לא ברוח צה"ל

הצעתו של שר המסחר והתעשייה לשבור שביתה בנמלים בעזרת חיילים היא סכנה לחברה בישראל. אין זה תפקיד הצבא

אריק בנדר | 20/5/2013 9:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"כן, לשבור" או במקור ביידיש "יא, ברעכען" היה שמו של מאמר נודע שכתב זאב ז'בוטינסקי ב-4 בנובמבר 1932 בעיתון היומי היידי הנפוץ ביותר בפולין "היינט" ("היום"), שבו קרא לשבירת המונופול של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, ויצא נגד זכות השביתה.

"כן, לשבור" הייתה הקריאה שנשמעה שוב כעשרים שנה לאחר מכן, והפעם מפי הנהגת מפא"י בראשות דוד בן גוריון, שעשתה הכל כדי לשבור את שביתת הימאים הגדולה שפרצה בארץ בנובמבר 1951. צעדים קשים ננקטו, ואחד מהם היה הפעלת הצבא כדי לשבור את השביתה. לפי הוראתו של בן גוריון נשלחו לנבחרי מועצת הימאים ולמנהיגי השביתה, ובהם רב החובל נמרוד אשל, צווי גיוס למילואים.
"צה"ל לא אמור לשמש כלי לפתרון סכסוכי עבודה". נמל אשדוד צילום: אדי ישראל

המהלך הדרמטי זכה לגינויים חריפים בדעת הקהל, וגם בצבא נמתחה על כך ביקורת, אם כי לא גלויה. בסופו של דבר התרגיל לא צלח. שישה שבועות אחרי פרוץ השביתה נקראו נציגי הימאים אל שולחן הדיונים בעודם משרתים ב"מילואים", כדי לנהל מו"מ לסיום השביתה. זו הגיעה לבסוף לסיומה בהסכם חתום בידי שני הצדדים.

והנה יותר משישים שנה חלפו ושוב עולים בממשלה קולות הקוראים לגייס את צה"ל כדי לשבור מאבק עובדים. מאחורי הרעיון עומד הפעם שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט, שמבקש להשתמש בצבא הגנה לישראל כדי לכפות על עובדי הנמלים את הרפורמה שהממשלה מבקשת לקדם, אם אלה ינסו להכשיל אותה באמצעות שביתה.

בנט, כך פרסמה לשכתו, מבקש להסתמך על ניסיונו של נשיא ארצות הברית לשעבר רונלד רייגן ב-1981 לשבור את שביתת פקחי הטיסה ברחבי ארה"ב, באמצעות פיטורי 11 אלף פקחים והכנסת אנשי צבא במקומם. לפי תוכניתו של בנט, שזכתה לשם הקוד "1981", יופעלו נמלי הים במקרה של שביתה בידי חברות זרות שיסתייעו במפעילי ציוד מכני הנדסי של צה"ל, במקביל לפתיחת ערוצי פריקה והטענה מתוגברים בנמלי מספנות ישראל ואילת המופרטים.

שר התחבורה כץ הסתייג אתמול מהרעיון, ויש לקוות שבנט ילך בעקבותיו ויסיר את ההצעה מסדר היום. אם היוזמה לאסור על שביתות בשירותים החיוניים נוגדת את יסודות המשטר הדמוקרטי, הרי שהרעיון להשתמש בצה"ל כדי לשבור שביתות הוא לא רק אנטי-דמוקרטי אלא גם מסוכן לעתיד החברה.

במסמך "רוח צה"ל" שאושר במטה הכללי בשנת 2000 הוגדרו יעדי הצבא כך: "מטרת צה"ל להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה". כשם ש"הכתומים" טענו ובצדק שאין להשתמש בצה"ל בתוכנית ההתנתקות ופינוי המתיישבים, כך אין להשתמש בצה"ל לקידום רפורמת הנמלים.

ייתכן שהרפורמה בנמלים מוצדקת וחיונית, אך צה"ל לא אמור לשמש בידי הממשלה כלי לפתרון סכסוכי עבודה או לקידום רפורמות. עובדי הנמלים אינם "אויב" של מדינת ישראל. יש להשאיר את צה"ל לטפל באיומים האמיתיים. תנו לצה"ל לנצח אויבים, אך לא לשבור עובדים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
בלוגים של אריק בנדר

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אריק בנדר

צילום: דעות

כתב פרלמנטרי של "מעריב" מאז 1993. בוגר האוניברסיטה העברית ביחב"ל ובמדעי המדינה. ערך את עיתון הסטודנטים המיתולוגי "פי האתון". חובב מוזיקה אירית, שירים רוסיים וספרות היסטורית

לכל הטורים של אריק בנדר

עוד ב''דעות''

פייסבוק