיחיו את שארית חייהם בכבוד וברווחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם