צבא במלכוד
המפקדים מעבירים ללוחמים מסרים סותרים-מחד להימנע מנפגעים פלסטינים שילהיטו את הרוחות, מאידך להימנע מתמונות של חיילים בורחים
השוטרים מג'נין, שמנעו את המעבר מן הג'יפ של צה"ל, הפכו לגיבורים לאומיים בשטחים למשך שבוע. בתקשורת הישראלית, לעומת זאת, אפילו לא שמעו על המקרה (המילואימניקים רק קיבלו ממפקידיהם הסבר מילולי על כך שהיו צריכים להתעקש לעבור בכביש), וכאן בדיוק טמונה הבעיה - מה שנתפס בעיני צה"ל והציבור הישראלי כאירועים מינוריים וחסרי חשיבות יכול בקלות להתפתח לאתוס פלסטיני חדש: ההיסטוריה הרי מלמדת שבעקבות האינתיפאדה הראשונה הגיעו הסכמי אוסלו, שבנו את התפיסה הפלסטינית שלפיה האבן ניצחה את הרובה הישראלי.
התחקיר של חן קוטס בר המתפרסם היום במעריב מאיר תופעה שמוכרת מאוד בצבא, אך הגיעה רק לשוליים של החדשות עד כה: מבחינת צה"ל, הטיפול של חיילי סדיר בהפרות סדר בשטחים הוא הרבה יותר ענייני ותקיף מאשר הביצועים של המילואימניקים, וככלל מפקדים היו מעדיפים להימנע מהצבת מילואימניקים ביהודה ושומרון.
המצב בשטח מורכב, ועד שהם מתחילים ללמוד אותו נגמרת תקופת המילואים ומגיע מחזור חדש, וחוזר חלילה. המילואימניקים גם הרבה יותר הססניים בשימוש בנשק. כשהמשימה בשטח לא ברורה, הם שואפים לגמור את השירות ולחזור הביתה בשלום. והמשימה בהחלט לא ברורה פעמים רבות.
בעשור שעבר צה"ל לא שלח מילואימניקים לאיו"ש, אלא הציב אותם בגזרות שנחשבו שקטות-סוריה ומצרים. הבעיה היא שבינתיים הגזרות האלה הפכו לזירות החמות ביותר, וכעת הן מושכות אליהן את הכוחות הסדירים האיכותיים. אבל אי אפשר להפיל את התיק של מה שקורה בשטחים על המילואימניקים עצמם.
האמת היא שצה"ל נמצא במלכוד. המפקדים באמת מעבירים ללוחמים מסרים סותרים - מצד אחד להימנע בכל דרך מנפגעים פלסטינים שילהיטו את הרוחות עוד יותר, ומאידך להימנע מתמונות מבזות שבהן חיילים בורחים מהמון פלסטיני. קשה מאוד לאחוז את המקל בשני קצותיו, וצה"ל יצטרך להמשיך להשתכלל כדי לעמוד במשימה עם מינימום התססה של השטח.
אחת הדרכים האפשריות היא שימוש בכמות רבה יותר של אמצעי לחימה פחות קטלניים (צה"ל כבר קונה, ובכמויות), אבל זה לא מספיק. דרושה הנחיה ברורה לכוחות, גם ממערך המילואים. בכל זאת חייבים לפעול בנחישות בכל היתקלות בשטח. אחרת השקט היחסי של היום נקנה במחיר הכאוס של מחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם