תוגת סתיו
שוב מצאתי את עצמי ככבשה השחורה של הפאנל, כשאמרתי שמינויו של הרב סתיו יחזיר אותנו לאחור
בשבוע שעבר השתתפתי בפאנל שבועות חגיגי בנושא מגילת רות. ישבתי על במת תאטרון תל־אביבי ודיברתי לתוך ה"שבתקול" - מיקרופון כשר לשבת ולחג (אמיתי. נשבעת). משתתפי הפאנל היו נעימים ואינטליגנטיים. כל אחת ואחד עשו את שיעורי הבית שלהם והצליחו להאיר נקודות מעניינות במגילה שהיא לא הכי מעניינת בספר (אמיתי. מצטערת). מנחת הפאנל, שהרה בלאו המהממת (שאינה אחראית כלל וכלל לדעותיה של חברת הפאנל האפיקורסית), העלתה בסוף הערב את השאלה "מה הרלוונטיות של מגילת רות לימינו?" וזאת שאלה טובה. אני שואלת את השאלה הזאת בעצמי בכל שבוע מחדש עם הטור הזה, כשאני ניגשת לספר החינוך ומתחננת בפני התרי"ג שיעשו מצווה וישחררו לי קצה חוט. משהו שאוכל לכופף ולעקם ולכפות עליו את הרצון שלי למצוא את הכאן והעכשיו. אני חוששת שבקרוב יאזלו לי המצוות הידידותיות, ומה אעשה בפני "שלא לעבוד בעבד עברי עבודת ביזיון כמו בעבד כנעני"? איזה מין גשר אמתח בין "מצווה על האונס לשאת אנוסתו" ובין שנת 2013?
גם במגילת רות התקשיתי למצוא את הזווית שתיקח אותי למקום מעניין באמת. אז כן, יש עניין של חסד ונאמנות והיחס לגר ולעני. אולי כמה נצנוצים של פמיניזם, או לפחות הכרה בכך שיש לנשים תכונות ראויות להערכה חוץ מרחם, גם אם המסקנה בסוף היא שהדרך אל הנצח עוברת בביקור לילי בגורן. הייתי מציעה לדבר על כל אלה בתיקון ליל השבועות הבא, אבל לא נראה לי שיזמינו אותי שוב: במקום לבחור בדרך ארץ, לחייך ולומר משהו יפה על התורה, עשיתי את השאלה קרדום לחפור בו.
אמרתי שמפריע לי שארגון רבני "צהר", שפרש את חסותו על הערב, הדפיס את הלוגו שלו על המהדורה המיוחדת של מגילת רות שחולקה למשתתפים. אמרתי שהמגילה לא שייכת להם יותר מאשר לי, ומכעיס אותי שהם חושבים כך. אמרתי שקשה לי עם הקונספט הזה של תיקון ליל שבועות בחסות הדת. אמרתי שכולנו דוברים עברית ויכולים לקרוא את הסיפור בכוחות עצמנו ולפרש אותו גם בלי הכשר על המיקרופון.
המילים המשיכו לצאת לי מהפה הרבה אחרי שכבר הרגשתי שטעיתי. אני עומדת אמנם מאחורי כל מילה שאמרתי, אבל לא מאחורי הצורה והתזמון. אני בטוחה שאם הייתי יושבת בקהל, לא הייתי רואה בעין יפה פאנליסטית שמתפוצצת על המארחים שלה כמו סוס טרויאני. זה פשוט לא מנומס. מצד שני, העיתונאית שישבה לידי לא ידעה עד אותו הרגע שהערב נערך בחסות "צהר". כך גם חלק גדול מהציבור במקום, וגם זה לא מנומס.
מצווה מספר 338 מסדר התרי"ג: שלא להונות אחד מישראל בדברים. ספר החינוך מפרש את המצווה כאיסור לצער את האחר במילים - להזכיר לבעל תשובה את עברו, למשל. אבל גם הונאות קטנות שאנחנו עושים בהיסח הדעת, כמו לשאול סוחר כמה עולה חפץ שאין בכוונתי לקנות. או להסכים לבוא ולדבר בערב שמתקיים תחת חסותו של גוף שאני מתנגדת לו ערכית ואז להשתמש בבמה שלו וב"שבתקול" שלו כדי לחתור תחת עצם הלגיטימיות שלו כגוף.
אבל גם רבני "צהר" חוטאים בהונאת דברים. כשזוג מגיע להירשם לנישואים דרך הארגון מקבלים אותו בפנים חייכניות ובהליך רישום ידידותי, ולא תמיד הוא מודע לעובדה שהוא נמצא למעשה בסניף של הרבנות. הם יגלו את זה כשיבואו להתגרש. סקר מהיר בין חבריי החילונים מעלה שהשם "צהר" מתקשר אצלם עם אגודת רבנים פרוגרסיבים ופלורליסטים, מה שאומר שמשימת המיתוג של הארגון הייתה מוצלחת ביותר, ובדיוק שם טמונה ההונאה, כי אין שום דבר פרוגרסיבי בגישתם, שהיא אורתודוקסית למהדרין. אגדיל ואומר שההשלכות של הארגון הזה הן רגרסיביות. כן, הרבנות הראשית היא גוף נורא ואיום, אטום, שוביניסטי וחמדני - אבל לפחות הם לא מתחזים לשום דבר אחר.
ההישג הכי גדול של "צהר" היה בחקיקה המאפשרת להם לרשום זוגות בכל מקום בארץ, ולא רק ברבנות עצמה. ההישג הזה הוא צעד עצום אחורה, כי אנשים בוחרים בדרך כלל בפתרון הקל, והרבנות הגישה לחילונים מתנה גדולה בדמות הקושי העצום שהיא מערימה בדרכו של כל מי שנאלץ לבוא בפתחה. בזכות הקושי הזה, וגם בזכות קצת אידאולוגיה ושכל ישר, התחזקה מגמת ה"קפריסין". וככל שתתחזק המגמה הזו, כך נגיע מהר יותר לנקודת האין־ברירה של הפרדת הדת מהמדינה.
מה עשו רבני "צהר"? עטפו את הפרי הרקוב של הרבנות בעטיפה צבעונית ומרשרשת שהם מתנדבים להביא במשלוח עד הבית. אה - ובחינם. עכשיו רק מי שבאמת אכפת לו יטרח להסתכל מקרוב ולראות שהמוצר הזה, מזמן פג תוקפו.
הנה האבסורד: רות המואביה לא הייתה מצליחה לפתוח תיק נישואין ברבנות הראשית לישראל. היא הייתה מתקשה להמציא מסמכי גיור, ולא נראה לי שהפואטיקה של "עמך עמי ואלוהייך אלוהי" הייתה משכנעת מישהו גם במשרדים הממוזגים של "צהר".
ויש גם אבסורד רלוונטי לימינו: מפלגת יש עתיד מריצה את יושב ראש ארגון "צהר", הרב דוד סתיו, לרבנות הראשית. מי שייכנס לעמוד הפייסבוק של הרב דוד סתיו ימצא שם מכתב גלוי ובו הוא מתריע מפני הסכנות של הנישואים האזרחיים. מי שייכנס למצע של יש עתיד ימצא שם את ההצהרה הבאה: "מפלגת יש עתיד תפעל להשוואת מעמדן של נשים בתחום המעמד האישי ודיני המשפחה... הרחבת מוסד ברית הזוגיות לכלל המעוניינים בכך (בניגוד למצב כיום, המייחד אפשרות זו לחסרי דת בלבד)".
שיא השיאים של האבסורד הוא שגם ישראל ביתנו תומכים במינוי הזה. הרבנות היא אחד המתנגדים העיקריים להשתלבות של העלייה הרוסית בחברה הישראלית, בגלל הסירוב להכיר בגיורים ולקיים טקסי נישואין "מעורבים". הרב סתיו, לפי הצהרתו, לא מתכוון לשנות דבר במהות של הרבנות. הוא רוצה רק להנגיש אותה לכלל הציבור. אחרי שנפריד דת ומדינה, יהיה נחמד שבראש הרבנות ישב רב חביב, בעל סבר פנים טובות וגישה חיובית, ומי שיבחר להיעזר בשירותיו יוכל לעשות זאת בשמחה ובנועם. אבל בינתיים, באופן פרדוקסלי, דווקא מינוי של רב חרדי יגדיל את הסיכוי לנישואים אזרחיים בעתיד הנראה לעין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם